המקלידן מתלאביב

מעט קינק לצהריים לפתוח את התאבון. 

https://motherless.com/3D56CBA

החוסר אונים אל מול הרצון לשירות.

מעולה, וההתחלה בכלל (!) 

נתחרמן כשאשוב 😈✈️✈️

מי שעושה לייק מסתכנת 😂

_לא? 

נורמטיבי חסר דאגות וסטיות.. (!) 

מצטער לא מצטער, תמיד הייתי טוב עם הליידיז. כ- late bloomer שעושה הכל מאוחר, החל מללמוד תיאוריה של שחמט, לגלות ת'גלגשת, לצאת עם בנות או לגלות מיני מולקולות מעניינות - דאגתי שאם אני כבר עושה משהו אז אני אעשה אותו טוב, אם לא הכי טוב.

רוב התחביבים נפלו לאורך השנים, אך אהבתי והתפעלותי מגוף האישה והעונג הפורץ ממנו, מדי פעם, רק גדלו והתפתחו עם השנים. בעקבות הרדיפה אחרי העונג הנשי, ואקסית מלכה סוטה ונהדרת הגעתי אל עולם הבדסמ. 

העולם שהכלוב מאפשר גישה אליו קשוח, אין אחד שיגרוס אחרת. עולם קשוח המאסף אליו בין שלל אנשים סוטים שמשחקים בצורה טובה בטוחה ומאפשרת, אך גם את פגועי החברה, ניצולי החיים ודחויי הקיום, על שלל גווניהם כי רבים ומגוונים הם. 

סיטואציות כמו פרידה, בגידה או ריב מחזיקות במשקל רב כשהן מתרחשות בשדה הוונילי, וגורמות ללא מעט טלטלות ולחץ אצל הנפשות המעורבות. אך במימד הבדסמי לכל אותם מקרים טבעיים, יותר או פחות,  בדרך כלל מתלווה אלמנט נוסף של טראומה וטריגרים שקשה לחזות אותם מראש, ללא היכרות מעמיקה שאך מעטים באמת שואפים להגיע אליה. 

ואני מוצא עצמי תוהה באמת, האם עצם הנוכחות שלי במרחב הזה לא מעידה על חוסר אנושיות וחוסר אכפתיות כלפי אנשים אחרים ע"י חשיפה של אותם אנשים אחרים אלי ולפגיעה ממני ביודעין? אפילו עם כל הכוונות הכי טובות, בירור צרכים עמוק, חפירה לנבכי נשמתה של וכל הנלווה לכך. 

ואיך לעזאזל אפשר לשכוח ולעזוב חיבור כה טהור לאלוהות שיוצאת לי מהידיים בכל פעם שיש מישהי תחתיי? 

אקשן של ליל אמש או חיפוש קדחתני אחר הדרכון 

מנקה לי את הנשמה

הזמן כאילו חזר לפעום בהוויתינו, בקצב לא ליניארי, קצבו נע בין זחילה איטית המאיימת להפוך את כיוון זרימת הזמן אחורנית, לדהירה סוחפת שנדמה ששנים עוברות במחי חיוך פשוט. כמו מסע ברחבי התודעה בהיותינו כרוכבים על מולקולות שכימאים לבושים חלוקי מעבדה צחורים כהווית האדם, בהיותו על החומרים שהם עצמם הורידו לעולם. 

דהירות ליבי, שכעת, משנגמרו הצרחות ושקט מסמא מילא את החדר במרבד אילם וסמיך, הולמות באוזני בשאון של מארש צבאי - מצעד ניצחון גרוטסקי בעוצמתו אך מדויק להפליא הפעם. 

אחרי שהפסקת לצרוח אספתי אותך אלי, הסימנים מן השלשלאות הותירו את חותמן בבירור, הגאווה שתמלא אותך בימים הקרובים כל עת שתרדי לחוף תהינה כתופינים שהכנתי במיוחד בשבילך, והאין זו האמת למעשה?

ערסלתי אותך בזרועותיי הארוכות, שעוטפות אותך בדיוק מושלם כשאת מתאוששת לך בתנועת העובר המוכה שלך, אותן זרועות שקרעו בבשרך והשילו קליפות נפשך אך לפני דקות מספר.

