עלילות של לילית

אני יכולה לתאר את גבר חלומותיי.

אני יכולה לתאר את האישה המושלמת בשבילי.

אבל מי אני?

ולא פחות מעניין:

מי זאת "אני" של חלומותיו?

מי זאת "אני", המושלמת בשבילה?

אנה התעוררה בהפתעה. משוק חשמלי בצוואר.

"לפחות היית משאיר לי מזרן" - היא אמרה לכיוון הדלת הפתוחה.

היא עדיין ישבה על הרצפה. היא לא הייתה בטוחה כמה שעות עברו מאז שהיא נכנסה לחדר הזה. מרצון. מאז שהקולר נסגר עליה. אחרי שקיבלה הסבר לגבי חלק ממה שהולך לקרות.

היא באמצע מבחן. היא לא הייתה בטוחה אם אלכס בוחן אותה, או שהוא גורם לה לבחון את עצמה. מבחן או אתגר עצמי.

היא נרדמה בדיוק באמצע של הזכרונות על הדרך שבה הגיע לפה.

-------------------------------------------------------------

שבוע אחרי מסעדת בשרים, השיחות עם אלכס המשיכו. כל מידי פעם, אנה ניסתה את הדרך הרגילה שלה. להתחצף. להיות בראטית. זה לא עבד. אלכס התחמק באלגנטיות. לפעמים הוא העמיד אותה במקומה בפקודה אחת. אבל הוא לא נתן לבראטית המזוייפת (לפי אלכס) מקום. בעצם, הוא הגיב בחיוב כשהיא הראתה את הצד הממושמע שלה. הצד הכנוע. 

לא פעם היא חשבה לעצמה שהוא באמת מנסה לחנך אותה. זה שעשע אותה קצת בהתחלה. זה גם קצת עיצבן אותה. אבל כמה שהשיחות התקדמו, משהו התחיל להרגיש גם מסקרן ומעניין. אולי קצת מדליק.

בהתכתבות האחרונה היא נשברה. זאת הסקרנות, היא אמרה לעצמה ושלחה לו את ההודעה שהתחילה הכל.

"אז כמה ימי חופש אני אצטרך לקחת?"

"בשביל מה?"

"אל תיהי טיזר. אני שואלת באמת."

"יומיים. עדיף רביעי וחמישי. אבל כל סופ"ש של 4 ימים יעבוד."

"מה אתה יכול לעשות בארבעה ימים שיהפוך אותי מהבראטית שאני, למאולפת?"

"אני? לא הרבה. רק אתן לך את המקום לגלות את עצמך... ואולי אלמד אותך כמה פקודות חדשות. מה את רוצה? בואי, רגלי או למקום?"

"עכשיו אני לא בטוחה אם אתה רציני או סתם צוחק עליי..."

"גם וגם. אלה לא באמת ניגודים 😄 "

"אוקי. אני רוצה לחשוב על זה עוד קצת."

"שעתיים".

אנה לא הגיבה. היא למדה לא להתמקח איתו. היא חשבה על זה רק עוד חמש דקות. זה כל מה שהיא הייתה צריכה כדי לקחת את הצעד השני, אחרי שהיא כבר עשתה את הראשון.

כעבור שעתיים, היא דיברה איתו שוב. הם קבעו כמה דברים לוגיסטיים. היא קיבלה אישור לחופש מהעבודה.

עוד יומיים.

ביומיים האלה היא ניסתה להוציא ממנו עוד מידע. אבל לא קיבלה הרבה. רק שזה יהיה תהליך אילוף. הכל יהיה בטוח וכמעט לגמריי שפוי. זה ריגש אותה יותר מהלחיץ אותה. הרגשה שבפני עצמה קצת הלחיצה אותה. משהו לדבר עליו עם הפסיכולוגית כשהיא סופסוף תמצא אחת.

