לא רק בלונדינית

רגע לפני שנכנסתי בדלת ביתך נשמתי נשימה עמוקה,

אתה אינך ידעת למה אבל אני ידעתי שיש לי דרך חזרה לעשות- עכשיו או לעולם לא.

יצאנו למסיבה והיינו צמודים, מאוהבים והדוקים כמו דבק מגע שאי אפשר להפריד,

לך תבין את השיחות שקדמו לכל זה בשבוע שעבר, רגעים של להיות או לחדול.

בעצם רגע, מזה לחדול? אולי לחדול להיות מפגרים, אבל בנינו זה תמיד להיות. רק להיות.

בודי לולי זה עניין חי וקיים. גם בועט לפעמים אבל זה כל היופי.

בסופו של דבר החלק הטוב ביותר בערב הזה היה הדרך חזרה הביתה.

עצרנו בשוליים כדי לשחזר רגעים יפים של פעם, רגעים של כמה סיבובים בערב.

שאגת העונג שניתנה שם רק הוכיחה שלא שכחנו שום כלל ובטח שלא את הביצוע.

אחרי כל זה

התחלתי לצעוד חזרה את כל הדרך- כל הדרך אלייך.

הצלחתי לחוש שוב בזרועות שעטפו אותי תמיד בחום בלתי מוסבר,

בזוג עיניים שתמיד רואות הכל, בידיים שתמיד הרגישו, מיששו והגנו עליי,

בשפתיים שתמיד לחשו לי את המילים הנכונות, כיוונו ושרקו מילות אהבה ברורות.

ובעיקר הצלחתי לחוש בלב אחד גדול שתמיד אהב אותי ללא תנאי,

הלב שלו, שחיבק ועטף אותי באופן הכי חזק והכי אוורירי בעולם-

הצלחתי לחוש בך כל הדרך חזרה אלייך.

אם זה לא היה מושלם זה פשוט לא היה קיים, זאת הססמא למערכת ולאהבה הזאת.

כל הדרך אל הלב שלך, אהבתי שם כפליים. צעדתי לשם בכח ובמרץ, לא וויתרתי.

התגעגעתי למקום הזה איתך, להיות צמודה אליך בלי שרשראות חנק,

להיות צמודה מבחירה. להיות שם. לך, עבורך. להרגיש חלק, להרגיש שייכת. להרגיש ראויה.

התגעגעתי אלייך מאד, כל הדרך חזרה אלייך מאסטר אהוב שלי.

יש דברים שמערכת של שלוש שנים יודעת לקחת ובאותה נשימה יודעת לתת.

את הקרבה, האהבה, הלהט והנתינה בנינו לא יוכלו לקחת מאיתנו, וגם לא את העקשנות והרצון להיות.

יש מחיר למערכת שהופכת להיות הדוקה ושיתופית, למערכת של אהבה יש גם מחיר לא קטן,

אבל למערכת בלי שיתוף ובלי אהבה- יש מחיר כבד יותר. מחיר של הרס עצמי. לא לא, לא אצלנו.

כל הדרך שלי חזרה אלייך, בלי לדבר ממש-

אתה ידעת לקרוא בין השורות את מה שליבי ביקש ממך בשתיקה.

כל הדרך חזרה אלייך, היתה דרך של כבוד גדול עבורי. כבוד גדול עבורנו.

שלמות של דרך, דרך של אוהבים.

שתהיה לכולנו שבת קסומה וחמימה,

עם דרך אחת ברורה, עמוק אל תוך הלב.