קירבתי אותך אלי, דיברתי אל אוזנה של שלהי תודעתך הנוכחת איתי אך בקושי. 

" הסימונים מאדימים ומכחילים יחד עם הלב שלי. זעקות הכאב והשבר מלטשות את הכתר שלי ומשבצות בו אבנים יקרות, ההתמסרות שלך לדרך שלי היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי אחרי נשמת אפי." 

אתה ממשיך לכתוב זימה ומשתין על דעת הקהל. 

עד היציאה הבאה. (חע) 

בנתיים תתנחמו במימ איכותי זה

מוגש באהבה למלכות ומתחלפות הכלוב 😉

החיה שבי התעוררה, אולי אותך זה הפתיע. אך בתור המאלף הראשי של אותה החיה והאיש היחידי שאחראי לריסונה ואחזקתה בשולי ההוויה שלי ושל כולם... צפיתי, שלא לומר תכננתי את הריטואל הזה שהולך לתפוס צורה מוחשית, לעבור מענני הפנטזיה האטריים הישר אל המציאות האובייקטיבית שאין מפניה מנוס.

קולות מקלחת תזזיתיים פילחו את האוויר. אם לפתע הייתי מתעורר בדירה שאיני מכיר ושומע את שאון המים הזה, הייתי מיד מבין שאנוכי נמצא בבניין דירות יוקרה, רק מהעוצמתם של קולות המים שבקעו מחדר הרחצה.

נשבעתי שאני מפסיק לעשן, אבל את, תמיד מביאה איתך פרחים של אבוש מהרופא, ואחרי השבוע שהעברתי את עצמי, הערב אני מרשה לעצמי לקסוס ולהתבשם בעשביה. במיומנות עיוורת של תימני בן 60 ברחבה של הפטיש בקולנוע מקסים, אני מגלגל לי אחד כירורגי, מושלם, בנוהל. לוקח כמה סחיבות איטיות וחוזר לדבר עם החיה הזָעָה בפנים הנה והנה, היא כבר לא יכולה לחכות, מפצירה בי להמשיך לשתות מים, זירו, מה שיש. העיקר שאשתה עוד, אני ניאות ןקם להוריד עוד חצי ליטר של מי עדן בשלוק זריז.

אני מבשל את החיה עוד כמה דקות בהתגרות גלויה בעודי מחזיק את הזין שמתחיל להתקשות לקראתה. הגיע הזמן. אני ניגש אל דלת המקלחת העשויה עץ אלון מגולף, האור המרצד בחולשה דרך החלון הקטן אומר לי שהדלקת לפחות מחצית מהנרות שפיזרתי לך באמבטיה, יופי, אשפוך עלייך את כולם אחרי שהחיה תסיים איתך ותגידי לה תודה מעומק נשמתך המבוזה והמשתובבת למראה הבוז שלה עצמה.

הפלייליסט ששמתי לך מעורר אצלך ללא ספק פרצי אוקסיטוצין, את מושכת עצמך בסבונים מפוארים לא פחות מן הצלילים שמלטפים לך את עורות התוף. הריח העולה מן החרך שבין הרצפה לדלת מהפנט ומכשף, אני מכיר אותו היטב. עלייך, מכולן, הוא מקבל נופח זנותי ומיוחד, ריח שבאחת גורם לי להחליט שהזמן שלו הגיע.

הוא פותח את הדלק ללא גינונים מיוחדים, לא משתובב עם מחשבות על להפתיע אותך שתצרחי קצת בשביל הכיף, לא משתהה לחפש הפוגה במוזיקה. את שומעת את הדלת נפתחת, "מאמי?", לא, זונה. זה לא מאמי. זה החבר שלו, זה שלפעמים מגיע אלייך כממלא מקום אכזר יותר ותובעני בהרבה. הוא לא עונה לה, רק מושך את הוילון שמסתיר את הנסיכה שלו בתנועה חדה המשפריצה מים קרים לכל עבר. כשעיניו החדות נוחתות על בשרה הענוג של הזונה, בוחנות את קימוריו, כמו גבעות פוריות ברמת הגולן המזמינות לטעת בהן גפנים שורות שורות, הוא מתענג על כל פיסה שגלויה אליו. אחרי שסיים לחמוד את גופה, במבט שלא ניתן להתבלבל בו, נועל את עיניו בעיניה. הספיק לה מבט חטוף בעיניו כדי להבין מי עומד מולה כעת, בלי חולצה, עם מכנס קצר פתוח וזין בולט מתוכו.

