חושבת על השבוע שחלף ועל הפערים..
כמה רגשות אפשר להרגיש בשבוע ימים?
כמה שינויים דרמטיים?
למעלה, למטה.. וחזרה.. שוב ושוב...
בראשון צפו בי בתחושות קשות..
חוסר הבטחון שלי שוב הציף, ותחושות חדשות, שונות חדרו לתודעה...
תחושות קשות שאני בזה ומתאבת..
תחושות שחשתי בושה להרגיש, בושה שהן בכלל חלק מהעולם שלי..
בושה כל כך גדולה שלא הצלחתי לבטא אותן במילים.
4 ימים של התקפי חרדה בלתי פוסקים בעודי מנסה למצוא דרך להתמודד לבד עם תחושות מורכבות לי שמורידות אותי מטה...
4 ימים שאני מספרת לעצמי אינסוף תסריטים רעים...
וככה ברגע של שבירה, אני מעיזה סוף סוף להוציא את כל המחשבות האלה החוצה...
ושם מגיע רגע של שחרור..
כאילו בעצם כך שאני מצליחה לבטא מולך במילים את מה שאני שומרת עמוק בתוכי יש ריפוי.
משוועת לראות אותך ונופלת לרגליך...
זה מדהים אותי כמה שלמה אני מרגישה ברגע שאני נמצאת לרגליך...
שקט כזה שמתפשט ואומר שהכל בסדר... שם הכל פשוט וברור...
סידור, ניקיון, ארוחה טובה.. משתמש בי בכל הדרכים שמרטיטות אותי כמו שרק אתה יודע.
והראש שלי כבר בעננים... שקט מוחלט...
כאילו 4 ימים של חוסר נשימה מעולם לא קרו...
ספא יפני.. ברגע הראשון קצת מוזר, אבל אז סייזה, נאדו, קצת צחוק פנימי והכל מרגיש כל כך טבעי.. סוף סוף אתה מקבל מסאג' דום! אני מאושרת שזה קורה..
והאמבט המושלם הזה...
המגע הזה שלך שברגע אחד משתיק את הראש ומעורר בי הכל...
מתמסרת לידיים שלך... התנועה בתוך המים מהפנטת אותי...
לא בטוחה שיכולתי להסביר לך במילים באותו רגע את עוצמת החוויה...
(סדנאת חבלים וסופש)
שישי...
סדנת קשירה ראשונה..
אני מתרגשת כל כך...
כמעט מתחילה לרקד מרוב התרגשות.
אתה קושר טיקיי שמרגיש מושלם והבטחון שלי גובר מעט.
רואה את התרגיל, הלב שלי מתחיל לפעום מהר...חימום ארוך ומושקע..
אבל אני חוששת ומשהו לא מסתדר ואני מבקשת לעצור וחווה רגע של משבר...
אתה חושב שאני מתוסכלת מעצמי, אבל בעצם אני רק חושבת על ההשקעה שלך ואני לא רוצה לתסכל אותך. אני מתבאסת על הכתף שלי שלא משתפת פעולה ובוכה דמעות של כאב ואכזבה מעצמי.
אתה מרגיע, נותן מענה, נוסח בי בטחון.
תרגיל חדש ומהתחלה...
הכל מרגיש שונה...
הכל מתלבש בדיוק במקום.
יש רגעים של כאב אבל הם אחרים וחולפים...
במה שמרגיש לי כמו כמה רגעים בודדים, אני על הרגליים עם טיקיי קשור היטב, מרגישה טוב.. רגועה...
אתה ממשיך, עוטף וקושר...
נשימה עמוקה ובתוך שנייה אני באוויר...
רגע שתמיד מעלה בי קושי וחרדה, אבל משהו אחר קורה כאן....
היכולת המתפתחת לתקשר מולך באופן פתוח ומדויק...
הבטחון שיש לי בחבלים, בך, בי.. פתאום הכל מתחבר יחד...
גב מוטה הצידה...
טורז'ן סוף סוף...
רגע מושלם שכזה...
נירוונה קטנה...
תחושות של עיטוף, נוחות מוזרה...
והגוף מתחיל לרטוט קצת עד שהכתף מתעוררת..
הפעם אני לא מתאכזבת.. אני אומרת שמתחיל לכאוב..
באיטיות נעימה אני מוצאת את עצמי ברצפה, לרגליך...
אתה מחבק ומלטף...
אני נושמת לתוך הרגע הזה..
