אתה מודיע לי להיות מוכנה ב 13:15 בדיוק. באותה הזדמנות גם מציע לשים ג'ינס, מגף, ומעילון.
אני מתארגנת צי'ק צאק וכבר מחכה שתגיע, מרוב התרגשות יצאתי החוצה לחכות לך כדי שאפילו לא תצטרך להמתין.
מרחוק כבר שמעתי את האופנוע , עשית את כל הדרך רק כדי לאסוף אותי איתך לארוחת צהריים של מלאכים. הרגשתי
כל כך מיוחדת, הפתעה נעימה כזו ליום חול כזה, אחרי תקופה כזו.
אתה מגיע ומנשק את השפתיים הורודות שלי בלהט כזה שישר עושה לי קסמים במקומות אחרים.
אחר כך אתה מלביש לי את הקסדה ואנחנו עולים על האופנוע ונעלמים ברקע תוך שניות.
אתה מרוכז בנהיגה אבל פתאום גם מרוכז בבלונדה שיושבת מאחור, מה לעשות שאני צמודה כל כך ואתה
לא יכול להתעלם מהעובדה המחרמנת שהפישוק הזה תוך כדי רכיבה בטח עושה לי הפתעות ואת שלך הופך לקשוח.
כל הדרך אני מחזיקה חזק, עושה לך נעימים בכל רמזור ... ואז פתאום, טעות בניווט, במקום לפנות ימינה
פנית שמאלה, המבט הלא מרוצה שלך מכניס אותי לרעידות מייד, רציתי לצעוק לך דרך הקסדה שאין לי בעיה לקחת אחריות
על הטעות הזאת, אבל מה לעשות מאסטרול, איכשהוא, הצלחת אתה להתבלבל ...
פתאום שעון המהירות מתחיל לקפץ ל 152 קמש ועוד עולה, עד שלא הגענו למקום שאפשר
להסתובב בו אתה לא נרגעת. ברמזור של הפרסה היה לנו אדום, אתה נותן לי שלוק מהקולה ומעביר לי שפשוף
בכוס, כוס מבלבל שכמוני! לא היית צריך להעניש אותי אפילו, התחת שלי עוד כחול מיום אחד קודם וכל הסיבוב
הזה על האופנוע היה מבחינתי אוסף של סשן כאב בעיקר בקפיצות. בסוף, ממש בסוף ... הגענו למסעדה.
התיישבנו לאכול, לקשקש ואפילו היה לנו מארח מאד רצוי. דיבורים דיבורים דיבורים ומאסטר נוסף שמעביר
שיעורים בחינם, פתאום אני קולטת שלבדסמ יש מלא שפות, ואתה מאסטר, אתה כל כך נכון לי.
סיימנו שם, שבעים מרוצים ואיכשהוא? גם חרמנים. כל הדהירה הביתה אתה עושה לי עם האופנוע
קליק קלאק באוויר, אתה מרגיש אותי לחוצה, אני מרגישה שאני לחוצה, כל הבטן התחתונה כבר תפוסה לי מרוב לחץ.
את הפיצוי שלי על ההתבלבלות שלך, אני אתן לך בבוקר שלמחרת. יש לי עוד כל כך הרבה לתת לך, פתאום עכשיו,
אחרי הסערה המחורבנת שהיתה פה.
פתאום אני קולטת שאנחנו יודעים לייצר ריבים כמו שאנחנו יודעים לייצר אושר ואהבה. תמיד עד הסוף, הטוב או המר.
ועכשיו זה טוב. הכי טוב. היה לי את היום הכי מאושר מזה תקופה ארוכה. שמש, בלונד אופנוע ארוחה ומאסטר מלך,
אי אפשר להסביר כמה אנחנו נהנים יחד בכל פוזיציה שהחיים מסדרים לנו, עשית אותי לכזאת מאושרת ..
תודה מאסטר. אני אוהבת אותך. ואת השמש שהיתה ברקע, הבלונד שנע לכל כיוון, האופנוע שדהר, והכי הכי אותך,
שהיית שם איתי, בכל שנייה.
לפני 15 שנים. 25 במאי 2009 בשעה 22:37
