לא רק בלונדינית

יום שני. ניפגשתי עם שתיהן, שתי נשים שאין שניות להן.
כולנו נשלטות, טוב נו. לא בדיוק. רק סוג של. לא מהסוג האומלל, חסר השכל, האמצעים, ועמוד השדרה. אלא אלו
שעומדות יופי על הרגליים. בועטות אם דורכים עליהן, מכפכפות אם פושעים בהן, וכך הלאה, עד הדרגה האחרונה בסולם.
לשלושתינו עבודה מסודרת, חיים נוחים, משפחות צמודות, חוש הומור פסיכי ושמחה בלב.
ישבנו לדבר קצת עלינו ועל מה שמסביב, על ההפרדה המוחלטת בין חיי מציאות לחיי וירטואליה, כמה קל לטבוע בוירטואליה
וכמה מספק לחיות חיי מציאות. בסוף, השארנו את הוירטואליה בצד, בחרנו להיות כבר בקושי כאן. יותר במקומות אחרים.
מסתבר שגם הרבה יותר שמחות. על מה שיש לנו. וכן, גם אחת על השניה. על היכולת להנות ולסמוך זו על זו וזו.
נשארנו בבית הקפה עד שכבר כמעט כיבו את האורות. טוב נו, כיבו את האורות. זה היה רמז עבה לסילוק אורחים,
עבה זה נחמד אבל לא בשבילנו. רצינו משהו ארוך. רק ב1 בלילה, שגם הקפה נגמר. זה היה סימן בשבילנו, שאנחנו צריכות, לקום וללכת.

יום למחרת, שלישי. ערב חג שבועות. קמתי מוקדם. נהייתי חרוצה!
אוי יוי יוי על מה שהולך ברחוב הראשי של העיר, כל המכוניות דופקות ב"ישבן" אחת את השניה, כולם מתוסכלים, אף אחד לא נהנה,
הרמזור צועק אדום, ואני מנסה קצת לברוח מההמולה ונכנסת לחנות בגדים, החום והלכלוך מתחלפים במזגן ואווירה נקייה וצעירה,
ואז טלפון, מתברר ששנינו באותו רחוב, הוא ואני. אלוהים אירגן לנו דייט. ראיתי אותו מחפש אותי, נוסע לאט עם האופנוע,
הוא התקרב, חיבוק ארוך, נשיקה נעימה. פתאום הוא נראה אחר.
חזרה לו השלווה. חזר לו גם החיוך. אני אוהבת אותו יותר ככה, כי ושהוא ככה- אני הרבה יותר רגועה ומאושרת. לא אמרתי לו את זה,
כמו שבזמנו לא אמרתי לו שאני חושבת שהוא נהיה פצצת אטום עצבנית, אבל זה מספיק שאני מרגישה שהוא בטוב. הטוב שלו
עושה לי שלווה בנשמה. טוב נו, אין זה פלא. המון השתנה.אלו זמנים של שינויים. כעת הוא מנהל עסק. הוא עצמאי וחזר למסלול החיים שלו.
כל מה שהוא מכיר וכל מה שהוא יודע. בהישג יד. לקראת יום הולדתו, הוא חוזר למסלול חייו בצורה הכי טובה שיש.
עמדתי איתו דק' ארוכות, בבוקר העמוס הזה, קבענו בפינת הרצל. הוא הגיע רציני כאיש עסקים מדולפם, ואני נשארתי אני.
מנסה לדחוף לו פה ושם שטויות של יחסי מין. הוא לא הלך עד שלא סימן לי את שלושת החורים. לא היתה לו ברירה,
ברחוב הראשי זה יותר נחמד לספור עד 3. רק אז, היה אפשר להמשיך את היום, נשיקת בוקר טוב, ויאאלה, איש איש, לעיסוקיו.

יום שישי, כולנו סביב השולחן,
חברים חדשים וישנים והמשובחים שעושים לנו טוב. מאסטר לבוש באפור, זה רק מרחיק את השחור שהיה לנו קודם,
כולם קלילים, האלכוהול קונס את כולנו בחיוך מרוח ומעופף, הריח של הבשר עושה לכולם גורו גורו בבטן, אבל לי ברח
התיאבון, לא בא לי אוכל, בא לי חיבוק, יש לי רעב, רעב אחר. לתחושת ביטחון וטוב. לחיבוק מכיל. לנפש רגועה.
בחלק הראשון של הערב ישבתי מולו, נכון- לא מספיק צמודה אבל גם לא באמת רחוקה. שהשעון הראה חצות, סמסתי לו דרך השולחן,
מזל טוב מלך שלי. צלצול סמס והוא מוציא את המכשיר מהכיס. חיוך מתפשט לו על הפנים. הוא לא התאפק וסימס לי חזרה. רק אחר כך
הוא תפס את הראש והתגלגל מצחוק. זוג שרוטים. יושבים אחד מול השניה ומסמסים. אבל אני- לא היה לי אכפת,
אפילו נהניתי מהתרגיל הזה. הוא גודל וצומח אבל אני עדיין מקפידה לשמור עליו צעיר לנצח. שטויות יות יות, בלי טעויות.
כעת אפשר לומר שוב, מזל טוב ילד יומולדת יפה שלנו.
את המתנות בחרנו בקפידה, את האנשים בחרנו גם. את השיחות לא היינו צריכים לבחור, הכל קרה לבד.

הנחתי עליו את הראש, הבטתי לשמיים, נתקלתי בירח יפה ומעט כוכבים.
הרגשתי את הרוח הקרירה מצמררת לי את העור. ואת הליטוף שלו מרגיע לי את הנשמה. בסוף היינו חייבים להתקפל,
הוא לא יכל יותר לראות את הכוס שלי מבעד למכנס בצורה כזאת מפוסלת. הוא היה חייב לפשוע, לקרוע, לתקוע.
אז נסענו מהר מהר הביתה. ואחרי שעשינו טולטולו לאיברים הזדוניים שלנו, לא נרדמנו. ישבנו לדבר.
יש מתנות לחג, ויש מתנות יומולדת. ויש מתנה אחת לחיים. והיא אנחנו. אוהבת אותך ילד יומולדת שלי.
ואת האיחולים מהנשמה שלי. אתה מקבל לנפש שלך בכל שעה עגולה. לחייך. לאהבה, בריאות, שלווה ואושר.

תודה. תודה ענקית על האירוח המושלם. על הבשר, האלכוהול וההשקעה.
תודה רבה לכל מי שבא ודאג ועשה והיה לו אכפת, תודה למי שכיבד אותנו בנוכחותו.
תודה על השמחה שאתם מביאים איתכם, על הכנות והיושר.
ובעיקר תודה- שעשיתם לו נעים, שמח וטוב בלב.

מאחלת לכולנו שבוע טוב. רגעים קסומים, מלאים טוב ואהבה. }{