לא רק בלונדינית

על תלמידה אחת, מאסטר קפדן, יועצת חינוכית קשוחה ופיסטינג אלוהי, קדימה ...

ירדתי מהרכב על מנת לתת לך חיבוק של ציצים ולקבל חיבוק ראשון אחרי שבוע של אין,
ראיתי אותך, לובש חולצת כפתורים חדשה, גם ריח הבושם שונה והשרשרת שלצווארך, וול ...
גם היא שינתה צורה. עזבתי לרגע את החיבוק בצד והושטתי אליך יד,
"נעים מאד, אני לולי. מי אתה?".

אתה הסתכלת עליי בחצי חיוך שמנסה להסביר את מה שקורה כאן אבל מייד תיקנתי אותך שהכל בסדר.
עמדתי שם עוד דקה או שתיים מנסה להתרגל לשינוי הזה, זה היה קצת מסובך כי בכל זאת,
ריח של גבר זה משהו שקל להתרגל אליו וזה נשאר חרוט בזכרון כמו אהבה ראשונה.

הכנסת אותי לרכב ונעלמנו ציק צ'אק בתוך כבישי ישראל. אני בלי חזיה ובלי תחתון ועם משהו תקוע בתחת אבל משחקת
אותה נינג'ה כאילו הכל פיקס! כל הדרך השלמנו חוסרים של שבוע שלם, מסתבר שיש חוסרים לכל כיוון, רגשות, מגע, געגועים,
אתה מגניב לי מבטים כדי לראות שאני בסדר אבל קצת קשה לך להתרכז שהפטמות זקורות, הרגליים מפושקות והירכיים
מחזירות אור דרך פנסי הרחוב. אני לא מאשימה אותך, גם אני כבר מחרמנת את עצמי עם כל ה"אין בגדים" הזה.

הגענו וכיסית לי את העיניים, הכנסת אותי לתוך חדר חשוך שלא הכרתי, מסתבר שלא היה שם שום דבר, רק שולחן ומיטה,
חדר "החטאים" חשבתי לעצמי אבל לא אמרתי כלום, שכבתי על הגב ואתה על המיטה, התחלת להפעיל אותי,
השדיים שלי קיבלו נפח יפה מכל המיניות המתפרצת אצלי וכל תזוזת גוף נהיית רכה יותר, מגרה יותר ומחרמנת הרבה יותר.

הוראת לי להניח את הידיים מאחורי הגב והן נדחקו בין הגב שלי לשולחן, התקרבת אליי והתחלת לגעת, חיש מהר התמזגנו
אחד בתוך השניה, הצמדנו שפתיים והתחברנו מחדש. לרגע או שניים הרגשתי שאני צייתנית מדיי וזה עשה לי תחושה מוזרה,
חשבתי לעצמי, אוי לי, מה התקלקל בי עכשיו?
אבל זאת היתה דאגה מיותרת, גיליתי שזה כמו בעסקת חבילה, שאני חרמנית אני צייתנית ואחרי שאני מקבלת בראש
אני שוכחת מזה וחוזרת להיות ה"צייצנית המוכרת". לא לא שכחתי ת'.

נסענו לדיווה כשאני לבושה כמו תלמידה, הכרתי את היועצת החינוכית שלי שנעלה נעליי עקב ושמלה עם קצת ציצי וזה חינך אותי יופי.
החזה שלי התפוצץ בתוך החולצה ופעם או פעמיים פתחתי כפתור רק כדי לנשום כמו בני אדם נורמליים,
רכנתי לו קצת על הרגל רק בשביל הכייף ושנינו הבטנו לכיוון הפיסטינג שמתחולל לו שם באמצע הבמה,

"לולי! תנשמי!"
אתה זורק לי פתאום ואני מתחילה לארגן מחדש את החמצן שזורם לי למוח, פעמיים חשבתי אם לבקש ממך או לא
אבל "על החיים ועל המוות, מאסטר תעשה לי גם פיסטינג!".
הוא הסתכל עליי וכאילו סגר מעט את העיניים וקימץ את הגבות,
אחרי שניה הוא התחיל לצחוק, "לולי לולי לולי ... יש לך כ _ _ קטן מדיי, אני בספק אם כל זה נכנס שם".

התעצבנתי,
מה אכפת לי קטן, תגדיל לי! אני רוצה לנסות. אם יוצאים מכאן ילדים אז גם גם ידיים יכולות!
אתה הסתכלת עליי כאילו שואל שוב אם אני בטוחה שאני רוצה שתקרע אותי. ברגעי חרמנות אני אוהבת את המילה הזאת
אז לא היה אכפת לי.
נראה לי שיש משאית מלאה הפתעות ממש בדרך אליי, זה מתחיל בהגשמת פנטזיות ועובר חיש מהר לפיסטינג נוצץ.

לפנות בוקר משכת אותי הביתה, ירדנו במעלית חצי מסטולים רק מחרמנות,
5 דקות שלמות אנחנו עומדים מחוץ למעלית ומחכים שהיא תגיע אבל היא, לא מגיעה.
בשלב מסויים קלטנו שמישהו פה לא לחץ על הלחצן, חבורת אהבלים, 5 אנשים לא מאופסים, גם וגם!

אחר כך, חזרנו הביתה אבל לא לפני ששוב קיימנו עוד חטא או שניים.
בחיבוק אחרון לערב הזה, לחשתי לך באוזן שהתגעגעתי ואני צריכה אותך קצת יותר. לא פיזית, נפשית.
הבטחת לי שתהיה קצת יותר השבוע וחיבקת אותי חזק. אני יודעת שגם לך קשה שאתה לא יכול להיות לי
יותר כרגע אבל יש אילוצים ומהלכים מקודשים שחייבים לעשות כדי לקיים מציאות נורמלית ורק אחר כך את חיי הפנטזיה.

אני אוהבת קצת להתגעגע, אוהבת שכל רגע הוא אלוהי ולא משעמם, נהנית מהרעיון שלא חוזרים על מהלכים,
אבל מה, ניתוקים אני פחות אוהבת, לא ניתוקים כאלו לפחות. אני רוצה להרגיש קרובה ריגשית, נפשית. להרגיש אותך שם
כל הזמן. גם אם אתה לא יכול לגעת בי בדיוק עכשיו, אני צריכה שתלטף לי את הנפש גם ממרחקים ענקיים.
הבטחת להיות שם, הבטחתי גם אני להקפיד יותר. אני אוהבת להתגעגע, אבל אני יותר אוהבת שאתה כאן.

בנימה אישית אני רוצה לאחל ברכות לזוג הברלינים המקסים על אהבה בת שנתיים.
תודה ליועצת החינוכית שלי, סליחה למורתי לסושי שהברזתי-טפי עליי.
מזל טוב לילדת יומולדת בלונדינית, לדיווצ' השבלולית, לזאת שהבריזה לשרשרת שלה, ולזאת שפותחת איתי עסקי מטוסים.
וכמובן לך, מאסטרול החתיך עם החולצה המכופתרת, הבושם המחודש והמבט האוהב בעיניים. אוהבת אותך עד השמיים!

שיהיה לכולנו שבוע של תפוח בדבש!