סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

El alma mia

הבלוג נועד לשתף בחוויות ורגשות שלי מראשית דרכי בעולמות הבדסמ. אל מול למידה, יצירת קשרים, למידת התפקיד ומתיחת גבולות של מתחילה.. מוזמנים להצטרף אליי למסע
לפני 9 חודשים. 14 בפברואר 2024 בשעה 10:24

סיכום שנה...

 

מגיעה אליך.. אחרי שבועות מורכבים, עמוסים.. רגשית, נפשית, פיזית.. 

מגיעה אליך בגעגוע וכמיהה כל כך גדולים..

בחרדה אינסופית...

מגיעה אליך ונופלת אל בין רגליך... 

הדמעות זולגות כמעט מיד... 

שחרור סוף סוף... 

רגע של שקט ושלווה צמודה למקום שהפך לי למקלט... 

 

מתארגנת.. 

יושבת מולך בנאדו סוף סוף... 

שורדת את כאבי הפציעה כי הכמיהה להתמסרות גדול יותר... 

בהתרגשות אינסוף, נותנת לכלבונת לתפוס מקום בעולם האמיתי.. 

עוד שכבה של חשיפה שיכולה לקרות רק מולך... 

ברכה, מתנה... כשאני רואה את החיוך שלך, אני כל כך מתרגשת, מרוצה שאתה מרוצה... 

הגוף שלי דום.. הגוף שלי כבר בער אליך... 

אחהצ מושלם של שימוש מדויק שהעיף אותי כל כך גבוה דום... 

 

אני אתוודה שלא הרשתי לעצמי לקוות ליותר מידי..

אחרי השבועות שעברנו, רק שמחתי על הזכות לחשוף ולהעניק את כל מה שהכנתי לך.. 

כל דבר שבחרת לעשות או להעניק לי מעבר היה בונוס.. אבל בטח שלא יכולתי להעלות על דעתי או להתכונן למה שעומד להגיע... 

 

מגיעים למועדון, מסיבה, מתמלא.. עמוס.. 

בורחת לי הצידה.. 

בכלוב הקטן אתה מתחיל לסדר את הדברים ואז שואל אותי עם מה אני נשארת בסשן, האמת שתמיד יש לי בגדים להחלפה, אבל מרוב שהייתי עסוקה בהכנות, לא ממש חשבתי עד הסוף עם מה אני נשארת בסשן.. מזל שעירום זו תמיד אופציה טובה... 

 

עומדת ערומה, בביריות ותחתון.. אפילו עבור עצמי הרגשתי קצת יותר חשופה מכרגיל... 

אתה מניח על ידיי ורגליי אזיקים, לא לפני שאתה מוציא מהתיק ערכת מדיקל, ערכת חשמל, ערכת נרות וגם הספקתי לראות כמה פלוגרים וספנקרים... 

אתה מסובב ועוטף את עיניי... 

אני עומדת שם עם הפנים למרכז בכלוב.. 

חזה חשוף... 

ודממה.. 

לא מרגישה ולא שומעת תנועה... 

סקאזי עולה לנגן והמוזיקה מתחלפת... 

אני מרגישה שאני עומדת שם נצח והחזה החשוף והכאב המאיים להפתיע מעוררים בי חרדה... אני מתחילה לרעוד בתוכי ... 

ברגע מסוים אתה מגיע, מסובב.."פיסוק" פוקד ואני מצייתת... הרגליים מתחברות לדבר מה שמונע ממני להקטין פיסוק.. העמידה קשה לי.

ושוב דממה.. 

המוח שלי מתחיל לעשות לופים, אני כבר בקושי נושמת...כשמשהו שמרגיש חד עובר על גבי ואני קופצת... לא יכולה לזוז...

אתה משרטט בחצי עדינות עם דבר מה חד שברגע הראשון מתקבע לי בראש כמחט. החרדה שלי מרימה ראשה אבל הפעם אני לא נותת לה לשלוט בי... אני יודעת שאני בטוחה בידייך דום.. כאב הנשיכה הטרייה עוד שורף בי מתחילת הערב ואתה עובר עם החפץ החד על שדיי החשופים ואני מתקפלת ברתיעה. 

מנסה להחזיק את עצמי אבל העור כל כך רגיש והמוח שלי משחק בי. 

כל ניסיון שלי לעמוד איתנה לא עזר... 

מכאן והלאה הדברים לא מתיישבים על קו רציף רק שברי זכרונות...

