|
|
|
איש יקר שלי,
גיליתי לך שהבטן שלי מתהפכת ,
(ומשום מה אתה מחייך לי ...)
אחרי שנה ...
משהו נסדק , נכנעתי .
ואולי הגוף נכנע לפניי ...
קשה לי להאמין שזה קרה ,
ואולי אני עוד לא מאמינה בכלל ...
אבל עד שהתחושות יחלפו והתחלפו ,
יש דבר אחד שיושב ולוחץ לי בלב ,
הדבר הכי טיבעי לי כשמדובר בך :
אני אוהבת אותך ,
לולי .
הוא ליטף בעדינות,
לקחתי צעד לאחור,
הוא ניסה בעקשנות ,
רגע ... תעצור!
הוא התקרב לגופי ,
מבטו לי מוכר ,
אך מגעו לא נעים לי,
מגע של איש זר .
את כבר הולכת ? הרגע באת ...
בואי אליי , תיתקרבי עוד קצת .
אני לא רוצה,
תעזוב .
המגע הזה שלך ,
לא עושה לי טוב .
למה את מתעקשת ?
ולמה עושה עניין ?
למה את מתרחקת ?
תני לי קצת זמן .
בואי תשארי איתי מעט,
איהיה איתך עדין,
את תתמכרי אליי לאט,
מצטערת יקירי,
לא אוכל להישאר ,
אולי גופי איתך,
אך ליבי הוא של אחר.
לולי.
לשמוע את קולך כל ערב ,
לאחל לילה טוב לפני השינה ,
לדעת שאתה יודע איפה אני ,
שאתה דואג לי , לא כי אני מדאיגה .
להיות בטוחה , לא לחשוש .
להבריח את המחשבות מהראש ,
להירגע רק כי אני יודעת .
שאתה תמיד שם ,
אוהב וקיים .
וזה אחד הרגעים ממש ...
כעת זה מתועד על הדף .
זה לא מה שאני רוצה .
אני אוהבת אותך .
מצטערת .
אחותי הקטנה - אני מחפשת לשמוע את צחוקה , את חיוכה שהוא אושרי .
מחפשת אותה בחדר לידי , מחפשת אחריה , והיא לא פה .
אני מחכה לה שתחזור , שמקולה יבקע הקול , שמפניה ארגיש את האור,
שעיניה יקרינו בתוך עיניי , שתיהיה לידי , בתוכי כל חיי .
החברים - ריגשתם אותי , כל אחד מכם , בהודעות , בשיחות , בדאגה .
מעולם לא האמנתי שאזכה לזה . לא האמנתי שמישהו יהיה לי באמת .
הייתי שם תמיד עבור כולם , בידיעה שלא יהיו לי . לא ידעתי אחרת .
והלילה , קראתי את הודעתכם הפרטיות , תגובות , שיחות , וזלגו לי דמעות .
אני מפחדת לפספס את שמותיכם ... כל אחד מכם , עולם ומלואו ... תודה !
ואני - אחרונה חביבה , מנסה להיות בריונית , אולי עוד אצליח .
אני אוהבת אתכם ,
תודה.
ניכנסתי לחדר,
ראיתי אותה מחוברת לאינפוזיה ,
מבטה חייך אליי , עצרתי את עצמי לפני שאתפרק , יצאתי מהחדר .
עשיתי טיול קטן בלובי , עברתי בין החדרים , בית חולים של ברביות ,
בצבעים של ורוד וסגול , כמו ארמון קטן , כל כך מתאים לה . נסיכה שלי .
נכנסתי אליה , נשקתי אותה , חיבקתי , אמרתי לה כמה היא חסרה לי בבית ,
ביקשתי שתפנה לי מקום לידה במיטה , נכנסתי איתה לתוך השמיכה , נירדמנו .
אני אוהבת אותה כל כך , קרובה אליה , היא חסרה לי - אחותי .
אני רוצה להגיד תודה , לך נינוש , פיצי ואש ,
שלא מניחים לי , תופסים ומחבקים , שלא אשבר. תודה , ואוהבת .
תודה לכל מי שנמצא , שואל , מתעניין , דואג ומחזיק אצבעות , תודה על הדאגה .
אומרים שדווקא בימים כאלו החברות נמדדת - תודה שאתם שם .
אישפזו את אחותי בבית חולים ,
הלילה יעבור על ספה , אמא תאחז בידה , המצב לא טוב .
בולעת את הדמעות כדי שאף אחד לא יראה .
מנסה להציל את כולם , אך להציל את עצמי לא מצליחה .
ואיתך ,
ימים של שתיקה ,
שמועות גרמו לי לסופות של רגש , טוב מול רע , והמון ניגודים .
הפחד מביט בי , מנסה להתקרב .
הדמעות מעייפות ,
הדאגה מתישה ,
והאהבה בעודנה בוערת ,
חשש אחד מחלחל בי כעת ,
שלא נדע לחזור למקום הפרטי שלנו .
שיתוף כאדם אחד ,
אמון ונאמנות לסודות שבנינו ,
וקשר , שאין מילה אחרת לבטאו .
אי שם - אתה איתי , תמיד שם .
העשור שבין גיל 20 ל - 30 פלוס ,,, בחיוך רחב , בואו נדוש בזה :
גיל 20 , יש משהו מהפנט בגיל הזה ...
