לפני 17 שנים. 26 בפברואר 2007 בשעה 14:35
לא רק בלונדינית
ברדק-לולי. פושעת בחסד עליון.לפני 17 שנים. 17 בפברואר 2007 בשעה 13:18
לפני 17 שנים. 8 בפברואר 2007 בשעה 14:02
אני לא יודעת אם אי פעם חווית את זה ,
אני בטוחה שהיו ניסיונות , לא בטוחה שהם עלו בהצלחה.
אבל זה הולך לקרות לך ממש עוד מעט .
ביום הנתון, במקום המפגש, בשעה הקבועה.
לא נתחבק, לא נתנשק, לא נחייך , לא נקשקש.
אין צורך בשום עזרה מצידך, רק תעמוד מולי - זה יספיק .
אפשיל את מכנסייך , אחשוף את איברך לשפתיי, ארד על ברכיי ואלקק .
ברגע שאחליט הליקוקים יפסקו מייד. שפתיי יחלו לינוק אותך . באופן הכי יסודי שהכרת .
כאשר ארגיש אותך משתוקק לחוש בעוד , משתוקק לחוריי ההדוקים ,
אפשיל את התחתון הדק, אסתובב ואתכופף מעט לתנוחת החדירה האהובה עלייך.
אאחוז בו היטב ואחדיר לתוכי . אל שני חוריי הרכים והחמים שיסגרו עליו.
אין צורך שתזוז . הרחשים היחידים שאיהיה מוכנה לקבל הם רחשי עונג .
אזיין אותך . אנוע לקדים ולאחור בקצב מסחרר , אוביל אותך לגן עדן .
וכשטיפותייך ימלאו את כולי , אנוע באיטיות ,
אביא אותך לרעידות של סיפוק ואושר .
את טיפתך האחרונה אלקק היטב עם שפתיי ,
אנשק את מצחך בעדינות , אחייך אלייך , ואחזיר אותך למקומך .
אל דרך המלך .
מוקדש לך - בהמון אהבה . סשן האונס שלך ...
לפני 17 שנים. 1 בפברואר 2007 בשעה 13:14
אני יודעת שליבי התעקש ,
את יהלום אהבתינו ללטש ,
בך להרגיש אותי כובש ,
להעלים את הקשיים שיש.
אני יודעת שליבי התעקש
איתך לצחוק לרקוד לקשקש ,
לדעת שלעולם אינך חושש ,
שתאהב אותי גם במים גם באש .
אני יודעת שליבי התעקש,
לחוש בך סביבי מלטף וממשש,
לדעת שאנחנו יחד ואתה אינך נוטש,
שתמיד נאהב.....נצחק..... נתרגש!
זה שוב הלב שמתעקש,
להשיג את שביקש .
את שמך הוא שוב לוחש ... אותך .
אבל ראיתי שהלכת ,
שאתה אינך חוזר.
אז מזה משנה ,
מה הלב שלי אומר .?
לפני 17 שנים. 31 בינואר 2007 בשעה 19:10
אנחנו נמצאים בשדה הקרב,
ושני חיילים פצועים פה עכשיו ,
זועקים אחד לשני בכאב ,
מדממים למוות באדמת אויב .
כולם כבר ברחו - דאגו לעצמם .
על האדמה מחובקים - גוססים לבדם .
אין מי שיציל,
אין מי שייקח,
יעברו הימים והכל יישכח .
חייל וחיילת ,
שאהבו עד זוב דם .
איבדו את עצמם במלחמת עולם .
דקה לפני שליבם הותיר אותם לצנוח ,
היא לחשה אליו ברכות כי לא נותר בה כוח .
" אהבתי אותך עד בלי דיי - רציתי איתך לפרוח,
גם אי שם בשמיים , כשהשמש תעלה , אבקש לצידך לזרוח"
הוא ניסה לענות :
" ילדה שלי , שלא תעזי לשכוח... " .
הוא ניסה להתרומם , נשיקה אל שפתיה לשלוח .
היא כבר לא כאן , בניהם רק חול לכלוך ופיח,
הוא נלחם על כל נשימה - עוד רגע לצידה להרוויח .
הוא נכנע , ליבו נפל אל הדממה,
כל שנותר ברקע הם קולות מלחמה .
נערה פשוטה בזרועותיו של גבר נלחם .
שרידי המלחמה יישארו לעולם .
מוקדש לך - האחד שכבש את ליבי , נשמתי , מחשבותיי , לעולם לא אפסיק לאהוב - לנצח . לולי.
לפני 17 שנים. 27 בינואר 2007 בשעה 9:16
בייבי שלי, בוקר טוב ...
