את ליאת אני פוגש מעת לעת ותמיד החוויות שהיא לוקחת את עצמה, מפעימות בי, הולמות בי חזק.
הפעם היא סיפרה שדווקא לא מזמן, היה לה קשר עם אחד, נניח השם שלו זה 'אלון' ושהיא הייתה מאוד מופתעת שאלון התקשר אליה בשבע בבוקר להגיע אליו לדירה, והיא באה.
שלום נימוסי וחם, הם מאוד מחבבים אחד את השני וליאת מספרת שאלון כבר היה לבוש ומצוחצח, שהיא שאלה אותו לאן הולכים, הוא אמר לה יש לי מבחן, את לא באה איתי את נשארת כאן, הכנתי לך חדר בדיוק כמו שביקשת.
אתה דפוק ואתה לא רציני היא אומרת לאלון עם עינים פעורות בזמן שהוא מוביל אותה לחדר שהכין, יש לך פה מחשב, יש לך פה טלפון, מטען, אני חוזר עוד כמה שעות, אשתדל שזה יהיה מהר, כמו שביקשת אני נועל את החדר והולך, את יכולה לעשות פה מה שאת רוצה בגבולות החדר, לאונן, לדבר בטלפון, לצעוק מהחלון, לשבת על הרצפה, על הכיסא, על התקרה, אבל כולך בתוך החדר נעולה, מסכימה?
אלון היה צריך לזוז וליאת הייתה צריכה להסכים, זה הרי הסיפור שלה, בהצלחה במבחן היא אומרת נושקת לאלון ושומעת את הבריח מסתובב.
את המפתח לשעת חירום שהוא דחף לה מתחת לדלת למקרה ש.. היא דחפה בחזרה. היא שמעה אותו מלמל איזה משוגעת ויצא.
כשדלת הכניסה ננעלה ליאת הבינה שיש פה בעיה לא פשוטה, חצי שעה היא העבירה נפלא, אפילו שעה, גם לא נגעה בעצמה, אבל אחרי שעה הרגישה שהיא רעבה, צמאה, שהיא צריכה לשירותים, זה לא פייר שבעבודה אפשר לשבת על אותו כיסא משמרת שלמה ופה לא. זה הכל בראש ליאת אומרת לעצמה ומנסה לפתוח את ידית הדלת ללא הצלחה.
אחרי אין ספור סלפי בחדר ריק, שיחות מתישות, ורשתות חברתיות משמימות, ליאת רצתה לצאת, רצתה באמת באמת לצאת רצתה לצאת.
בהתחלה חשבה לשבור את הדלת או לנסות עם כוח, חשבה והתחרטה, חשבה וניסתה, ניסתה ולא הצליחה.
דמעות התחילו להציף אותה שהבינה שאין שום אפשרות שלה לצאת מהחדר ולעזעזל כמה זמן כבר יכול להיות מבחן כבר 12 ואלון לא חזר, גם לא בשעה אחת, ליאת רעבה ומתסוכלת, מיואשת. בעיקר מחכה מחכה.
כשדלת הכניסה נפתחה אלון מספר לה שהוא שמע אותה שורטת את דלת חדרה, הוא חייך מהמעמד והתקרב והתרחק ובעיקר הקשיב, הקשיב לליאת מלמלמת, לא מילמלה משהו ברור, אבל משהו היא מילמלה, אולי יללה, קול ברור היה לא הצליחה להוציא, אבל ככל שאלון התקרב לדלת שלה ככה ליאת יותר השתגעה, היא דפקה בחוזקה על הדלת כדי שהוא יקשיב לה כדי שהוא ישמע.
ליאת הוא קורא לה, ליאתי ככה הוא מתגרה בה, שהוא קורא לה בשמות חיבה, ליאתי.
וליאת נדבקה לרצפה מנסה לשווא לראות בין חריץ הדלת אם היא חולמת או שבאמת הוא בא.
העיניים שלה מתחילות לנזול, וכשהדלת מתחילה להפתח והיא דוחפת את עצמה בפתח צר ישר לתוך אלון.
אלון קצת היה המום ומעד וליאת עליו, נכנסת בתוכו, משתפשפת על בגדיו.
הוא מחייך אליה בחיבה ומלטף אותה ברוך, איך החוויה? הוא שואל, יודע שזאת תשובה שעוד תשנתה.
היא מנהנהת עם הראש ושואלת איך היה המבחן?
לא היה מבחן אלון עונה, הייתי בסלון, למדתי למבחן, נראה לך שלא אהיה לך לרשת בטחון?
שובר#שתיקה