לא רק בלונדינית

כי ככה אני-

בבחירה בין סקס לרגש אני בוחרת ברגש ואחר כך בוחרת בשאר.

יש לי רגליים של כדורגלן, ככה מאסטר אומר.

את הבעיטות שאני יודעת לשים, רק אני מבינה, אין פה שוער ולא שער, אבל אני? בועטת!

אם היינו משחקים כדורגל הייתי מצטיינת (או מזדיינת על המגרש) בטוח. יש גושפנקה ממאסטר לעניין הזה!

לפעמים משעמם לי, עכשיו למשל, אבל לא משעמם איתי אפילו לרגע. תשאלו את מי שמסביב, הם בטח ידעו להסביר.

יש מצב שאני מיוחדת, יש מצב, כנראה.

אני לא סאבית של "כן מאסטר", גם לא רובוט עם כפתורים, אבל בחיי שאני נורא משתדלת.

אני מאמינה בעצמי ומקבלת את עצמי ככה, מקום לשיפורים? יש תמיד.

גם אני חושבת שאני צריכה לדהור קצת יותר לאט. הזין של מאסטר בוכה בגללי!

כן, יש דברים שמציקים לי וכן אני לא מתביישת להראות את זה, קורה, בת אדם סך הכל.

הקריזות שלי מיוחדות, מאסטר עד גם לזה.

לדבר על רגש ולפעמים להפגע. מותר לי. נראה לי.

מה שבטוח בטוח, יש לי דרכים מיוחדות לאהוב.

אהבה חסרת מעצורים ובכי חסר מעצורים, הם סערת רגשות באותה מידה אצלי.

כן, קנאת נשים היא דבר משולל הגיון לגמרי, אנחנו מסוגלות לקנא גם במי שלא מגיעה לנו לקרסוליים.

הגבול בין אהבה לכעס לאהבה הוא דק, כל כך דק שיודע לבלבל לי את המוח יופי.

ספנק אחד תמיד מחזיר אותי לפרופורציה. גם מילים קשוחות עושות לי רטט בלבלב.

להיות עקשנית זה נחמד ובריא ותמיד יש מקום לוויכוחים, עד שזה מגיע למאסטר ...

אני כבר לא ישנה לבד ולא באלכסון למרות שזה נחמד,

ישנים איתי במיטה עוד שני שוטים שעדים לפעלולים שלי בלילות. אורגייה מטורפת, טוב שהם לא יכולים לדבר.

סבלנות וחוסר סבלנות אצלי יש הכל ביחד, לכו תבינו,

הרצון לראות כבר את מה שמסתתר מאחורי ההר הגדול שקם פה הוא ענק, ובכל זאת, סבלנות.

לחזור לשגרה, כי מי בכלל אמר ששגרה זה רע. בעצם אני אמרתי ... מודה, טעיתי!

להשתדל לראות את חצי הכוס המלאה, כי הכו?ס שלי לא מספיק מלא עכשיו.

לראות את החיים בצורה חדה מדיי, מהירה מדיי קלילה וכבדה ביחד, בלונדינית באופי, אבל מוח שחור פחם.

בקיצור, לא מזיינים אותי מספיק אז זיינתי לכם את המוח בנתיים, תודו שאני מזיינת טוב.

אני כנראה מתגעגעת למאסטר שלי, וזהו.