אתה, מלך העולם.
כבר 5 בבוקר ותווי פניו עוד חרוטים בזכרוני,
אני מסירה מעליי את השמיכה וניגשת לאלבום התמונות שמונח על המדף.
אני בכלל לא רוצה זכרונות עכשיו, אני רוצה אותך, לחוש בך.
אלבום עמוס בתמונות ומכתבים, זה הכי קרוב שיש כרגע.
השחר עולה והציפורים מצייצות, אני לא נרדמת,
משהו בך עוד זורם לי בגוף ומרחיק ממני את השינה,
אני מתפתלת במיטה, גועשת, חמה ובשלה לרכון מעלייך,
לנשק אותך בעדינות בצוואר, לחרמן ולהעמיד לך, לאהוב אותך.
אני שולחת יד מתחת לתחתונים שלך ומרגישה איך הזין שלך מתקשה לי בתוך הידיים,
את היד השניה אני שולחת מתחת לחוטיני שלי ומכינה את עצמי לקראתך,
ממממ ...אני מלקקת את שפתיי בתשוקה כאילו כמעט חשה בך מתקרב אליי ומנשק ...
אני קמה מהמיטה. פנטזיות זה יופי אבל לא לעכשיו,התיישבתי על המחשב,
גופיה לבנה ותחתון ורוד, פטמות זקורות ושיער בלונדיני רך ומלטף,
אני פותחת את המייל,
זה הרגל מטופש כי אני לא באמת מתעסקת במיילים והתיבה מלאה בשטויות,
ובכל זאת אני מקפידה להכנס לשם, נכנסתי גם הפעם וחיכה לי שם מכתב ממך,
"בייבי שלי... נכון שאני לא איש של מיילים בכלל אבל בכל זאת ..."
רציתי לענות לך מייד, כן כן אני יודעת מאסטר,
עשיתי לעצמי טובה גדולה בזמנו שהבנתי את העניין הזה מייד.
אבל עצרתי את עצמי כי מהמונולוג הפנימי הזה שנקלעתי אליו.
חזרתי מייד למכתב,
קראתי כל מילה ומילה בשקיקה,
תיאורי אהבה שלא יביישו את הכותבים הכי גדולים,
כתבת מהלב הגדול שלך וידעת לפגוע כמו חץ בלב שלי.
בין תיאורי תשוקה עזים לתיאורי רגשות גדולים נשמתי אותך.
כאילו מנסה לחוש בו שוב, להריח את הריח שלו,
הוא כאילו היה כאן לרגע, נשיקת לילה טוב ונעלם.
חזרתי למיטה, התעטפתי שוב בשמיכה התכלת שלי ועצמי עיניים. הדמעות החלו
לזלוג, ספק מהתרגשות ספק מגעגוע. עוד לילה אחד בלבד ונוכל שוב להתמזג זו בזה.
אני כבר כן רוצה להרדם,
אני כל כך רוצה שיגיע כבר מחר.
לילה טוב, בוקר עוד יותר וסוף שבוע הכי }{
לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 20:34