עד לרגע שאני נזכרת ומזכירה שהרגליים עדיין קשורות..
הצחוק ברגע הזה.. זה היה סיום מדויק ומושלם לתרגיל הזה...
גם כשהבנת שאני בקצה ושאי אפשר תרגיל נוסף.. ברגע הראשון אכזבה, ברגע השני הוקרה... שמחה שנשארנו וסיימנו בטוב דום, בהצלחה הגדולה הזו...
בדיעבד כל כך שמחה ללמוד ממך גם גבולות..
שזה בסדר לבדוק את גבולות הגוף ולעצור במקום להיפצע, במקום לצאת עם טעם רע.. לעצור בטוב ולהסתפק ביש, בטוב...
וכל הסופש המושלם שבא אחריו...
הערב שהמשיך עם חברים... על כל המורכבויות שלו... על השיח הפתוח..
על היכולת ללמוד להגיד..
על היכולת לנהוג עבורך ... כל כך נהניתי להיות נהגת כלבונת בוס דום.
לקום איתך בשבת בבוקר...
להיות לשימושך בבוקר כשאתה רק קם..
הרגע הזה שאתה מסיר את השמיכה ואני יכולה להתחפר למקום שלי על הירך שלך...
ליטופים רגע לפני...
לענג אותך..
זה השיא של השבת עבורי, בכל שבת שאני איתך דום...
חוזרת הביתה.. תחושות של בטחון, סיפוק, הצלחה... איך חזרתי הביתה בשבת שעברה ואיך אני חוזרת עכשיו... כמעט בלתי נתפס...
הפער בתקשורת, גם ברגעים שלא נעימים לי...
בהתמסרות ותקשורת פתוחה וכנה שפשוט אומרת, גם כשהמילים מסורבלות וחונקות אותי מבפנים בדרך החוצה...
יש שקט כזה שאני זוכה בו אחרי הליטוף שלך...
יש שקט שאני עדיין מסתגלת אליו בשחרור מוחלט לידייך...
(שבוע חדש)
ובראשון, אתה בא אליי...
לקשור חברה סקרנית שלי...
וכבר כתבתי לך שהייתי בטוחה שאחרי הסופש לא יהיו עוד קשירות שלנו.
אבל הזכות הזו לארח אותך.. לחשוף חברה טובה לקשר איתך... לחבלים..
להיות לידך בזמן קשירה אינטימית בבית...
מרגישה פשוט אושר שזה מסתייע בכלל, שתבוא אליי...
דואגת לארגן ולסדר דברים אחרונים לפני שתבוא..
אני תמיד כל כך מתרגשת לפני שאתה בא אליי דום...
אתה מגיע ולא מוותר ולפני שהיא באה אנחנו מתרגלים חבלים, תרגיל שכמעט נגמר בספייס אבל לך יש תוכניות משלך... ספנק אחד ישיר מחזיר אותי למציאות ומשחק החבלים המושלם הזה שלך שממלא אותי בצחוק ומוציא ממני את הילדה הקטנה והשטותית שיוצאת רק מולך דום...
וכן, זה לא רק קל...
בעודך קושר אותה, רזונת, עדינה, גמישה..
עולה בי חוסר בטחון...
עולה בי תהייה, מה אם יהיה לך כל כך הרבה יותר קל שתרצה להחליף אותי...
אני נושמת לתוך זה.. מבטים מתחלפים תוך כדי..
ליטוף ארוך בזמן שהיא קשורה...
החיוך החם הזה שלך שעוטף אותי, הרגל האיתנה שלך שהפכה לבית..
בסוף אני גם מצליחה להגיד משהו, אתה עונה, מחבק..
החרדה נרגעת...
אני יודעת שהמקום שלי בטוח תחתיך דום...
כל כך הרבה שינויים קרו בשנה הזו...
כל כך הרבה רגשות, כל כך הרבה תנועות, כל כך הרבה חוויות...
אתה מלמד אותי כל כך הרבה, לפעמים בכוונה, לפעמים בלי משים..
מלמד אותי בטחון, תקשורת... מלמד אותי גמישות...
הדברים דינמיים, זזים, משתנים...
תודה דום על כל יום, כל רגע, על הלמידה האינסופית..
תודה שאתה מאפשר לי את ההתפתחות האיטית עד כאב הזו...
תודה על כל חוויה, תודה על כל ליטוף, על כל חיבוק, על כל רגע של הכלה...
תודה שאני שלך דום 🐶❤️🙏🏻
כלבונת