אתמול חזרתי בשלום למרות הערפל הנוראי שהיה ...
אני חייבת לצאת , כולם כבר מחכים לי , אבל שנייה אחת לפני ,
הייתי חייבת להגיד לך שאני אוהבת אותך מאוד .
ואתמול , היה לי ערב מדהים לצידך .
ההודעה של הלילה , עשתה אותי הכי מאושרת בעולם . הצלחת .
אני אוהבת אותך , כמעט כמו שאתה אותי , או אולי אפילו יותר .
בוקר טוב עולם ,
בוקר טוב איש יקר שלי .
אוהבת , לולי .
לפני 17 שנים. 19 בינואר 2007 בשעה 17:16
לאור נרות , אל מול דמותך ... בחרת בי , בחרתי בך .
רגע בו נעתקה נשימתי , רגע בו בחרתי אותך בתוך דרכי .
מהיום הראשון ידענו אנחנו וידעו כולם,
שהמערכת הזאת תניב פירות ותכניס עוד צבעים לעולם .
אני כחדשה בדרכי לעולם הגדול ,
מחפשת תשובות , רוצה לדעת הכל .
לא מוותרת על רגש , לא מפסיקה לשאול ,
כי מזה שווה אם לא מרגישים בגדול ..?
אתה כמנוסה עקשן, יש שאמרו "דום מסוכן" ,
כבר ראית הכל , וניסית יותר,
נתת לי להכיר בך צד אמיתי ואחר ,
למדת אותי להתקרב , כאילו יש לאן למהר ,
אולי הרגשת כבר קודם , שאני לך אשאר.
יושבים ביחד , בוחרים מה לא , מה כן ,
איזה אביזר אפשר לאמץ ואיזה לתרום לשכן .
מהמפגש הראשון ,
כשעיניי מכוסות פיסת בד, גופי מול דמותך באומץ עמד .
כנראה שלקח לי רק רגע אחד , להבין שאיתך אינני לבד .
הנה חולפים ימים , חולפת לה שנה ,
והמבט בעיניים טורף וצמא כמו בפגישה הראשונה .
הדרך היתה מפותלת וקשה ,
אני מתחבטת, כילדה, כאישה.
אתה עומד מולי, מופתע עם פה פעור ,
שוב מלמד, מה מותר , לא מומלץ , מה אסור.
לא פעם אחת תהית לעצמך מאיפה האנרגיה והכח ,
איך אני משחקת באש , ולא נותנת להעלם או לברוח ,
אהבתי הגדולה אלייך לא נתנה לך לרגע לשכוח .
שאתה נמצא אצלי בחדרי הלב , בורידים ובמוח .
לעולם איננו לבד , שני חלקים שהתחברו לאחד .
אולי נשכתי , הכאבתי , בעטתי בלי סוף ,
רק דבר אחד לא שכחתי , לחבק , לאהוב , לעטוף.
אל מול תחושות , רגעים , שיעורים , לחישות .
אל מול אושר , דמעות , מציאות , רחישות ,
ימים כואבים , שעות מתישות .
למדנו להרגיש קרוב , להקשיב לחבק ללטף לאהוב .
גם אם ביננו אלפי קילומטרים חוצים ,
הלב ידע עבורנו , כמה אנחנו רוצים .
בלילות אבודים כשעמדנו על קצה ההר ,
למדנו שהקולר הוא בנפש - לא מונח על צוואר .
וברגעים של דמעות וכאב צורם וזר ,
למדנו שהקולר הוא בלב , לא אביזר .
ואם מישהו מאיתנו התעקש ,
וגם אם לרגע זה נראה מתבקש,
לא הצלחנו את החיבור להסיר,
נקשרנו בקשרי הלב, קשר סבוך ונדיר.
כוכבי הלילה מקשטים עבורך את השמיים ,
מחבקת אותך , עוטפת בשתי ידיים ,
מנסה להקשיב לליבך הלוהט ,
מחפשת את הרגש, הוא חי ובועט .
ואתה בליבי את שמך שוב חורט ,
שארגיש בתחושותייך , שאדע את האמת .
BODYGUARD
מקווה שמצליחה לגרום לך להרגיש ,
שגם אחרי שנה , אתה הוא האיש ...
אוהבת עד אין סוף ... שלך , לולי .
לפני 17 שנים. 19 בינואר 2007 בשעה 1:35
בעוד כמה שעות ...
אצעד שוב אלייך ,
בשביל הדמעות .
דמעות של שקט , דממה וחיבור ,
דמעות שלימדו מה מותר , מה אסור .
