"יום הכלבה"
ומאסטר בטח יתקן ויאמר: יום המלכה.
אבל לי בכלל לא אכפת כי אני כל כך כלבה וכל כך צייתנית, שזה פשוט לתפארת.
זה התחיל בצהריים כשמאסטר נתן לי לבחור מה בא לי הערב,
הוא סתם שאל אותי, כי הוא הרי ידע מראש שמה שהוא רוצה ומה שאני רוצה - זה בדיוק אותו דבר.
יש בנינו הרמוניה מדהימה אבל את זה אתם כבר יודעים אז אני אמשיך הלאה ...
במהלך חיי הפנטזייה שאני בונה לעצמי מצאתי מקום יפייפיה מושקע ומעוצב שאהבתי נורא.
אני לא בחורה שמתפשרת ואני אפילו דורשת המון,
אבל הסוויטה הזאת, וואי, לא היה בכלל על מה להתלונן.
ידעתי, כן כן ידעתי שאני חייבת לסמן וי על המקום הזה, היה ברור שאני אבקר בו ויהי מה.
לאחר שהחלטנו פה אחד שמוותרים על מסיבות ויוצאים לעשות סשן חם, המוח שלי התחיל לפעול.
התקשרתי מהר למקום המעלף לברר אם יש בכלל מקום להערב, האיש החמוד , "שי" קוראים לו,
היה נחמד מדיי, אולי חרמן מדיי, והשיחה גלשה וגלשה , הוא בחור איטלקי , 3 שנים בארץ, ובן 25 .
"וואלה יופי , אבל שי, אני רוצה סוויטה."
"את רוצה? יש לך.".
"יופי , עכשיו אפשר לשאול את מאסטר,אחזור אלייך עוד מעט .."
באתי בריצה למאסטר, עשיתי פניי כלבה תמימה, כי נורא רציתי שיצליח לי ...
ומאסטר, שמת על השטויות שלי וראה כמעט הכל במהלך חייו היפים,
הביט בי במבט מהורהר ובליבו היה צל של ספק ...
הוא לא היה בטוח שגם הוא התלהב כ"כ מהשגעון השבועי שלי.
אבל, יש לו כלבה כל כך מגוונת ולא משעממת, שסוחפת אותו להרפתאות משהו משהו.
בכל אופן ,
הפעם חשבתי שעדיף מראה עיניים מאשר חפירה במילים ושלחתי למאסטר לינק של המקום.
הוא דווקא אהב, ידעתי שהוא יאהב, אבל זה שהוא אוהב עוד לא אומר שהוא מסכים לי ללכת לשם,
לאחר כמה דקות של שכנועים, מאסטר שלח אותי בחזרה לשי ... לעוד שיחה הזויה,
"שי, תגיד ... אפשר לעשות שם רעש, כאילו ... אתה יודע ...הרבה רעש ?"
"תצרחי כמה שאת רוצה, הקירות מבודדים, שתסיימי לצרוח תקראי לי , אני אביא לך קפה".
הו יופי, עבד לעניין מצאנו לנו.
מאסטר הבין מהר מאד שאני ממש רוצה ללכת לשם, וסיכם את השיחה ב " יאללה הולכים".
יש יש יש, התקשרתי שוב לשי העבד, אמרתי לו שיסגור לי הכל כי אנחנו מגיעים.
כל הדרך לשם, נהגתי ערומה באוטו, רק מעיל ארוך-קצר עטף אותי, ואני לחוצה כמו טמפון.
מאסטר ישב לידי, עשיתי לו עיניים, והוא שם לב באיזו חוסר נוחות אני זזה, זה דווקא שעשע אותו נורא.
ברמזור, הוא היה חייב להבריק והרים לי את קצה המעיל, הכוס שלי בחוץ, חשבתי שאני מתה.
הסתכלתי במראות לראות אם מגיע אוטו, וכן, למזלי המחורבן הגיע ג'יפ, אלוהים .... תסתיר אותי!
" שתי ידיים על ההגה כלבונת..." מאסטר מזכיר לי משפטים של המורה שלי לנהיגה,
ובנתיים, הלב שלי נופל לתחתונים, אבל למי אכפת?! מאסטר מאושר ואני מרטיבה, הכל כשורה.
הגענו, אח יא ראב יא ראב, בית החלומות שלי עומד לנגד עיניי, איך אפשר לקחת את זה הביתה?!
מאסטר לא בזבז זמן והניח אותי על הספה הנוחה שעשו לכבודו וקצת לכבודי,
הוא הפשיט אותי, הנעליים האדומות שלבשתי והגוף הלבן והרך שלי השתקף נורא יפה במראה.
מאסטר תפס אותי, כבש אותי והחל לעשות בי מעשים מגונים וכל העולה על רוחו,
לא, אני בכלל לא מתלוננת, הרגשתי כמו זונת צמרת מדהימה עם הלקוח הכי שווה באיזור.
את ההמשך מאסטר סיפר בבלוג שלו, אז אני לא אאריך בפרטים.
נקשרתי, הפעם נקשרתי טוב טוב, לא יכלתי לזוז בכלל, הייתי מרותקת מדיי.
אפילו את הקולר הוא קשר לי בצורה כזאת שלא אוכל להרים את הראש, מושפלת.
התחת, הידיים, והרגלים היו תפוסים בכמה חבלים שלא נתנו לי לזוז למרות ההצלפות הקשות.
התחת האדים, גנחתי, צעקתי, התפרעתי, מצצתי, עליתי, ירדתי ועשיתי למאסטר נעימים בגקוזי.
זייהו, מתלבשים, מתארגנים ואני לא יודעת מה קורה, אני לא מצליחה להפסיק לצחוק.
מאסטר, בכל דבר שהוא עושה, מצחיק אותי נורא, כי הוא כל כך מתוק, אני מתה עליו.
ואז עליתי על האוטו, סופרמנית שכמותי חייבת להראות שהכל בסדר לגמרי,
אז עליתי, ופתאום הכל מחורבן, אני לא לוקחת את הסיבוב נכון, לא רואה רמזורים,
נוסעת על 60-80 , איכ איכ איכ, מה קרה לי?! הרגשתי כמו סבתא שנוהגת בלי משקפיים.
מאסטר היה נורא נחמד, "לולי, רמזור אדום" , " לולי ירוק" , "לולי יש פה קיר!!"
נו שוין, סימן קטן באוטו ואני בכלל לא מתרגשת, תנו לי להנות מהספייס, הפחח יתקן את הכל.
תמיד אמרו לי -
" אם שותים, לא נוהגים, בשביל זה יש חברים ...".
אז סבבה, לא שתיתי וגם לא עישנתי, אבל למדתי שהמשפט קצת שונה,
אם מסתשנים, לא נוהגים, בשביל זה יש מאסטרים.
תשמעו, אני נהניתי,
נהניתי יותר ממה שכלבה מרשה לעצמה להנות.
ואפילו מאסטר הסכים שהסוויטה הזאת תקרא על שמי.
תודו שיש לי רעיונות גאוניים כל כך ... "הסוויטה של לולי".
אנחנו כבר מתוכננים לשם בשבוע הבא, ומזמינים לשם אורח,
"מאסטר בודי החתיך וכלבתו המשעשעת לולי +1 , חוזרים להכות בשנית".
חמסה חמסה חמסה.
שבת שלום יפים ויפות,
אהובים ואהובות, כלבים וכלבות.
ומאסטר, מאסטר מאסטר , אני חולה לך על התחת!
לפני 16 שנים. 1 בדצמבר 2007 בשעה 11:05