קושי לוגי

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=348114&blog_id=50812

While two wrongs rearly make a right, two rights most often cause a wrong.

Trying on an outfit at the store. Leaving the store.

אחד הבסיסים החשובים למערכת יחסים תקינה הוא תהליך קבלת ההחלטות. 

אצלנו בקשר ונוס מקבלת כמעט את כל ההחלטות שאני מבצע...

(כן בטח)

נ' נכנסה הבייתה, "מצאת את המקום בקלות?", לא הבנתי את התגובה אבל הרצינות שלה נראית מבטיחה. היא נכנסת לחדר המקלחת להחליף.

אני מתיישב על הכיסא, נשען לאחור ועוצם עיניים, היא מתחילה לעבוד. נ' לוקחת מטלית לחה ומתחילה מלמעלה. מלטפת, מרימה שיערה, מנגבת תאים מתים שהצטברו. התנועה שלה עדינה ומדוייקת כמו מתעלמת אומנותית. אמנם אני יודע שהיא נאלצת להצמד עם שדיה מסיבות פיזיולוגיות, אך עדיין אני רואה זאת בעין יפה.

היא מרימה את רגליי ומניחה אותם על הדום, חולצת נעליים ומביאה דלי מים. היא שופכת קצת מים ומקרצפת היטב, שכבות של לכלוך נמסות וזורמות עם המים, אני מביט ומכשכש באצבעותי. כשהיא מתכופפת תחתוניה נחשפים לרגע, וכמו ילד אני מחסיר פעימה, מרגיש אשם ותחושת הישג בו זמנית.

אני מוריד בעצמי את רגליי לרצפה, מרגיש כמו חדש. נ' יורדת על הברכיים, אני מסתכל עליה מלמעלה מחייך, לא הרבה אנשים יורדים בימינו על הברכיים. היא מרטיבה, משפשפת, שואבת. ברור שזו עבודה אינטימית, אני מאד לא מתחבר לריחוק בו נוהגים מרבית האנשים בסיטואציות דומות. 

נ' הולכת למקלחת, מזיעה אך לא מותשת. בזמן שהיא מחכה לזרם המים החמים היא שוטפת את הכיור. היא משירה מבט אל המראה, פוגשת פניה המעוטרים בשיערה האסוף בקפידה, הולכים ונעלמים מאחורי מסך של אדים.

היא יוצאת מהמקלחת בבגדים בהם באה, מוכנה לחזור לדרכה, תהא אשר תהא.

מי אמר שלגברים ולנשים אין פנטזיות משותפות?

יום כיפור מעלה רגשות חזקים אצל כולם, בעיקר אצל אלה שהוא "חסר משמעות" עבורם.
אולי זה כי חלק גדול מאיתנו צם בבית הוריו, אולי זו האווירה של היום הזה. אין מכוניות, אין חנויות, אין טלוויזיה.

אנשים שואלים אותי, חילוני נאור שכמותי, "אתה בטח לא צם, נכון?" בכיווץ עיניים וחיוך נבוך. ההנחה היא שמסורת זה בסדר כל עוד זה לא דורש ממך מאמץ או הקרבה- סופגניות ומשלוחי מנות הרבה יותר מקובלים חברתית. לא ברור להם מדוע אדם יקשה על עצמו בכוונה, אלא אם הוא חבר בכת האורתודוכסים.

רובם כן מאתגרים את עצמם, הם פשוט צריכים סיפור כיסוי ראוי- לימודים, ספורט, דיאטה, פירסינג, אוכל חריף, שתייה חריפה וכדומה. סולידריות חברתית זה פאסה.

יום כיפור? לא תודה, כבר ביקשתי סליחה במשרד.

ישנם שני סוגים של אנשים וזו לא התחלה של בדיחה- יש את האנשים המרוצים ויש את האנשים הלא מרוצים.

האנשים הלא מרוצים באמת מוכי גורל, שום דבר לא הולך להם. אף פעם לא מתייחסים אליהם באופן הוגן, העבודה שלהם תמיד אינה מתאימה להם, הם לעולם אינם מוצאים את בן הזוג המושלם.

הם אנשים ערכיים, הם לעולם לא יכולים לבחור בחופשיות במה שעושה להם טוב, תמיד הערכים שלהם יתנגשו עם זה. אבל הם לא עקשנים, הערכים שלהם יכולים להשתנות עם הגיל, עם הנסיון, רק המשפט לעיל תמיד נשאר קבוע.

בשיא של אירוניה הם אנשים שמסתפקים במועט, אבל אפילו את זה אין להם. כמעט כל חבר שהיה להם בעולם בגד בהם או מאס בהם, המשפחה שלהם (באמת) לא שווה כלום. אפילו את המנה האהובה עליהם הורידו מהתפריט, והשיר החביב עליהם אף פעם לא מושמע ברדיו.

אני נתקל באנשים שמחפשים תשובה ונשבר לי הלב. לו רק הייתם אנשים מהסוג השני...

בטחון הוא תוצר של אשליה של שליטה שיש לנו על החיים, בדרך זו או אחרת.

באיזו קלות עירום בוטה, טוסיק מפוסק, יכול להעניק לאנשים מסויימים ולערער אצל אנשים אחרים את הבטחון. 

הן אצל המבטאים והן אצל הצופים.

בזמנים עברו העש הכיר רק את הירח ששיקף את אש השמש,

הירח נשאר במקום והעש התקדם בחייו.

היום יש אש בכל מקום.

העש שרגיל להרים את הראש ולצפות בירח מתחיל להסתובב סביב מקור אש,

תוך כדי סיבובים שהולכים וקטנים הוא מתקרב אל מרכז כדור האש.

העש נכנס פנימה, האש עוטפת אותו.

מבפנים הוא נמשך לכל הכיוונים.

החתול שלנו הוא מעט מוזר. הוא בא וקורא לנו ומילל בלי הפסקה, וכאשר אנו באים ללטף אותו הוא בורח.

אם אני תופס אותו, מניף אותו על הכתף ומלטף - הוא מתחיל לגרגר. הוא מנסה לברוח אבל מגרגר.

יש כאן מישהי דומה. אנחנו חושבים שהיא רוצה שנגרגר אותה בעל כורחה.

תפסיקי לעשות לי פרצופים מכוערים!