היא ידעה מדוע הפגישה שלהם מתרחשת בצורה הזו, אני והיא דיברנו כבר על הדחפים האלה של החיה שבפנים.
היא סוגרת את המים מיד מבלי להוריד את עיניה מעיני החיה, מניחה את ידית האמבטיה לצידה ויורדת על ברכיה. "באת לסמן אותי בפעם הראשונה אדוני?" חיוך מתהווה לה על הפנים האלוהיות שלה. "את לא תהני לי פה בלי שנתתי לך רשות, זונה" הוא תופס לה את הראש ביד שמאל מהשיער, מושך למעלה ומוריד לה שתי סטירות שהוא יודע שהציפו את הכוס שלה ברטיבות שרק זונה צייתנית לחלוטין מסוגלת לייצר במהירות כזאת. החיוך נמחק ובמקומו מגיע הפרצוף הסקסי הזה שלה, השוק הראשוני, שלא עובר לעולם כך נראה, שמישהו בגודל שלי לא מפחד להפעיל עליה כח כזה.

הוא עוזב לה את השיער ופוקד עליה להישיר מבטה אל עיניו והפרצופו של החיה שמולה היא כעת מתמודדת במשחק מכור מראש. כשעיניהם נעולות ולחי שמאל שלה בוערת, הוא מתחיל במלאכת הסימון. רגל שמאל נצבעת בזהוב, אחרכך רגל ימין. הכוס, הריח מתחיל להיות נוכח יותר. עוברים לשדיים והידיים. הצוואר. עיניה מתחילות להילחץ אנחנו שמים לכך לב, לא ניתן להתעלם מהמבט המבקש רחמים שלה. עכשיו החיה מתרגש באמת. היא עוצמת את עיניה שניה לפני שהשתן שוטף לה את הפנים ומעוותת את פניה. החיה מפסיקה כדי להוריד לה סטירה נוספת קשה יותר שמעיפות טיפות שתן לכל עבר. מעוצמת הפיצוץ היא פותחת את הפה בשוק, כלא מאמינה להתקפה המתוזמנת על כל חושיה, "הכל לפי התוכנית נסיכה, את רואה?" החיה ממלמל לעצמו תוך כדי שהוא תופס את הזונה שמולו בשיער ומשחיל לה זין שכעת שוב ניגר ממנו שתן בזרם שיא.

היא עומדת בזה שניה, בערך, עיניה מתהפכות בחוריהן, היא נאבקת באינסטינקט של להעזר בידיה, היא יודעת שרכוש לא מגלה את רצונותיו, אם ישנם, ללא שפנו אליו ושאלו אותו על כך. אחרי כמו מה שנראה והרגיש לה כמו נצח אך ודאי ארך לא יותר מכמה שניות בודדות, היא מקיאה ללא שליטה, תוך כדי שזין משתין עדיין תחוב לה עמוק בתוך הגרון. היום הגשמת לי פנטזיה ארוכת שנים, וזה בול התפקיד שלך בקיום הזה נסיכה. לסבול עבור העונג שלי, האדון שלך.

אחרי מספר דקות, איפשרתי לה לתפוס אוויר ולחזור לעצמה, שילחתי את החיה מאיתנו ונכנסתי לקלח אותה, מקרצף ושוטף, מעסה וסוטר. כמו ילדה קטנה עם העיניים למעלה אלי, את אומרת לי תודה בפרצוף מתחנחן ושואלת עם העיניים "מתי פעם הבאה? אפשר יותר חזק?"

את משהו מיוחד מאוד, לעולם לא אדע מה עשיתי על מנת לזכות בזונת לוויה כזאת בסיבוב הנוכחי שלי, מזל שיש אותך.