ניצוצות

מאז הבלוגון הקודם, ניתן לראות את הרצפה בחדרי, ואפילו על השולחן אפשר כבר לכתוב.
אבל זה לא אומר שנפתרו כל בעיותיי בחיים 😉 .

כשנכנסתי לתוך העולם הזה (עלאק) מה שהניע אותי היה מן צורך להרגיש. הייתי בדכאון, אחרי שמי שאהבתי הלכה ממני, והתחושה שליוותה אותי היתה שזהו, שאני כבר לא יכולה להרגיש יותר. נכנסתי כנשלטת. לא היתה לי בעיה עם זה. מתי שהוא יצא לנכוח בסשנון שמישהי עשתה לנשלט, הציעה לי אותו, כביכול, וזה עשה לי את זה. לא לקח יותר מידי זמן עד שהכרזתי על עצמי בריש גלי כסוויצ'רית. בתקופה האחרונה בחיי הכנסתי את עצמי לקטגוריה של שולטת וזה נעשה מתוך ידיעה ברורה שאין לי רצון שמישהו ישלוט בי.
בתוך הסוגריים שליד השם שלי, מה שלא רואים פה כתוב "לא בעסק" ובפועל זה המצב. הרבה מאוד בלהבלה והרבה פחות עניין.

ניהלתי שיחה אתמול עם אחד מהאנשים היותר מקסימים שיצא לי להכיר לאחרונה פה.
במהלך שיחה מעניינת על הא ועל דא , האדם (כן זו מחמאה!) טען שאני "נשלטת טוטאלית" והוא אחד האנשים הבודדים שיגידו לי את זה ולא יחטפו סטירה אוטומטית (לאו דווקא פיסית) כי אין לי ספק שאם אי פעם אגיע למקום שבו אשלט זה אכן יהיה טוטאלי.למרות שיש שיגידו שכל אהבה שלא תהיה תשים את מי שנמצא שם בצד שרוצה ולכן נשלט. אבל זה כבר ניתוח רחוק מידי.
חשבתי על זה אחר כך כשהתהפכתי על יצועי, ולא היה לי נוח בכלל בתוך ההגדרה הזו עם החלק של ה"נשלטת" אבל מודה ומתוודה, טוטאלית אני כן. האהבה שלי כשהיא שם היא שם וקשרים זוגיים שלי זוכים למקום מרכזי בחיי (כשהם קורים) וכשאני בתוכם ואוהבת, אהיה שם בכל ליבי. אבל ה"נשלטת" עשה לי מן תחושה לא נעימה בפנים מול עצמי ( אני בטוחה שאותו אדם לא התייחס לזה בצורה מזלזלת או משהו בסגנון. נא לא להלחץ) וניסיתי לבחון מה הקטע של זה.

הלכתי על הכיוון ההפוך : חשבתי על ההגדרה "שולטת טוטאלית"/ "שולט טוטאלי": זה כבר נשמע רע. בחיי שזה נשמע רע. לא משנה מאיזה כיוון אני מסתכלת על זה. פשוט רע. בנאדם שיגיד לי שהוא כזה, אני אצחק לו בפרצוף, מתוך הידיעה שהוא/היא חתיכת פלצן/ית.
אני חושבת על פם-דום טוטאלי, כזה שבו האמונה (ששקולה לאמונה דתית) גורסת כי האישה נולדה מעל הגבר. נייס בתור פנטזיה. לא כשזה בר מימוש, כי תאכלס, כל מקרה לגופו, נשים יותר דומיננטיות או מוכשרות מגברים ויש להפך. בתור זוגיות/ קשר כלשהו, אין לי ספק שיש מצב שבו היא תהיה נון סטופ "מעליו" כמו שיש את המצבים ההפוכים. וזה כבר יותר לגיטימי בעיני לעומת הכרזות בובמארדיות של העניין הזה.

אני לא מאמינה כי רוב האנשים הם 100 אחוז למעלה או 100 אחוז למטה. אף על פי שאני כן מאמינה שישנם אנשים שיהיו 100 אחוזים טוטאליים באהבה ובקשר, ולא משנה מאיזה סוג הם. אבל לא בתפקוד היומי שלהם כסאב/ כדום - זה כבר פשוט מוזר מידי. ד"א הנה לכם דוגמא לקשר טוטאלי אחר: אני והחתול שלי. לא שלא יהיו לי עוד חתולים, אבל האהבה שלי אליו היא מוחלטת. ואני יודעת שגם שלו אלי, למרות שאוהב שגם אחרים ילטפו אותו.

אני נתקלת בגישה מעצבנת שמתקיימת פה. היהירות. הפוזה והדאווין, הללו נובעים לדעתי מתוך הגחמות הטוטאליות של האנשים לסיפוק עצמי. תאכלס. כל אחד מתייחס לאחר פה מתוך נקודת מבט פונקציונאלית : מה הוא/ מה היא יכולים לעשות בשבילי. הקשר האנושי שכדאי שיהיה שם ראשית כל, לרוב לא קיים. לא בהכרויות הראשונות ולא בהתייחסות. הרצון של אנשים למלא אחר הפנטזיות האישיות שלהם הוא הגיוני. אבל ההתייחסות לאחר בתוך האובייקט (דום-סאב או סאב-דום -בכל הטיה מגדרית שתהיה) מחליאה אותי.
אני לא מדברת על כל מיני פנטזיות למינהן שבהם הפנטזיה קשורה לאיביוקט.
אני מדברת על היחס הבין-אישי, וגם התוך-אישי.
ההתייחסות הזו שבה מבטלים את האדם ומתייחסים לסטטוס שלו/ה כאל הדבר היחיד והמוחלט שמאפיין אותם. מגעילה אותי. וזה מכל כיוון לכל כיוון. יש כאלו שמראש השלימו עם הויתור על עצמם כבני אדם וממקמים עצמם רק כעבדים (או רק כשולטים באותו האופן) , וזה פשוט NO-NO.הרי ברור שיש את עולם הפנטזיה, החלומות וכו'. אבל (ראבאק!) נראה לכם באמת שכל מה שיש באדם זה השולטות/נשלטות שלו? לא הייתם רוצים לדעת מי הוא/היא בכלל קודם לכן? לדעתי זה הרס עצמי להכנס למקומות האלו בלי איזו שהוא התייחסות אנושית שקודמת לכל.
מה שהכי מעצבן אותי בכל זה הוא שלרוב הצד הנשלט יזכה לאיזה שהוא בוז אוטומטי. נשלטים זוכים לזה הכי הרבה. נשלטות, well, קצת פחות באופן גלוי, אבל אני תמיד רואה את זה שם. בין השורות. שלא נדבר על הגישה המזלזלת שיש כלפי מין באופן כללי בארץ, בה אישה שעושה סקס היא "נותנת". מן הסתם במתכונת הזו, נשלטים שבצד הפסיבי "נותנים" גם כן, ומוותרים אוטומטית מראש על הכבוד העצמי שלהם וחלקים ניכרים מהגבריות שלהם.
זו הגישה שאני לא אוהבת.
זו גישה "שובנסטית" (גם נשים שתתייחסנה כך לגברים תהיינה שוביניסטיות לא פחות, בהגדרתן, אך בהיפוך מיני)
זו גישה שופטת -ששופטת לחומרה את הדברים הלא נכונים.
זו גישה מפלה. לא משנה מי מפלה בה את מי.
זו גישה מתייגת.

אז מה הפלא שאני מתחילה להיגעל ממה שהולך פה?
מה הפלא שאני לא מוצאת "פה" את עצמי ?

ביננו,
אין פלא בכלל...