הנחתי את היד על הראש שלך ולחצתי קלות. אתה יודע מה זה אומר.
הברכיים שלך פוגשות את הרצפה. הגוף שלך דרוך. צייתן. מחכה.
אבל היום… זה לא רק על ציות. זה על הפיכה.
אני מסובבת אותך מולי. אתה ערום. פגיע. שלי.
אני שולפת את הבגדים שהכנתי לך מראש: תחתוני תחרה ורודים, ביריות, שמלה שחורה שחותכת את הגוף כמו להב.
אני מלבישה אותך לאט, בכוונה, מביטה איך אתה נאסף לי בין האצבעות.
השפתיים שלך נצבעות באדום.
העיניים שלך נמסות תחת מסקרה.
ואז… הלק הורוד.
אני מורחת אותו בזה אחר זה, כל אצבע חותמת קניין.
אתה נאנח. אני מחייכת.
“עוד לא סיימתי.”
הטלפון שלי רוטט.
“זה הוא,” אני אומרת, ואתה מתכווץ, אבל גם נדלק.
גבר. חזק. עם עיניים שבולעות חדר שלם. דו-מיני, בטוח בעצמו, יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה אני מרשה לו.
הוא נכנס, מביט בך מלמעלה.
“זה ה… צעצוע שלך?”
“שלי. אבל זמנית, גם שלך.”
הוא מתקרב אליך. אתה בולע רוק. אני בועצת אותך קלות בכתף.
“שב ישר. תסתכל עליו. תראה לו שאתה מוכן.”
אתה נפתח, מתמסר, נמס לשנינו.
הלילה הזה, הגוף שלך הוא מגרש משחקים.
הוא נוגע. אני מכוונת.
אתה שייך.
ואנחנו?
משתמשים
😈