הקרירות של שרפרף העץ העשוי עץ דבדבן אדמדם מורידה אותי לרגע מפסגת האולימפוס מונס שאתן גורמות לי לחוות. שתיכן זוחלות לעברי, אחת "סתומה" - חוריה כולם סתומים, באט פלאג בתחת ומעליו נייר דבק מחוזק בסיבי בד, מהסוג שעובדי תאורה מחבבים במיוחד. בפה - התחתונים שלי ששמרתי לה במיוחד מהטיול האחרון לשטח מכוסה ע"י אותו הדבק, ובכוס דילדו רוטט בעוצמה הכי חלשה שלו, שיעצבן. והשניה -" מפגרת", היא זוחלת עלי כמו תולעת שיכורה, יד שמאל ורגל ימין מודבקות לעצמן בנייר דבק, יד ימין ורגל שמאל מודבקות ומחוזקות לגוף כך שאף תנועה בטעות לא תיראה לי לא פאטתית ובפה גאג שגורם לה לרייר ושלחלוטין משלים את מראה המפגרת. דירת האוויר ב' וב' היוקרתית הזו נבחרה במיוחד בגלל חדר הרחצה רחב הידיים והמאובזר שלה. מדופן בבטון תעשייתי אפור וקר, רחב ידיים דיו על מנת שיכיל את הכיף שאנחנו הולכים לחוות פה ביחד.
אם להתנסח בפשטות יחסית, עד כה, הערב הזה מתגלה כפסגת הקיום האנושי כפי שהיה מוכר לי עד היום. בשלב זה קשה לי להביט מטה מהפסגות האלה ולחשוב על איך אני חוזר לתפקוד אנושי בסיסי, חוויות כאלה יש להן נטייה להגחיך את הקיום היומיומי, קצת כמו הימים נטולי הסרטונין שבאים לאחר בילוי ראוי על אמדי.
הערב הוא תוצאה של תחרות משיכת חבל שהחלה בצורה חד צדדית להפליא לפני חודשים רבים. המפגרת והסתומה הכירו אחת את השניה לגמרי במקרה, או כך היה ניתן להניח לולא הסבתי את תשומת ליבה של הסתומה למפגרת באגביות חודשים רבים לפני כן - בצידו האחד של החבל נשענת בנינוחות אדישה הסתומה, אינה מודעת שמתרחשת איזו פעילות ושהיא במרכזה. ילדה רכה בת 23 עם קימורים אלוהיים עם ניסיון מסויים ומועט ברזי ההתמסרות אך עם הניצוץ הנכון בעיניים, זה שמסגיר מיד את זיקתה אל הביבים שאני כה אוהב ואת הסקרנות לחוויות משפילות אך המשחררות שחלאות שכמותי יודעים לייצר. בצד השני, המפגרת, ילדה פחות רכה, בת 26 שבעזרת מכבש שזרקה ת'עצמה מתחתיו הצליחה לדחוס בחייה הקצרים חוויות של קרוב ל - 20 שנות נפקנות איכותית המכבדות גם את בעליה הקודמים וגם את הזונה שהיא. ושאפילו התבוססות מלאת מטרה בבתים המשכירים כוס לפי שעה בנמלים הכי עמוסים ביבשת, לא תוליד זונה מוצלחת ממנה.
המפגרת, בעוז חוצפתה ובעזרת תעלולי לשון ניפומניים לרוב, ניסתה ללא הרף להביא את הסתומה ל"רואסי". היא שפכה באוזניה הבטחות למעשי זוועה מהונדסים היטב, אדונים סאדיסטיים ומלאי פרוטוקול שיגרמו לה לזרמים של תודעה אחרת ומוסדות המקדשים את גוף האישה כמגרש המשחקים המלוכלך שהוא. הסתומה חוותה כמה רגעים כאלה בחייה, הנפש והכוס שלה דורשים ממנה במקהלה לרדוף אחר רגעי האלוהות הללו כמו ג'אנקי מקופל בטינופת של דרום העיר.
הניסיונות של המפגרת נפלו על אוזניים ערלות ואלה כאילו לא שמעו דבר, היא לא הצליחה לגרור אותה לא מהכוס ולא מהאינטלקט למרות הגביע הקדוש שהונף באוזני הסתומה, וכך הן רקדו אחת סביב השניה מלרלרות על כלמיני חוויות ואדונים שבא להן שיסחבו אותן מהשיער הישר משרפרפי הבר המתנדנדים לתוך החדר האחורי לדפוק להן חבית בירה לראש כברכה לשלום ולרטש אותן בחייתיות אין קץ, כאלה הן המזוכיסטיות, מה'לעשות.
למי שנשארה ערה עד כה, המשך יבוא..