הכל כאן ועכשיו ! אמיתי , חזק וחסר פשרות . אין אמצע !
כל רגש שבא מתפרץ כמו הר לבה גועש .
אין סינונים , אין מחשבות , אין הגיון . הכל טרי וחדש .
האנרגיה בוערת , כל תחושה בועטת , מציפה , מרגשת ,
הכל מלא בהתלהבות , בתום , שמחת חיים שכזאת , וסקרנות חזקה לחיים האלו ...
העור עוד מתוח , וכך התחושות , הרגשות , והתגובות ...
על כל חוויה חדשה תשמע מייד דעה , תגובה , בלי לחשוב פעמייים ,
הכל יוצא , גולש , זורם החוצה ...
כשאתה מתבגר הכל הופך להיות באמצע ...
אין שחור או לבן - יש את התחום האפור ,
לכל דבר יש צד שני - כבר אין אמת אחת .
כבר אין " אני שונא אותו " - יש "אני לא מת עליו ..."
ואם היית במופע מעולה - אז זה יהיה " מופע לא רע ... "
ונניח שיצאת להצגה משעממת - אז זה יישמע כמו " ראיתי כבר הצגות טובות יותר " .
אם בתקופת הצבא , לא היית ישן שבועיים , והיית יוצא הביתה לסופ"ש עייף וגמור ,
זה לא מנע ממך לבקש מאבא את האוטו , ולנסוע 3 שעות עד לצפון הרחוק ,
רק כדי לראות בחורה שאהבת ...
והיום ? היום אין לך כח לנסוע 2 רחובות , שתבוא ברגל מצידך ...
כל ההנאות הבתוליות של פעם , הופכות לתיק מעצבן וגדול .
יש משהו בעשור הזה שבין העשרים לשלושים שמשנה אותנו ,
(אולי העבודה,החשבון בנק הלוחץ, התחייבויות לכל עולם,שכר דירה,אישה ילדים,לימודים וכו')
אנחנו הופכים להיות אדישים ועייפים , כאילו העשור הזה מנצח אותנו ...
כבר עברנו כמעט הכל , ראינו , עשינו , חווינו - וכעת זמן מנוחה !
אנחנו יודעים שאין מה להתרגש , שיהיה מה שיהיה , הגלגל ימשיך להסתובב ,
העולם כהרגלו ינוע .
גיל 20 אל מול 30 פלוס ...
זה מה שקורה שאני קוראת ספרים ...
חיוך ואהבה }{
פגישה ונילית לגמרי ,
בואו ניקרא לזה פגישת עסקים .
הוא יושב מול מחשב,
איש עסקים ממולח ועקשן,
מתעניין במחירים בעולם,
ענייני כספים שכאלה ,
מה לבחורות ולזה ,
כלום . כמעט כלום .
עומדת לידו, לא יכולה להוריד את מבטי מידיו המונחות לפניי ,
מביטה בהן , עוברת על כל אצבע עם עיניי , מלקקת בעדינות שפתיים ,
בוחנת היטב , אצבע אצבע , לפרטי פרטים ,
רק מידיו ,ממבנה אצבעותיו אפשר לספר על עולם ומלואו ...
(אל תגרמו לי לפנז איך משתמשים בהן במקומות אחרים)
מסתכלת על שילוב האצבעות , הטבעות שמבצבצות, הוא זורק לעברי מבט .
מתיישבת מולו , הגיע תורי. הוא מטפל בי עכשיו ,
מגישה לו בקלילות מכשיר שהתקלקל , מסבירה מה לא בסדר .
הוא מחייך ומרגיע שהכל יהיה בסדר .
מחייכת יפה , אומרת תודה , ניגשת לכיוון הדלת .
הוא בא אחריי , שואל איפה חניתי ומלווה אותי לאוטו .
שעת ערב מוקדמת , אנשים עוד מתרוצצים ברחובות ,
מתקדמים לעבר האוטו , נעמדת מולו , חוסמת לו את הדרך .
מתקרבת ומחבקת בחום , יודעת שעבר עליו יום ארוך,
מחזיקה את עצמי , מנסה להתאפק , ונכשלת , שולחת יד רכה אל בין ירכיו ,
הוא מחייך, זרק לעברי חיוך , מצרף גם מילה אחת , משהו בנוסח " פושעת" ,
אבל למי אכפת ...
מגיעים לאוטו , נשיקת שפתיים רטובה ... תיתאפקי!
פגישה ונילית לגמרי,
בואו ניקרא לזה פגישת עסקים
ועסקים ... לא עושים עם כל אחד
רגע לפני שהיום הזה נגמר ,
כמה שעות לפני יום המחר ,
זה עוד לא מאוחר , לסלוח .
מבקשת סליחה על כל דבר , על כל טעות ,
סליחה אם פגעתי , הכאבתי , או סתם עשיתי שטות .
סולחת בלב רחב , לכל יקיריי ששלחו ידם לסליחה .
מאחלת לכולנו , שנה של טוהר אושר ופריחה .
יום של מחשבות , של סגירות מעגל ,
אנשים , אהבות , ועל סיבובו של גלגל .
סיכומה של שנה ...
וכל כך הרבה בי השתנה .
אפילו אני , עוד לא מאמינה ...
ריח של חדש בפתח ,
הטעם , האוויר , יהיה שונה לבטח .
לכם , באהבה .
לiלי .
