ידעתי יותר מדי צרעות בבטן, הגיע הזמן להחליף אותן בפרפרים.
אני מרגישה אותם יותר ויותר בזמן האחרון. ולא, זה לא בגלל שאני חתול/כלבלב ואוכלת פרפרים כי זה גבול.
אני מתרגשת לקום בבוקר ולראות את ההודעות שלי. לעמוד במשימות שנותנים לי. לקבל פידבק שהייתי טובה, גם אם לא לגמרי לגמרי עמדתי בציפיות. להתחיל את היום בציפייה של מה הולך לקרות לי.
אני שמחה להיות שם, להקשיב, לתת מעצמי, לחלוק, לשרת, לאהוב, לדאוג, לצחוק ולפעמים גם להציק כשמרשים לי לשחרר את החיה.
כל אחד רוצה שיאהבו אותו ולי יש חברים ופרטנרים מעלפים, אז מה עוד אני יכולה לבקש?? אולי רק לעבור את תקופת המבחנים שלי בשלום.
אני רוצה שהפרפרים ישארו, שהריגוש והעניין יהפנטו אותי כל יום מחדש. כמה שאני רוצה ללמוד את עצמי ואת הפרטנרים שלי. אני רוצה להתרגש גם מהדברים הרגילים ביותר. להכנס לספייס רק מהיכרות ופתיחות.
צילמתי להם תמונה במהלך סשן שאני לא יכולה להפסיק להסתכל עליה. כמה זמן לא ראיתי את עצמי שלווה כל כך, שמחה כל כך, בטוחה כל כך, סקסית. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים ובפעם הראשונה אני מבינה את זה.
הלוואי והיו לי אלף מילים כדי לתאר את ההרגשה שעוטפת אותי, אבל הן גם כנראה לא יצליחו לתאר שמינית מהחוויה שלי.