----------------------------------

כך הגענו לאתמול. אלכס אסף את אנה בשעה שבע בערב בדיוק. הוא אמר לה לישון טוב, אבל עוד היה לה יום עבודה. כל ההתרגשות לא הועילה לשינה גם היא.

אחרי נסיעה לא קצרה, עם כיסויי עיניים, הוא הביא אותה למבנה שנראה נטוש מבחוץ. בניים משרדים, כנראה. בפנים הבניים היה יחסית מתוחזק, לפחות בחלקים.

אלכס פתח דלת שנראיתה די איכותים ובלטה על רקע המבנה. הם עברו את המשרד שנראה די מודרני ונכנסו לחדר אחורי כלשהו. מאחרוי וילון, היה חדר אחורי בתוך חדר אחורי. זה החדר שיהפוך לה לבית לימים הבאים.

אלכס נתן לה הסבר קצר. איך הקולר פועל. איפה המצלמות נמצאות. הוא אפילו סיפר לה איפה השירותים... בשלב הזה היא עוד לא חיברה שלא תצליח להגיע אליהם.

המבחן הראשון הוא מבחן התמסרות בעזרת שינה. לפני האילוף, היא צריכה להראות שהיא באמת רוצה את זה. אנה לא הבינה מה היא רוצה. אבל היא טובה במבחנים.

היא יכולה לנסות לישון, אבל על מיטת ברזל ללא מזרן. או על הרצפה.

"מתי אתה תחזור" - אנה שאלה כשאלכס בא לצאת.

"מתי שאחליט. לילה טוב פאפי".

וכך הוא יצא. היא שמעה את הדלת החיצונית ננעלת.

לבד. ערומה. עם קולר מחשמל. במקום שאין לה מושג איפה היא. גבר שהיא מכירה פחות מחודש ופגשה רק 4 פעמים, רואה אותה במצלמות. אם הוא מסתכל בכלל.

הלילה הראשון עבר בסדר יחסית.

זה כשהוא לא חזר בערב השני שהיא התחילה להילחץ.

זה כל כך פאקינג מעייף בתוך הראש שלי!!!

😵‍💫😵

אני חושבת שנבנת לי מישבה בראש.

זה התחיל מלחשוב על הסיבות גורמות לי לרצות להתמסר לבן אדם. על איך אני מסננת. ולמה מסתננים האלה שאני לא מסננת.

והנה המחשבה.

אני מחלקת אנשים שאני מכירה, לקטגריות בהקשר כללי שכזה:

- אנשים רעים/ מעצבנים/ גרועים/ נכשלים.

- אנשים ממוצעים.

- אנשים שיש להם לפחות כמה תכונות בולטות שבא לי לחכות. ללמוד מהם בתחום כזה או אחר. (אלה האנשים, שאני מקווה שהייתי מכניסה את עצמי לקטגוריה הזאת, אם הייתי פוגשת את עצמי). הם לא מיוחדים. אבל יש בהם משהו מיוחד מספיק.

- אנשים שאני קצת מקנאת בהם. בקטע חיובי. וברמה הכללית. בניגוד לקודמים, שהיה מאוד ספציפי, הדבר שבא לי לשפר בעקבות ההיכרות.

- אנשים שאין לי סיכוי להיות כמובם. לפחות בעיניי. הם טובים ממני בהרוב. זה האנשים, שבא לי לתת להם כמה שאפשר. זה האנשים שבא לי להעריץ.

הסוג האחרון, יש אולי 4 כאלה בכל חיי. ואני מכירה הרבה אנשים... רובם יודעים את דעתי עליהם.

זהו.

סוף מחשבה.

שיהיה סופ"ש נעים.

לפעמים קשה לי להחליט. קשה לדעת מה טוב לך.

אז אני שואלת ועושה את מה שאומרים לי.

תקשורת זה קצת קסם.

זה נדיר שזה קורה יומיים ברצף. אבל בא לי שגם היום יהיה יום טוב 😊

בא לי לשחק איתך משחק

זה משהו קטן, אבל "עמוק" שחשבתי עליו.

