לפני שנתיים. 2 באפריל 2022 בשעה 15:46
יושבת מכורבלת איתה אחרי ערב מדהים. אין דרך טובה יותר לסכם ערב כזה. מוקפת בחברים שאוהבים אותי. אני עוד מרחפת משילוב הכאב והעונג. אולי גם העייפות.
אני חוזרת הבייתה כאילו צועדת על עננים, מרגישה כמו הבחורה עם הכי הרבה מזל בעולם.
השלווה נעלמת בשנייה, נשימתי נעתקת, כשאמא שואלת אותי מה הם השבבים הכתומים שהיא מצאה בשירותים.
לעזאזל איתך שעווה. למה את מביאה איתך שלווה כזו שמלווה בסערה כל כך רועמת?