אותיות פורחות באוויר

את ליאת אני פוגש מעת לעת ותמיד החוויות שהיא לוקחת את עצמה, מפעימות בי, הולמות בי חזק.
הפעם היא סיפרה שדווקא לא מזמן, היה לה קשר עם אחד, נניח השם שלו זה 'אלון' ושהיא הייתה מאוד מופתעת שאלון התקשר אליה בשבע בבוקר להגיע אליו לדירה, והיא באה.

שלום נימוסי וחם, הם מאוד מחבבים אחד את השני וליאת מספרת שאלון כבר היה לבוש ומצוחצח, שהיא שאלה אותו לאן הולכים, הוא אמר לה יש לי מבחן, את לא באה איתי את נשארת כאן, הכנתי לך חדר בדיוק כמו שביקשת.

אתה דפוק ואתה לא רציני היא אומרת לאלון עם עינים פעורות בזמן שהוא מוביל אותה לחדר שהכין, יש לך פה מחשב, יש לך פה טלפון, מטען, אני חוזר עוד כמה שעות, אשתדל שזה יהיה מהר, כמו שביקשת אני נועל את החדר והולך, את יכולה לעשות פה מה שאת רוצה בגבולות החדר, לאונן, לדבר בטלפון, לצעוק מהחלון, לשבת על הרצפה, על הכיסא, על התקרה, אבל כולך בתוך החדר נעולה, מסכימה?

אלון היה צריך לזוז וליאת הייתה צריכה להסכים, זה הרי הסיפור שלה, בהצלחה במבחן היא אומרת נושקת לאלון ושומעת את הבריח מסתובב.

את המפתח לשעת חירום שהוא דחף לה מתחת לדלת למקרה ש.. היא דחפה בחזרה. היא שמעה אותו מלמל איזה משוגעת ויצא.

כשדלת הכניסה ננעלה ליאת הבינה שיש פה בעיה לא פשוטה, חצי שעה היא העבירה נפלא, אפילו שעה, גם לא נגעה בעצמה, אבל אחרי שעה הרגישה שהיא רעבה, צמאה, שהיא צריכה לשירותים, זה לא פייר שבעבודה אפשר לשבת על אותו כיסא משמרת שלמה ופה לא. זה הכל בראש ליאת אומרת לעצמה ומנסה לפתוח את ידית הדלת ללא הצלחה.

אחרי אין ספור סלפי בחדר ריק, שיחות מתישות, ורשתות חברתיות משמימות, ליאת רצתה לצאת, רצתה באמת באמת לצאת רצתה לצאת.
בהתחלה חשבה לשבור את הדלת או לנסות עם כוח, חשבה והתחרטה, חשבה וניסתה, ניסתה ולא הצליחה.

דמעות התחילו להציף אותה שהבינה שאין שום אפשרות שלה לצאת מהחדר ולעזעזל כמה זמן כבר יכול להיות מבחן כבר 12 ואלון לא חזר, גם לא בשעה אחת, ליאת רעבה ומתסוכלת, מיואשת. בעיקר  מחכה מחכה.

כשדלת הכניסה נפתחה אלון מספר לה שהוא שמע אותה שורטת את דלת חדרה, הוא חייך מהמעמד והתקרב והתרחק ובעיקר הקשיב, הקשיב לליאת מלמלמת, לא מילמלה משהו ברור, אבל משהו היא מילמלה, אולי יללה, קול ברור היה לא הצליחה להוציא, אבל ככל שאלון התקרב לדלת שלה ככה ליאת יותר השתגעה, היא דפקה בחוזקה על הדלת כדי שהוא יקשיב לה כדי שהוא ישמע.

ליאת הוא קורא לה, ליאתי ככה הוא מתגרה בה, שהוא קורא לה בשמות חיבה, ליאתי.
וליאת נדבקה לרצפה מנסה לשווא לראות בין חריץ הדלת אם היא חולמת או שבאמת הוא בא.
העיניים שלה מתחילות לנזול, וכשהדלת מתחילה להפתח והיא דוחפת את עצמה בפתח צר ישר לתוך אלון.
אלון קצת היה המום ומעד וליאת עליו, נכנסת בתוכו, משתפשפת על בגדיו.

הוא מחייך אליה בחיבה ומלטף אותה ברוך, איך החוויה? הוא שואל, יודע שזאת תשובה שעוד תשנתה.

היא מנהנהת עם הראש ושואלת איך היה המבחן?
לא היה מבחן אלון עונה, הייתי בסלון, למדתי למבחן, נראה לך שלא אהיה לך לרשת בטחון?

