לא.
לא ידענו אם לקרוא לילד בשמו או לא כי רצינו להשאר עם הטוהר המוכר שלנו, רצינו להצליח.
זרקנו הודעה פה וקצת שם, היו שהגיבו, היו שצחקו, היו שלעגו, היו שהרימו גבה, היו שפקפקו.
אבל אנחנו, אנחנו האמנו. התעלמנו מכל הליכלוך. לא התעסקו ברפש, אין בידנו לשנות צורת התנהגות ואנשים.
השתדלנו לא ליצור תחרות, לא לפגוע באירועים אחרים, שמרנו על ידינו נקיות.
בחרנו את האנשים בצורה סלקטיבית נורא, הקפדנו לדייק ולא פחדנו לסרב איפה שלא התאים.
האנשים לא נבחרו לפי דרס קוד וגם לא לפי ניק בכלוב, אלה לפי מי שהם באמת, בעסק או לא.
וככה זה עלה לאוויר בשקט בשקט, בלי רעש מיותר, בלי צלצולים. וככה זה הצליח.
ייתכן וחלקכם לא מבינים על מה אני מדברת בכלל, אבל אני מקווה שבקרוב גם אתם תיהיו חלק.
ההתארגנויות מתחילות לקום, יש את המארגנים, ויש אנשים שהופכים להיות ממש חלק מכל האירועים האלו,
אנשים שבלעדיהם זה לא יצליח, זה לא יעבוד, זה לא יהיה אמיתי כמו שזה, זה לא יהיה שמח כמו שזה, מדובר באיכות.
ואלו הם בעצם אתם , אלו שהיו איתנו, שחגגו, שסישנו, שעשו בלאגן, אלה שאכלו, שצחקו , ששתו, שמצצו ומיצו .
אלו שהיו שם. שהגיעו בשמחה ובכל מחיר. והרי שלא באמת נגבה מחיר. אבל אלו שעשו מאמץ להגיע, מברכת אתכם.
יש זוג שאנחנו חייבים להם תודה גדולה,
במהלך כל השבוע היינו דיי צמודים אליהם והיה לנו עונג צרוף "לעשות איתם עסקים".
הרי שאין מדובר פה בעסק באמת, רק הכרות שנעשית רציפה וחברות שנרקמת על בטוח.
אז לכם, סטואי וארז, שולחים לכם תודה ענקית על כל השבוע הזה, אתם מקסימים ונעימים לנו.
היתה שתייה, והיה מסאג', היו סשנים בכל פינה ובכל רמה, היה גם אוכל נשנושים, היו שולטות ונשלטים,
שטויות לרוב, צחוקים בכל קומה, נשלט שחטף ועשה מהומה, היה את לירון שעזר לי המון, והיו עוד רבים וטובים.
כולם נבחרו בפינצטה, ממש אחד אחד, וזה מה שעשה את האירוע לכל כך משובח איכותי ומיוחד.
תודה לבחורציק שהלך להביא לנו עוד בקרדי ותודה להוא שהתאמץ נורא לענג כפות רגליים ,
תודה גם להוא שפינק במסאג כל אחת, תודה להוא שהספניק ל"שפתיים קפואות" והראה לה מזה ידיים של גבר.
תודה למלכה המקסימה עם המחטים, וגם להיא שסומנה באלכוהול ואש,
תודה לסאב "המתגרה" ולשולטת המקסימה שלו, ותודה לזוג שישב ליד שולחן השתייה בשקט בשקט.
תודה גם לבלונדינית ולבן זוגה שהגיעו באיחור כי עף להם צמיג, עף צמיד אה?!.
ותודה גם לורודה שהגיעה בצייתנות לאחר שקיבלה הודעה פשוטה : "בואי!" . מסאבדומית מפחידה שכמותי.
תודה גם לשולטת האהובה עליי שהגיעה עם פשושה היישר מהצפון הרחוק,
ותודה לבחורציק המקסים והדאגן, שהוא גם חבר וגם אדון ולהפך, רמז עבה.
תודה להיא "שברחה" מהר כי אדונה הפתיע וחיכה לה למטה,
תודה להוא, הוא האמיתי ואנוצקה שלו עם הפשטידה הטעימה.
אה, ותודה גם לספנקי, כבר אמרתי? שאני מתה עליה הכי בעולם.