אני אוהבת להיות שימושית!

זה חשוב לי. בדברים יומיומיים. (גם מינית, יא סוטים, אבל זאת לא הנקודה דווקא).

באיזשהו מקום, זה כנראה צורך פנימי, שנובע, בין היתר, מהפחד שינטשו אותי אם אני לא מועילה...

אבל גםצאם זה נכון, לא פחות חשוב לי, שזה לא יצור מצב שישארו איתי בגלל ש"חייבים" לי משהו על מה שעשיתי עד כה או פשוט כי זה נוח כשמישהי שימושית כמוני נמצאת בחיים שלך.

בקיצור. פרדוקס.

לילה טוב.

אנה הסתכלה מסביב, מבולבלת.

היא ישבה בתוך שלולית שתן של עצמה. על צווארה קולר חשמלי, נעול. היא אחזה במעקה של מיטת ברזל ישנה ומחלידה. המיטה משמשת הארקה. ברגע שהיא לא נוגעת בה, הקולר מתחיל לחשמל בעוצמה שמתחזקת כל כמה שניות.

אנה ניסתה להיזכר איך היא הגיע לכאן. זה היה רק ימים בודדים לפני.

--------

"מוכנה?"

"נולדתי מוכנה". - ענתה אנה והצדיעה. 

"מישהי במצב רוח טוב היום. בואי, כנסי לאוטו".

אנה נכנסה לרכב. היא הכירה את אלכס כבר שבועיים. זה הדייט השלישי שלהם. ראשון היה בבית קפה במרחק נייטרלי משניהם. שני היה במסעדה לבחירתו. כעת מתחיל הדייט השלישי. אנה לא ידעה איפה זה יהיה. אבל הוא לא הציע את המקום שלו. וגם לא שאל על המקום שלה. אולי הוא לא רוצה אותי, היא חשבה לרגע.

כאילו קורא את המחשבות שלה, הוא הניח את ידו על הברך שלה, ואז החליק את היד מתחת לשמלה לכיוון הירך.

אנה נרתעה מההפתעה.

"הכל בסדר?" - הוא שאל בלי להזיז את היד ובנימה של כדרך אגב.

"הכל מצויין, המפקד!" - אנה הצדיעה שוב.

"מצב רוח טוב מידי, זאת גם בעיה. זה ממש גורם לי לרצות להתעלל בך. לראות אותך בוכה ומתחננת שאפסיק. רק כדי שאפסיק ותתחנני שאמשיך".

הוא סיים את ההסבר והחליק את היד לכיוון הכוס הרטוב של אנה. הוא כבר אמר את הנ"ל בעבר, בשיחת טלפון. וגם אז זה הרטיב אותה.

הוא העביר את האצבעות באיטיות. גניחה קלה ובלתי נשלטת.

אלכס הוציא את האצבעות וקירב אותם לפה שלה. היא ניקתה אותן עם הלשון.

"בלי תחתונים - כל הכבוד. את חצופה, אבל ממושמעת".

"אז לאן אנחנו נוסעים?"

"לכי תדעי. לאן שהדרך תקח אותנו".

אלכס נשמע רציני. אבל שום דבר במראה שלו או בשיחות ביניהם, לא הצביע על בן אדם שפועל בלי תוכנית.

"אתה יודע שאם לא תגלה לי, אני פשוט אוציא את זה ממך בכוח!" - אנה אמרה והתחילה להציק לו עם האצבעות. לדגדג וללחוץ באיזורים רגישים.

לפני שלגמריי הבינה מה קרה, אלכס חתך שני נתיבים ועצר בשוליים בהפתעה. הוא הסתכל לה ישר בעיניים. מבט בלתי מתפשר.

"זה באמת מה שאת רוצה?" הוא שאל בלי להסיט את המבט?