מאחלת לנו שבדרכינו אל שביל השלווה ,
יכבשו את דרכינו נטיפי אהבה .
ולאט לאט , לצליל תקתוק השעון ,
שיגיעו גם הם , נטיפי בטחון .
באהבה .
לפני 17 שנים. 17 בינואר 2007 בשעה 0:14
היא : אני חדשה בתחום , והמאסטר שלך העניק לי סשן מדהים לפני שבוע .
הבטתי במסך המומה , השאלה הראשונה שקפצה היא : ... " איך היה לכם ? " .
היא : היה סשן חזק . גם לך הוא עושה ככה ?!
אני מגמגמת המומה ... " כן , לא , לא יודעת ... " .
היא : רציתי להתנסות בסשן אונס , והמאסטר שלך העניק לי סשן אונס מלא וחזק.
תהיתי לעצמי , סשן אונס בפגישה ראשונה? לה ... לא ככה אני מכירה אותו .
ואם כל כך חזק , אז למה הם לא הכניסו להילוך ראשון ושמו גז ?
והכי חשוב , למה אני לא יודעת מזה ? ...
היא : תגידי , את דו מינית ?
אני : לפעמים. ואת?
היא : אני כן .
שוב תהיתי לעצמי...
עוד מעט אולי היא גם תציע לי אורגיות משולשות עם שולטים מזדמנים,
או אולי שולטים מזדיינים , שולטים עם זקנים ואולי בכלל שולטים מזדקנים .
או שבעצם , היא גם יכולה להציע לי שלישייה עם מאסטר, איך היא אמרה ? סשן חזק...
היא : הייתי איתו לא מזמן , לפני שבוע . בדירה שלי . הוא מחפש עוד נשלטות ?
אני : לפי מיטב ידיעתי לא . ואם את מחפשת , יש הרבה שולטים בחוץ שישמחו לעזור .
היא : אבל איתו היה סשן מדהים . אונס מלא .
שלחי לי תמונה , תמונה בערום , שאראה את הציצים .
אני : אין בעיה . כבר אחפש ואשלח לך ...
היא : גם אלייך הוא חודר? ...
שוב דברתי עם עצמי ,
הוא חודר אליי ? לא , מה פתאום ,
אנחנו סתם משחקים דוקים , ואחרי שנה עברנו לדמקה כי כבר התחיל לשעמם ,
ולפעמים אנחנו מוצאים משחקים אחרים , אזיקים , חבלים , מצבטים , שוטים , גאג וקיין,
אבל חדירות ? מ'פתאום , זה מחוץ לתחום .
סוף סוף אני מרשה לעצמי לחייך קצת .
נתתי לה את הדקות שביקשה , לא הכרתי את הבחורה ההיא .
נשארה בי עוד תמימות והרבה רגישות ,
אבל לא , אני לא מטומטמת וגם לא ממש עיוורת ,
ראיתי את המבט שלו אחרי שבועיים שלא היינו יחד ,
וכן, אני יכולה לומר בוודאות . הוא חיכה לי . ועשה את זה בהמון אהבה וגעגוע .
ואלייך יקרה,
אני לא יודעת מאיפה מגיע הרוע הזה , אני לא יודעת מה הסיבות ואם זה באמת שווה, אבל ...
מחוויות כאלו , אנחנו רק מתחזקים . מוכיחים שוב ושוב , בעיקר לעצמנו , איזה מערכת בנינו לנו.
אני בטוחה שזאת לא הייתה הכוונה שלך . מצטערת אם קלקלנו לך .
את קלקלת לי קצת את הבוקר . אבל עבר לי .
בהצלחה בהמשך דרכך .
לולי.
לפני 17 שנים. 15 בינואר 2007 בשעה 15:38
3 שעות כמעט אני יושבת ובוהה , בוהה בו .
מניחה את העולם בצד, אף אחד לא קיים , הוא ואני ודיי .
3 שעות כמעט שאני אוהבת כל הבעה ,
כל קו ושרטוט בפנים , כל מבט עיניים , כל תנועה כל תזוזה . עוקבת בעדינות .
3 שעות כמעט , בלי הרבה מילים , מחליפים מבטים , השקט מלטף ...
העיניים מלאות בכל טוב , הלב יודע מה באמת חשוב , והנה עוד חיוך גנוב ...
ואחרי כל השקט,
הכל עולה בי שוב ,
רק עכשיו מתחילה לעכל שחזרתי .
אתה פה , חיכית לי , אנחנו קיימים .
התגעגעתי אלייך ,
שבועיים שהצטיירו כמו שנים .
אתה היית לי חסר .
ואחרי שבועיים בלעדייך , אוהבת אותך יותר .