שובר#שתיקה

הוא פוגע בי וזה לא מעניין אותי, אני מרגיש מסומם, מזריק אותו לוריד פעם אחר פעם.
הוא צולף בי, הוא הוא, זכר, גבר, הוא צולף בי, הוא פוגע בי הוא הופך אותי לדג מפרפר.
בעיקר הוא אמיתי, אמת גם אם היא לא נוחה לעיכול, בסוף תמיד מסתדרת.
לא מאמין כמה שנים אתה מלווה אותי, זוכר איך הייתי נמנע, מסתתר מלדבר עליך.
אבל כבר הרבה זמן לא אכפת לי יותר, אתה אמיתי. אתה החבר הכי טוב שלי.
מכיר אותי, יורה בי, מלטף אותי, הופך אותי, אתה חבר. אתה חבר שלי.

אומרים שמשוררים יודעים לתאר אהבה הרבה יותר מכל מדען.
זה נכון לגביך, אתה אהבה. 

'את יכולה להיות האמא של הבן שלי'

מכל מה שאמרת לי בעבר, זאת השורה הכי אמיתית, בעיקר בגלל שלא השארת סימן שאלה.

אוהב אותך עד בלי קץ, ערן.

הכל#לכדי#תמונה

לבסוף קיבלתי ציון 'עובר' ואחרי זה 'טוב מאוד' וזה היה מחיר יקר ששולם עבור משהו טוב.

חוץ מזה שהיא הייתה מרוצה מאיך שאני נראה, מאיך שאני מדבר ומאיך שאני מעצבן, היא הייתה מרוצה שיש כימיה.

ושיש כימיה זה הכי כיף, הכי נכון שיש.

אז עמדתי והסתובבתי והתכופפתי וזחלתי וכאב לי וחייכתי וראיתי מולי את מד העונג שבה עולה והתענגתי גם אני על זה.

המילים היחידות שבחרתי להשתמש בהם באותו הרגע זה היה 'אלילה, תודה, תודה אלילה'. לא היה שום צורך וורבלי ליותר מזה.

רציתי לומר לה, כשאת שואלת אם זה כואב אני לא יודע מה לענות, זה אמור לכאוב עד שיהיו לי דמעות? או עד שתכאב לך היד? כל הנשיות שבך זה מידה אקסטרה סמול, כמה כוח כבר יש לך בזרוע, כמה.
שהגוף שלי מפרפר, מתייפח, החזה עולה ויורד את מרימה לי את הראש ותוקעת בי מבט של ניצחון ושהאנרגיה הזו פוגשת בי יש ניצוצות כמו ברגעים האלו שאנחנו חיים עבורם.

בשניה שאני מתלבש ונילי אני מחזיר לעצמי את כל הגבריות, אני מחבק אותה על מלא, על אמת וברור לנו שזאת הצגה פרטית, מופע יחיד ללא קהל. 

כשאני מתניע ומתחיל לשחזר את כל הדמויות והמקומות שהסכמתי בהם ללכת עבורה אני מתמלא גאווה על עצמי, גם קצת שחצנות, קצת אפילו מתנשא על נשים אחרות שאף פעם לא יהיו כמוה.

אז מהרכב אני מחייג לנשלטת שלי, שהיא קודם נשלטת ומדי פעם אני ממציא לה שם כזה, כמו סוזנה, עדנה או מה שבא לא תמיד צריך לזכור. 
והיא לא ענתה, חמודה, יש לך רבע שעה להגיב כי אני בסופר ואני רוצה לקנות לך מתנה ואני מתלבט איזו יצירה אני אעשה ממך היום כשאגיע אליך, שלושה חורים שצריך לפסל בו זמנית במלפפון קישוא וחתיכת גזר.

לא#נוח#לי#לבוא

לא.

לא.

לא.

היא מסרבת לעוד אחד, אפילו לא טורחת להודיע לו שלא עבר לשלב הבא, לא לא ולא.
ההוא קטן מדי, ההוא רחוק מדי, זה טיפש מדי ויש את ההוא השחצן, ואת זה שבא מהשמאל, ואת זה שמזכיר את המורה שלה או את האקס שלה, את כולם היא מתייגת כזכרים חרמנים רעבים ונואשים ועוד לילה היא מתעוררת כשהיא לבד.

לא תמכור את עצמה לאף אחד, היא צריכה מישהו מדויק, בדיוק כמו שהיא יודעת, כמו שהיא מרגישה באינטואציה של אישה, רוצה מדויק, רוצה בול שיתארך פעמיים. 

