הייתי הסופש בדקא. היה לי מדהים. הרגשתי מוגנת ובטוחה. הרגשתי יפה ואהובה. החברות.ים שלי מדהימות.ים, עוצרי.ות נשימה, אני מעריצה אותם.ן כל כך והכרנו לא מזמן. אני כל כך שמחה על הא.נשים שמצאתי בקהילה הזו, כאלה שאני יכולה לסמוך עליהן.ם בעיניים עצומות. שיגידו לי את האמת בפרצוף גם אם היא קשה וכואבת. שדואגות.ים לי ללא תנאים. שמאפשרים.ות לי לאהוב ולתת מעצמי להן.ם בחזרה. שכיף לי להיות איתן.ם בסביבה ונילית וקינקית בצורה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן.
אני מרגישה שאני יכולה להיות אני באמת. שאני לא פגומה. שאני לא הבעיה. שאני בחרתי את הטוב ביותר.
ומצד שני אני קוראת כאן בלוגים שונים, תגובות בפייסבוק, שומעות דעות במועדונים... מביך לי שזו הקהילה שלנו לפעמים. וזה לא סותר את כל מה שאמרתי בהתחלה. יש א.נשים מדהימים.ות בקהילה הקטנה שלנו, אבל לפעמים הדעות של הא.נשים פה מפחידות אותי באמת. החל מזלזול כללי ואפילו קינק שיימינג לפעמים, ועד להצדיק אלימות פיזית ומילולית, להרשות לחלאות בקהילה שידועים כפוגעים סדרתיים להמשיך להיות חלק ממנה בלי שאלה פשוט כי הם כבר מבוססים.
אני יודעת שזה פוסט חתרני, אני גם די בטוחה שיצאו עליי בגללו. אבל את האמת? I couldn't care less. כמו שאמרתי, יש לי את קבוצת הא.נשים הכי איכותיים.ות וטובות.ים שיכולתי לאחל לעצמי. ועדיין, מפחיד אותי שיש לגיטימציה לדברים כאלה בקהילה שמתיימרת להאמין בssc, rack ומה לא.
