מי ידע שקצת התלוננות בפומבי תוביל לכל כך הרבה דברים טובים וחדשים?
פוסטי מרמור הם הדרך שלי להתמודד ולהוציא מעצמי רעל שאני סוחבת ביומיום, ולפעמים זה טוב לי לדמיין שאני כותבת רק לעיניי שלי, אבל גם לקבל על כך פידבק. לעיתים הם מוגזמים, לפעמים לא מתארים חצי מהחוויה שלי.
לא תיארתי לעצמי שבזכותם, ובזכות העובדה שאני לא מפסיקה לנסות ולמצוא את המקום הנכון שלי, זכיתי בהזדמנויות נהדרות. אני מתרגשת כמו ילדה קטנה בפעם הראשונה בסופרלנד. רוצה לעלות על כל מתקן, לזכות בפרס הכי גדול, שהוא הסיפוק של מי שאיתי.
אני כבר לא יכולה לחכות ולראות מה יחכה לי. מה עוד אני אלמד על עצמי, מה אוכל לשפר ולשדרג. מחכה לראות איך אאתגר את עצמי, ואקבל אתגרים ממי שזכיתי להכיר. אני רוצה שיהיה לי קשה, רוצה לעשות את המאמץ המרבי כדי שאוכל להתגאות בעשייה שלי.
הלכתי לישון אתמול בחיוך, מוכירת תודה, מחובקת עם הגזר המצייץ האהוב שלי.