"אולי... אולי לא" - אנה עדיין ניסתה להתחצף ולשחק. היא הרי בראטית. אבל קצת ירדה לה רוח מהמפרסים. היא לא בדיוק נבהלה. היא פשוט לא יכלה להתנגד לו בצורה אמיתית.

"שאלתי שאלה של כן או לא. אין אולי. האם זה מה שאת רוצה?"

"אני לא יודעת". היא ענתה בכנות.

"למה זה?" אלכס הניע שוב את הרכב וחזר לנסיעה כאילו כלום לא קרה.

"למה אני לא יודעת? לא יודעת, ערערת אותי עכשיו".

"נכון. אמרת משהו לגבי זה שאת בראטית. האם את נהנית מזה?"

"זה מצחיק אותי. וזה משחק נחמד."

"מקובל. אבל האם את נהנית מזה?"

"כן... עד היום כן"

"ומה היום?"

"משהו שונה היום. זה היה פחות כיף".

"אני גם מחבב בראטיות. לשחק. להכניע. משחק כוחות תמידי. אבל את לא. זאת דעתי מההיכרות הקצרה בינינו"

"למה אני לא? אז מה אני?"

"את לא מאולפת".

"קראת לי כלבה?! " - היא זייפה נימה נעלבת.

"כן. גורה. לא מעולפת."

"אתה חצוף" - הניסיון לשמור על המשחק הרגיש לה מאולץ עכשיו. זה אף פעם לא הרגיש ככה קודם. המשחק מאוד פשוט. היא מתחצפת. הגבר מתעצבן קצת , בכאילו. ואז כל האגרסיות הכאילו האלה יוצאות בסשן וסקס מטורפים ונוטפי נוזלים. כולם נהנים. בעיקר היא.

"רוצה שאאלף אותך?"

עוד שאלה ששאל כדרך אגב. צמרמורות רצו בכל הגוף של אנה. צמרמורות נעימות. אבל גם התכווצות קלה בבטן. משהו מפחיד יכול לקרות. מפחיד, אבל מרגש.

"במה זה כרוך?"

"בלא לשאול שאלות בלי אישור... תצטרכי גם לקחת כמה ימי חופש מעבודה. יש לך אפשרות כזאת?"

"חחחח הצחקת. לא נראה לי."

"אוקי. אני יכול להכריח אותך לעשות הרבה דברים. אבל זה לא יהיה אחד מהם." - אלכס עשה פאוזה קלה והסתכל מסביב, -"ובדיוק הגענו ליעד".

הוא החנה את הרכב מול מסעדת בשרים שהיא אמרה שבא לה לבקר בה.

"הקשבת... "

"אני תמיד אקשיב לך, כשתדברי את האמת שלך."

"עמוק... שנאוכל?"

האוכל היה מצויין. השיחה ביניהם זרמה כמו בכל שאר הדייטים. אלכס נתן רושם של בן אדם מאופק. מישהו עם שליטה עצמית מלאה. מוגזמת אפילו. זה אמור היה להציק לאנה. היא אהבה "לשבור" גברים כאלה. היא ניסתה לגרום לו לאבד שליטה ממש בהתחלה. לגעת בו עם הרגל מתחת לשולחן - הוא פשוט הזיז את הרגל שלה ואמר לה לא לגעת בו בלי אישור. היא ניסתה לשבת קצת יותר בזווית של המחשוף, היא ניסתה כמה דברים, אבל הוא או עצר אותה או התעלם.

האוכל נגמר. השיחה המשיכה. הם דיברו גם ברכב בדרך חזרה. הם דיברו על החיים. היא דיברה בכבוד. אנה עוד לא הבינה מה השתנה ביניהם, אבל משהו השתנה. בעצם, אולי זה לא השתנה ביניהם.

אולי זה השתנה בה.

נכון הרכבת הרים מהפוסט הקודם?

אז עכשיו טוב!

שיהיה לכם סופ"ש נעים!