אין שום סיכוי שהיא תספיק אי פעם לענות להודעות הרבות שנשלחות מכל מכשיר שמחובר לאינטרנט, הודעות ירוקות, אפליציות אדומות, טאבלטים עם תמונת נושא ומחשבים שמצפצפים את עצמם לדעת, אין בה שום כוח לענות להגיב או לתקשר עם דמויות כבויות דוהות בלתי מרגשות שמדברים על עצמם במקום עליה, על זוהרה, על כמה שהיא היא היצירה המושלמת של הטבע.

שימים מתאספים לחודשים ארוכים היא מבינה שאולי הבעיה זה בה, נזכרת בגעגוע בלתי נגמר לאחד שהלך, אולי הלך מהר מדי. האם יש סיכוי לקאמבק אותו, לאיזה ביקור נימוסין, לאיזו גיחה כמו של פעם, לעשות לכבודו סיבוב ללבוש עבורו את השמלה החדשה שלא נלבשה כי בעצם השמלה זה עבורו וזאת ההנאה שלה, שם הכיף שלה, לראות את הגברים החזקים האלו, הקצת נפוחים, מתרסקים מולה, נוזלים מנשיות מול עוצמתה. 

ותוך כדי שהיא מחייגת לנבחר שלה, להכי טוב שלה, לזה שהצליח לגעת בה, שזכה בה לרגע, תוך כדי שהיא מחייגת היא תוהה בינה לבין עצמה מה היה קורה אם האפס שלה היא מודע שהוא כל כך נדיר יחיד ומיוחד.

#מאדים#ומחוויר

כמה שהיא קיללה אותי ככה הרגשתי יותר מושפל, מושפל מהצד שלה.
אוצר המילים המצומצם שהיא חזרה עליו פעם אחר פעם הביכו את המצב.
מה יהיה על יום המחר? חשבתי בשקט.
הסתכלתי על האישה הזו באמצע הרחוב, מנסה לגייס אמפטיה מול האוטוסטדרה שיצאה לה מהפה.

אני שותק והיא לא.
ואז אני צריך להכריע בין לוחות זמנים, התחייבות קודמות, מוסר, מצפון ואישה זרה ברחוב.

קצת משובשבת

שבסה"כ רוצה את התשומת לב שלי.

ושבים ועוברים אומרים לי שלא אקח את זה אישי, ואני בכלל לא לוקח את זה אישי.

אני רק מחכה לדעת מה יקרה ברגע הזה שלא יהיו לה יותר מילים.

נמנע#ממך#אני

אתה כתבת את זה עלי? לא.
אז על מי כתבת? על חוויות..
זה לא עלי? לא.
אז על מי? על חוויות
אני יודעת שזה עלי.
טוב
אז אתה מודה?
לא
בוא נתערב?
בואי על מה?
על הצדק
על הזין שלי הצדק
אז על הזין שלך
נתערב!
כן
שתדעי שאם את מפסידה את מנצחת.

#לשיר#לה#עד

זה מאוד פשוט להכנה

אין בזה בכלל פחמימה אולי 1 או 2 או 3, לא יותר מזה.

קחו 100 גרם מוצרלה, שימו במיקרו חצי דקה, או דקה, עד שזה רך.

קחו ביצה ושברו על המוצרלה.

ערבבו קמח שקדים לאט לאט עד שיש עיסה קשיחה ומכובדת.

שזה מתבצע, שימי בתנור על חום לפחות של 200 מעלות ל 5 דקות.

תוציאו את זה שימו מה שבא לכם, עוד ביצה, זיתים, עגבניות, אפילו אננס, מה שבא לכם.

הכניסו שוב ל 15-20 דקות עד שאתם מקבלים את הצבע הזה

ותתענגו

זה הסם האמיתי של החיים

מוקדש לבחורה היחידה שהיא בלתי אפשרי לשים אותה במסגרת.

אילו יכולתי,
הייתי מביט בכל מי שמגדירה עצמה כ'נשלטת'
ומתבונן בה עד שהייתי מבחין בשניה הזו
שכולם רואים את מה שהיא לא מגלה.

גרסת#הכפכפים#שעפים

'אי אפשר להתלבש לפני שמתפשטים/ זה פשוט לוקח זמן וזמן זה עסקים
אי אפשר לומר שלום לפני שנפגשים / וגם אז זה לא תמיד בדיוק מה שרוצים '

אפשר לכתוב על כל מה שאתה גיבור, גיבור תרבות, גיבור שלי, אפשר להזכיר את כל הרגעים שעברנו יחד, גם אם אתה לא ממש מודע להם, אבל אני זוכר איך בכל כך הרבה רגעים בחיי אתה הופעת, מדויק, מדויק, מדויק.

