לקראת המשחק חתכתי לנו אבטיח קר. קוביות הגבינה המלוחה מונחות עם קיסמים בצד,
אומרים שהשילוב הזה קטלני אז שמתי לך- אולי תאהב את זה, אני לא כל כך אוהבת.
אתה מתיישב על הכורסא שלך נינוח, גברי כזה, מחכה למשחק שאף אישה לא תבין לעולם,
אבל דווקא הברדקיסטית שלך משתפת פעולה, סך הכל זה תמיד משתלם בסוף. גבר טוב זה גבר שטוב לו.
אני עורכת לנו את השולחן עם נישנושים כדי שיהיה על מה להוציא את העצבים במשחק. אתה משאיר לי
מקום להכנס בין הרגליים שלך ואני מתיישבת על הרצפה בכייף, לא ענין של עקרון אלא עניין של נוחות,
למקרה שיהיה משעמם, בין הרגליים שלך אני תמיד אמצא עניין.
הפלזמה הגדולה מריצה את כל השחקנים מול העיניים שלנו ומערכת הסאונד מכניסה אותנו יופי למשחק,
אנחנו מכרסמים בקצב, כבר לא משנה מה הטעם, הלחץ פה עושה את שלו.
צעקות "יששש, לאאא וכמעט" נשמעות גם מהשכנים, זה מהפעמים היחידות שאני רואה משחק ויכולה להגיד
וואלה נהניתי גם, היה מותח, היה עניין, היה משהו להציץ בו.
לך זה לא עקרוני מי מנצח, אתה רק רצית משחק מעניין, אני רציתי שברצלונה תנצח כי קשה לי לראות משחק
שלם בלי לנקוט עמדה. המליצו לי על ברצלונה, קניתי מייד. עודדתי אותם בקצב.
שנינו קיבלנו מה שרצינו הפעם, ואני מקווה שאחרי המשחק אני אקבל מה שאני רוצה באמת.
כמה זמן נראה לך שאני יכולה לשבת פה בין הרגליים שלך ורק לאכול אבטיחים?
כל אישה יודעת שבמשחק עולמי כזה אסור להוציא אתכם מריכוז, לכן אני אתאפק את כל ה 90 דקות האלו.
אבל אחר כך חביבי, אחר כך תצטרך להראות לי איזה שחקן אתה ואיזה יופי אתה מבקיע שער.
במחצית קמנו קצת, שחררנו רגליים, אני סדרתי מחדש את השולחן ואתה הלכת להציץ באתר המהולל,
"בודי ולולי ענקי הבדסם של ארצנו" אתה צועק לי בחיוך מהחדר השני, באתי מייד לשבת לידך
ולהציץ, שמתי לך נשיקה מהירה על השפתיים, תיכף נגמרת ההפסקה ויגמר הזמן בו אני יכולה לחמם
אותך על שני כדורי-הציצי שלי, אז יאללה תתרחק ממני פן תיפול לתשוקותיי הקודחות, מחצית שנייה.
ברצלונה נותנת בראש ואני כבר מחכה לרגע שלי. כל כמה רגעים יש פרסומת לאופטלגין,
זה בטח מיועד לכל הנשים שצופות במשחק, קחי אופטלגין מותק, הלילה אין תירוצים.
האש כבר עולה באדום ביציע, כל הארכה שתהיה כבר לא תשנה הרבה, ברסה זה כבר לא באסה,
הם לקחו אליפות. ועכשיו, אנחנו הולכים להכנס למיטה ולצבוע את הלילה שלנו במיליון צבעים.
הלילה הלבן בתל אביב גם הוא נצבע באדום כחול, אצלנו נשאר רק הכחול.
כבר לבשתי מדים תואמים ואני בעמידת מוצא, 2 גולים, לא פחות. אליפות עולם משלנו.
לפני 15 שנים. 27 במאי 2009 בשעה 21:28
