אני מדברת עם בנאדם כאן כמה חודשים, והוא עוקב אחרי ומגיב ומתחנן שניפגש כאילו אין עוד נשים בעולם ואני פלא הבריאה ( דבר שהוא בפני עצמו נכון בעיניי לגבי כל אחד והתפיסה העצמית האישית שלו)
הקובייה הסתדרה לכיוון שלו ונתתי אור ירוק להגעה אלי ( כנ"ל חריג ברמות, אנע כמעט ולא מרשה ובטח ובטח שלא בפגישה ראשונה)
כבר עשר וחצי בלילה ואני מבחינתי לא בטוחה מה אני רוצה והראש עוד מבולבל , הוא עולה לבניין הלא נכון, מסתבך עם עצמו וסוף סוף מגיע לדירה הנכונה...
נכנס, עובר בשביל הכניסה לבית , אני כומדת בקצה אחרי מקלחת עם פיג'מה לבנה , לא סקסית אבל חצי שקופה שעושה עבודה.
הוא מגיע עד אלי ואומר בחיוך מעושה " מצטער אבל לא נמשך" מסתובב והולך...
אני מבינה, לא חייב, אבל כבר באת עד לכאן לא נשב נחליף שתי מילים , נעשן חצי שכטה ביחד , ונקבל החלטה הדדית?!
קיבלתי שוק, התעצבנתי , נעלבתי
חזרתי למקומות חלשים ולא נעימים שלי עם עצמי, גם בכלוב אני חווה את העדר המשיכה הטבעית אלי ואני יודעת איפה הבעיה.. היא אצלי, הכל אצלי בראש ואיך שאני מנתחת את הסיטואציה.
אני לא פוסלת את הבחור ( שבאמת היה לנו אחלה שיח בכתוב ויש מצב שהוא אחלה בנאדם, יותר מזה גם נראה לי שאנחנו מכירים ) אבל לפעמים היקום מביא לנו סימנים לחיים שהגיע הזמן לעשות שינוי מחדש.
אבל איך אדע מה לשנות אם אני לא יודעת מה לא בסדר?! אז מתחילים מדברים קטנים כמו הבית, ספורט ,לו"ז ומשם נתקדם לחיים.
תודה שהקשבתם , אני יודעת שזה משהו אחר ממה שאני כותבת בדרך כלל אבל גם זה חלק מהחיים...
עד אז..שלוליות 😘