הייתה לך אמירה מהדהדת, מילים שחוצבות בסלעים ואמת שנאמרת בנחת, בחיוך ובקריצה.

' פרשים על סוס לבן חולמים על ילדות / שחולמות על האביר מתוך האגדות
משחקי ילדות אובדים בתוך הערפל  / ועל הר באמצע יום תמיד ייפול גם צל'

לא,אל תגיד לי שעכשיו שאתה רחוק וכל כך חסר פתאום נזכרים, אני תמיד אהבתי לפגוש בך, כל הזמן. כל הזמן. יש לך ולי הרבה מאוד שעות משותפות והמון המון צלילים ששייכים רק לשנינו, אני אוהב אותך. ממש אבל.

'אנשים רואים אותך כמו חלק מעצמם / כמו שירים, כמו סיפורים, עולם בתוך עולם
סדר פסח זה תמיד כשיש אביב בחוץ / צליל הטלפון קורא, אולי סוף סוף זאת היא '

הפזמון הגאוני ברצועה הזו נוגע בצורה מזוקקת בכמיהה שלנו להיות אוהבים ונאהבים, בזכות הזו.
תודה מאיר בנאי, תודה מאיר בנאי, תודה אהוב לב. תודה.

איימי,

בואי אלי כבר
איימי,

אין לי כוח
איימי,

כל הזמן זה את
איימי,

בואי הלילה
איימי,

את שומעת
איימי,

כל הזמן זה את

מה אתה? מה אתה? תגיד לי מה אתה? מה?
אתה כוכב לכת? אתה מיטב ללכת? אתה מתרומם בשביל להתכופף?
אתה נע ונד? אתה עובר ושב? אתה מה אתה מה, אתה מה.
אתה דו צדדי? אתה חד מימדי? אתה
אתה מטומטם? אתה דביל? אתה בסדר? אתה לא? אתה כן? תענה תענה על זה, למה אתה לא עונה?
אתה יכול לסתום את הפה?

תגיד, מה הקטע שלך? אי אפשר לקלוט אותך, אתה על תרופות? אתה על סמים? אתה מסתלבט? אתה סטלן?
אכלת פטריה? אתה אוכל הזיה?
תגיד מה אתה , מה אתה מה? מה אתה?

אתה חכם? יש לך תואר? אתה עובד? במה אתה עובד? מה זה? מה זאת העבודה הזו? אהה, במחשבים. אהה. ואיך אתה עושה את זה הרבה שנים?
ותגיד, למה כתבת ולמה אמרת ולמה נשמת ולמה אתה לא עונה?

אתה מאמין בשיווין? גם בין שנינו? אנחנו אותו מעמד? אני קצת יותר? אתה? אז לא הבנתי, אתה מאמין בקדוש ברוך הוא?
אתה שונא שקרנים? אתה שונא שמשקרים? דע לך אין כמו האמת, הכי טוב האמת.

אז מאיפה אתה? איפה אתה גר? אתה גר קרוב, אתה גר רחוק? אתה גר על יד? אתה השכן שלי?
אבל שניה, רגע, מה אתה? אתה מה? תגיד רגע, מה אתה? אתה מה?

אתה אוהב לאחוז בזה? אתה אוהב לשחרר את זה? למה אין לך אמירה? למה אתה לא נוקט עמדה? למה אתה לא לוקח צד? אתה לא סגור על עצמך?
אי אפשר לדעת אם אתה צוחק או רציני, אתה תמיד ככה? כל הזמן כזה?
אתה מתחזה? אתה חושב שכאן זה מחזה? אתה רוצה להציץ לי על החזה? ואחר כך אני רואה לך את הזה?

אתה לא מרפה? אתה טיפוס של לוחם? אתה נכנע במהרה? אתה מאמין במזלות? נראה לך שיבוא שלום ? אתה רואה את המשיח? אתה מאמין בעולם הבא? אתה חדור אמונה? אתה מתקשה במהרה? אתה נתקע על נקודה? אתה פורץ דרך חסומה? אתה מכניע מטרה? אתה כבשת אדמה זרה? אתה משתטח על הרצפה? אתה יודע להוריד דמעה?

מי אתה? מי אתה? מי אתה מה, תגיד לי מי אתה, מה אתה מה?

ספר משהו, ספר משהו על עצמך, אתה בכלל לא מדבר.
מילה.

#הכוכב#הבא#ללכת