לא רק בלונדינית

יום העצמאות,

שנה שעברה לא יצאתי לחוות את הוונדליזם הקל שיום העצמאות מייצר, אבל השנה, יצאתי ועוד איך.

מצד אחד נורא נהניתי לראות את האנשים החדשים של המקום שאני גרה בו, אנשים יפים כאלו, ילדים יפים,
דור אחר, נראה איכותי. הילדודס הקטנים האלו עם העיניים הגדולות והבוהות בהחלט עשה לי משהו נקי
בלב. לא הכל חורבן במדינה הזאת. עם קצת חינוך טוב נוכל לטפס בחזרה למעלה למדינה שיכולה לזקוף ראש.

הילדים הופיעו על במות הבידור, זה זרק אותי אחורה, לדברים שאני באמת אוהבת, לדברים שעושים
אותי מאושרת, לגבולות של עיקר ותפל. לדברים שעושים טוב לנשמה נטו, לא לכוס ולא לאגו.
זה הזכיר לי שוב מה הנשמה שלי אוהבת. ובעיקר מתי אני מתעוררת לחיים.

ראיתי את הגברים שהיו איתי בכיתה, צמחו הדרדרסים, גדולים כאלו, מפותחים. יופי של דבר.
לפי הזכרון המדולדל שלי, יש תחושה שלפני 8 שנים שאנחנו הופענו על הבמות האלו זה היה שמח יותר,
אבל אולי סתם אני מקטרת, היום אני גדולה יותר, הכל נראה לי אחרת.
מה שכן, הפעם מופע הראווה של הזיקוקים לקח בגדול, כן נו, משחקי אגו ותקציב, אני יודעת.!

קרן פלס היא אחת ויחידה, אם חשבתי ככה לפני אז הרי שעכשיו אני גם מוכנה לחתום, לא ראיתי כזה כשרון
על הבמה כבר הרבה זמן, כובשת לבבות. המוזיקה שהלהקה שלה יודעת לייצר בכלל כובשת כל חלקה טובה.
הילדות צעקו לה בהיסטריה, רדפו אחרי האוטו שלה, כפרה עליי, שכחתי מזה הערצה של טירוף,
אבל לפחות הייתי מספיק מפוכחת, כדי לשלוח לה מסר שזה היה שווה כל רגע!

הבוקר של אחרי, כל המכוניות מלאות בקצף, כל הרחובות מטונפים בטירוף מכל מה שהילדודס השאירו,
ואצלי יש מנגינה בלב, לא רק בגלל קרן, אלא בגלל עצמי, יום העצמאות היום, לא רק למדינה הזאת, כנראה
שגם עבורי. בגלל החושך הגדול שהרגשתי שמקיף אותי, בגלל שהחלטתי לסגור את עצמי כדי לעשות טוב לאחרים,
בגלל שכל הזמן הייתי באטרף של לראות אחרים, לא לפגוע, לא להתעסק, לא לחשוב על האושר שלי לרגע,
אבל עכשיו זה בעיקר האור הגדול שאני זוכה לראות, אני יודעת מה אני רוצה, ובעיקר אני יודעת על מה אני לא מוכנה
לוותר. זה מזמן לא במונחים של נשלטת, זה במונחים של בת אדם.

יום ולילה שלם עבר בלמידה שיש מי שאוהב אותי ועושה לי טוב, אין לזה טווח גילאים, יש לזה טווח נשמה.
זה לא קשור למה שאני נותנת וזה לא מחייב אותי לוותר על עצמי, על חיי ושמחת נשמתי,
זה קשור לאלו שאוהבים אותי באמת, אלו שלעשות אותי מאושרת- זאת תמורה מספקת וגדולה בשבילם.
אני מודה, אני לא רגילה לזה, מעולם לא ידעתי לקבל, תמיד הייתי נינג'ה בלתת ולהעניק. זה היה המגרש הביתי שלי.
אבל עכשיו אני לומדת שהעולם יודע להתנהל גם אחרת. יש גם לקבל טוב, עבור כל הימים שהקפדת לספק טוב לעולם.

יום של עצמאות ממנוגל ונהדר, בטן שמקבלת בליטה של הר, ואני שנכנסת לישון מסודר! היידה }{