הקדמה:
אני לולי,
סאבית חננה קטנה שלא אוהבת לעשות מלחמת מילים כי לא מעניין אותי לצאת צודקת.
להיות מאסטר, דרך ראות עיניי. הנה לפניכם.
לפני הכל, ואחרי הכל,
אנחנו בני אדם כולנו.
וכולנו ראויים להגשים את הטוב שלנו.
וכן, אוי כמה כן ... גם לסאביות- יש מקום להיות מאושרות, לקבל ולהגשים את עצמן.
נתחיל:
מאסטר הוא לא יצור אומלל שלא יכול להתקיים בלי הערצה של סאביות.
או שאתה טיפוס שראוי להערכה והערצה או שאתה לא- זה לא קשור לסאביות בכלל.
מאסטר לדעתי הוא אדם חכם נבון וראוי,
גבר נאה, מכובד בעל נימוסין ודרך הליכות ישרה.
מאסטר לדעתי הוא אדם בעל דעה טובה, עצה נכונה, אוזן קשבת.
מאסטר הוא אדם אשר יודע שטמון בו הכח והיכולת להכיל אליו אדם נוסף.
מאסטר הוא אדם היודע שיש לו את היכולת והכח להוביל.
מאסטר לא צריך להיות נערץ על ידי 4 בנות כדי להרגיש שהוא שווה יריקה,
מאסטר אמיתי לא נערץ רק בידי הסאבית שלו- אלא בידי הסביבה כולה-
זה כח טיבעי שאף אחד לא יכול לקחת ממנו.
מאסטר זה לא לעמוד על העץ ולעשות תנועות של קוף ולצעוק:
"אני מאסטר", "תעשו בשבילי", "תעריצו אותי", "כמה אני חכם".
מאסטר זה אותו אחד אשר ישב בכיסא המלך שלו בשקט ובנחת,
ויקבל אליו אדם אדם אשר יבקש עצת חכמים.
מאסטר הוא אותו אחד שיתן לאחרים לצעוק :
"הוא מלך" "אני מעריצה אותו".
מאסטר הוא אדם אשר שמו הולך לפניו ולא להפך.
מאסטר הוא אדם בעל רגש חד ועמוק היודע להרגיש פעמיים-
פעם אחת בשביל עצמו ובפעם השנייה עבור הנשלטת שלו.
מאסטר הוא אדם היודע להביט בעצמו אך גם באחרים וסביבתו.
מאסטר הוא אותו אדם אשר ראייתו פנורמית ורחבה והוא עצמו לא מרכז עולמו.
מאסטר הוא אדם אשר מבין מהיא נתינה- ומוכן לתת שם ובאותו הרגע בדיוק- מוכן לקבל כפול.
מאסטר יודע שהוא שווה.
מאסטר יודע שהוא מאסטר-
ואין זה קשור לשום אדם נוסף.
והכי חשוב,
גם למאסטר מותר לאהוב.
נחזור להתחלה:
אני לולי, סאבית מעפנה ואומללה- שלא זקוקה שיצעקו לה שהיא שווה,
אני יודעת מה אני שווה ולכן לא זקוקה לשום דחיפה של נשלט סביבי.
אני לולי, שבוחרת לתת את כל חיי, ימיי, אהבתי והערצתי לאדם שראוי בעיני,
לאדם שרואה אותי, שנושם אותי, שדואג לי מחבק ועוטף אותי.
לאותו אדם שיודע מי אני ומעריך זאת.
לאותו אדם שירים אותי גבוה באהבה- ולא יפיל אותי תחתיו כדי שהוא ירגיש גדול.
אני לולי,
וכל עוד יהיה לי מאסטר שידע שהוא מאסטר בתוך ליבו,
אני אהיה שלו, בכל ליבי.
אני לולי,
וכן, אוי כמה כן, מגיע לי להיות מאושרת.
גם אם בחרתי להיות נשלטת.
כי הרי אני, מגיעה מהמקום השלם שלי. הגדול והשלם שלי.
והמאסטר שלי. מגיע מאותו המקום. ופוסע בשביל ברור-
של חכמה, אהבה ושלמות.
לפני 15 שנים. 27 בינואר 2009 בשעה 22:10
