אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Slave pov

הבלוג הוא נטו נקודת המבט והמחשבות שלי בצורה הכי אותנטית שיש על דברים אמיתיים שחוויתי.
לפני שבוע. 1 בנובמבר 2024 בשעה 18:51

אני לא צועק כי כואב לי,כאב לי כבר ממזמן,אני פשוט כבר לא מצליח להכיל את הכאב,וזה הדרך שלי להתמודד איתו מעכשיו,אני כנראה כבר על קצה היכולת שלי,או שאכנס לטראנס משום מקום ואוכל עוד שעה של הצלפות.

להתחיל לצעוק מוציא אותי מאיזון,אני לא אוהב אתזה,אני שומע את עצמי צועק ומרגיש רע,לא הייתי אומר מתבייש אבל משהו דומה לזה.

במקום להתרכז בדברים שעוזרים לי לספוג כאב אני לא מצליח לשלוט בעצמי ופולט צעקות.

אז במה אני מתרכז אתם שואלים?

האמת שזה נרחב ותלוי ביום בסיטואציה ובסוג הכאב,אבל מההיכרות שלי האחרונה מכאב במסיבות(לא הייתי הרבה זמן בסשן פשוט לא במסיבה) זה בתכלס מסתכם ל3 דברים.

1.מתרכז במוזיקה,כשעולה שיר טוב שאני אוהב או משהו שמכניס אותי לקצב זה מכניס לי טיפה אדרנלין וכיף לספוג ומוציא ממני יותר.

2.לנשום,אני מקפיד לנשום כמו שצריך כל הצלפה אני ממש בכל נשימה נושם את הכאב החוצה.

ופה נכנס החלק הלא שפוי

3.אני חושב על כל הדברים הרעים שעברתי,לא בכל שלב,אבל ככל שעולים בכאב ואני צריך יותר כח, אני מתחיל להזכר בהדרגה באירועים עצובים שחוויתי וקרו,הם נותנים לי כח פרספקטיבה שונה,כאילו על מה אני אתלונן עכשיו אם זה מה שעברתי אז? אני גדול מזה אני מסוגל יותר,הכאב הוא כלום בשבילי עכשיו,ובאמת כשזה מגיע אני שם לב איך הכאב המנטלי נהיה הבמה המרכזית והכאב הפיזי פשוט מלווה אותו בצד ונהיה ממש מזערי בשבילי.

שם אני באמת נכנס לטראנס,שם אני יכול לספוג בלי סוף,אני מרוכז אני בעולם אחר.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י