תודה גם למצחיקול שעזר לי לעלות ולרדת במדרגות
אה, וגם יצא איתי לרחוב לחפש קיוסק לבקרדי של מאסטר.
תודה גם לבחורציק שמתכנן על אחותי או על בת דודה שלי, אוי ואבוי לך בכלל.
תודה גם לזוג המקסים עם 4 ג'יגה מאחורה, וגם לילדת הכח המקסימה ובן זוגה.
ותודה גם לך, שיר כאב, ילדת היומולדת . המון מזל טוב מאיתנו פושעת קטנה וצעירה.
תודה לכולכם, היה נעים להכיר לעומק, עמוק ועמוק יותר.
אתם לא מאכזבים בכלל, ועשיתם לנו חם ושמח בלב. כייף שאתם איתנו.
האלכוהול האלכוהול טשטש לי את המוח בכלל בלי לשאול,
אבל לפי הסימנים בטוסיק, אפשר להבין שבהחלט חטפתי בגדול, ולא ממש ריחמו עליי. מאסטר נתן לי בראש ובתחת ובכל מקום אפשרי.
מאסטר אוצר, תודה ...
הסתובבתי המון, דאגתי, ועשיתי בלאגן. היה חשוב שהכל יתקתק לעניין.
הבטתי בך לאורך כל הערב, על המבט בפנייך, על האור בענייך, על השפתיים המחוייכות.
שמעתי אותך בכל מקום שהיית, קשובה אלייך ממרחקים, הבטתי בזוית העין לראות שאתה בסדר.
לא משנה בכלל אם אתה היית בקומה למטה ואני למעלה, הערנות שלי אלייך לצרכייך ולהוראותייך כבשו את המרחק.
בהיתי בכמויות השתייה שזלגו לשפתייך, יא רבאק, בקבוק בקרדי שלם הפלת. ועדיין, נשארת לעמוד על הרגליים בלי להתבלבל.
ראיתי הכל אוצר, ראיתי אותך, ראיתי כמה גאווה יש בך על מה שהרמנו. ראיתי שאתה סוף סוף מוצא את עצמך בתוך מה שרצית.
ראיתי, ואהבתי את שרואות עיניי. עקבתי בשקט אחר רחשיי ליבך, ושמעתי מה מתחולל בתוכך, שמעתי דרך השתיקות הנסתרות.
השבוע הזה היה מיוחד בשבילנו באופן אישי, אלו דברים שלא נאמרים במילים, אלא דווקא בשתיקות ובחיוכים שלנו אחד לשנייה.
גם הערב הזה איתת את אותותיו, השלמות פוסעת בדרכינו. עוטפת אותנו בחוטי משי. וזה כל כך מורגש, וכמה שלווה יש שם.
העיניים מדברות ממרחקים, אנחנו כאילו לעולם לא נפרדים, אתה תמיד רואה אותי, ואני לעולם לא מפספסת אותך. גם שיש המולה.
הערנות שלך אליי פשוט הדהימה אותי. גם הפעם,
בכלל לא משנה כמה שתית וכמה רעש יש. כשאתה שומע את הקול שלי, אתה ישר מסתובב לראות אם אני בסדר,
ואז במהירות הבזק מגיעה הצעקה :" לולייייייייייי ... הכל בסדר שם ?! "
אח, אתה לא מבין כמה אתה יקר לי וכמה אוהבת אותך מאסטר אוצר, חתיך ומעלף שלצידי.
וואלה, באופן אישי, מאד נהניתי הערב הזה, צחקתי המון, כמו שלא צחקתי כבר הרבה זמן.
הכל היה כל כך פתוח, אנשים טובים ומקסימים , ראש טוב, חברים חברות ובעיקר, בעיקר ב ד ס מ.
פאקינג בדסמ כהילכתו. אה ... וגם היה שם את ספנקי, שהגיעה למרות הכל , ואני אוהבת אותה, כבר אמרתי את זה?!?!?!.
זייהו, עכשיו רק נשאר לנוח קצת מכל הבלאגן,
ואחרי שננוח, נתכנן לאט ובקפידה את האירועים הבאים.
היה נפלא, שבת שלום יקרים ויקרות.
ושהשמחה שעל פניכם תחרט שם לעד.
ממני בחום, לולי. 
לפני 16 שנים. 5 בינואר 2008 בשעה 18:39
