הבוקר כשהבטתי בראי,
לא ראיתי את עצמי כמו תמיד,
לא יודעת מה חיפשתי בדיוק אבל לא מצאתי את האישה ילדה כמו שאני רגילה,
הבוקר ראיתי בראי רק חומר גלם כזה שהתעצב המון לאורך תקופה,
אני כבר דיי משופצת, למרות שיש לי את ההברקות שלי עדיין,
כמה שלא שפשפו אותי יש לי את הצורה, הצבע והייחודיות שלי,
יש דברים שמאסטר שקד עליהם על מנת לעצב אותי טוב יותר והצליח מצויין,
אבל יש דברים ביחודיות שלי ששמר לעצמו ולמד לקבל ולאהוב ואפילו להעריך.
אני לא קלה לפיצוח בכלל, החוזק שלי שומר עליי לא פעם,
מאסטר שלי גם הוא איש של קודים, קודים קשים וקשוחים לעצמו ולסביבה,
אף פעם לא פשוט שם, שום דבר לא מובן מאליו בנינו,
העבודה בנינו הדדית וקשה והסיפוק עצום,
אנחנו אוהבים את העבודה והתוצאות כי הם שווים המון,
על הדרך אנחנו גם שונאים חיי שגרה,
יש משהו בשגרה שגורם לשנינו לאבד עניין,
למזלנו יש לנו המון עניין אחד בשניה וככל שהזמן עובר זה רק מתעצם.
כל פעם שמגיע ה 21 לחודש אני זוכרת לספור עם מאסטר עוד חודש,
כבר אפשר לספור אותנו בשנים, ואני בכלל ...
נראה לי שאני מתחילה להתרגש לקראת השלוש שנים ...
לפני 16 שנים. 26 באוקטובר 2008 בשעה 15:31