 

אני עומדת, אתה מסובב אותי כך שאני שוב עם הפנים למרכז הכלוב.. 

חשמל על השד הכאוב ועל היד... 

החשמל כואב הרבה יותר מכרגיל... 

כמה שאני אוהבת את הכאב הזה... 

אתה משחק עם קרח ונרות וחשמל... 

המים שניגרים מהקרח מגבירים את תחושת החשמל.. החום של הנרות עוטף, עוקץ, מחרפן אותי... כל הזמן הזה היונק צמוד אליי, מרטיט אותי.. אני כל כך רטובה... 

קוביית קרח ביד בזמן שהחשמל ממשיך לתת בי עוויתות... 

היד מתעכלת שוב ושוב ושוב... זה כבר כאב שגורם לי לפרוץ בצחוק ולצרוח בו בזמן... 

ואתה ממשיך, מעביר עליי את הקרח שמצמרר כל תא בגופי... ואז חום הנרות ששורף אותי ושוב חשמל שמקפיץ ומעוות... וחוזר חלילה... 

מעיין מחול מוזר של עיוותים שמתרחש מולך.. ואני ספק צועקת, ספק בוכה ספק צוחקת... 

 

אתה מסובב אותי חזרה, ממקם אותי בחלל הכלוב ומחבר את הידיים לרגליים... 

מזל שאני גמישה, אני חושבת לעצמי... 

מקמרת את הגב כשהנרות מתחילים לטפטף..

מכה ראשונה ניתכת על העור ומפתיעה אותי.. אני כמעט נופלת מההלם... 

אבל הכאב הטוב הזה מתפשט בי... 

אין לאן לברוח, אין מרחב תזוזה, אין איך לסמן שכואב.. אין איך לקחת הפוגה...

והחוסר אונים הזה – אוחחחח.... כמה הוא מחרפן בצורה מושלמת דום! 

 

אתה מחליף כלים, העוצמות משתנות, הכאב עולה... אני צווחת וכואבת.. מידי פעם אתה מפתיע ומגניב ספנק לצד החזה, לצד הירך, כשאני ממש מנסה לזוז גם הרגליים חוטפות... 

 

בשלב זה או אחר, אולי כי העוצמה עלתה, אולי כי סתם חששת שאפול על הראש מרוב שטיפסתי גבוה לספייס מושלם אתה משחרר יד אחת וממשיך בשלך.. 

לאחר עוד כמה דקות יד שנייה... 

 

אתה שורט, מכה, נושך.. ואני? עפה דום.. עפה גבוה... 

מתרגשת מכל רגע שעובר... 

מתקפלת וקמה לקבל עוד ועוד, כמה שאצליח לספוג מהכאב המופלא הזה שלך..

 

אתה משחרר את עיני, ואת רגליי.. בטוחה שתם ונגמר, כבר מוכנה ליפול לתוך החיבוק שלך.. אבל לא סיימת...

 

אתה משחק, משפריץ ומגמיר אותי שוב ושוב ושוב... בשלב מסוים רק ברקיעות... 

החיבור המנטלי המוטרף הזה שבו הגוף שלי יודע בדיוק מה אתה מסמן לו ומגיב.. לא משנה כמה פעמים זה קורה, אני עדיין מופתעת.. יש רגע שאני אפילו בטוחה שזה לא עומד לקרות ואז כאילו הגוף לוקח את המושכות וגומר כשאתה מגיע ל 1 באורגזמה שתופסת אותי בהפתעה מוחלטת דום... 

כל השפרצה חזקה ואינטנסיבית יותר מקודמתה, עד כדי שבאחרונה אני מסתכלת על עצמי בעוד המים נשפכים ממני ואז אליך, ואני פשוט מופתעת מהעוצמות דום... 

 

נופלת לתוך הזרועות שלך לחיבוק הארוך והמושלם שלך דום.. 

חיבוק מופלא ועוטף.. החיבוק המגן הזה... ששמור רק לך... 

 

לא נחתתי כל הערב.. ישבתי שם והתבוננתי בך בהמשך הערב, חצי פה חצי לא.. לפרקים העיניים נעצמו מרוב ניתוק... הרגשתי שאני בדאייה מופלאה... 

 

זהו דום..

שנה מאחורינו... 

ואיזו שנה משוגעת, עוצמתית, חוויתיית... 

תודה דום... 

תודה על הכל דום שלי

 

תודה על הזכות להיות כלבונת שלך כל יום מחדש

S-o Ste


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י