El alma mia

חבלים... 

החבלים שלך... 

שקט שאין מספיק מילים כדי להסביר את העוצמה שלו. 

בחיים האישיים שלי אני עוברת כל כך הרבה כרגע, הכל מרגיש כאוטי. העזיבה של ביהח רגע לפני המלחמה אחרי 6 שנים, הצורך בשירות הציבורי, הכניסה למרפאה חדשה. 

הכאוס מורגש וגם הדורשנות. 

המקום החדש הוא הכל רק לא בית. 

וככה ימים של סערות והסתגלות עוברים עליי שם בחוץ, והיציבות תחתיך היא המקום הבטוח, הבית שנותר איתן דום. 

-------------------

מגיעים לסטודיו, המון אנשים יפים, חיבוקים, חיוכים. אבל הרגע הזה שהחבל מתחיל לעטוף. אתה עושה ריתמה הדוקה, מכניס לפוזיציה יד ועוד יד, החבל מתהדק על הגוף, הנשימה נעשית שטוחה. זה כל כך מורגש איך מרגע לרגע העולם, האנשים, הכל נעלם... המחשבות משתתקות. 

מכופף, מכניע את הגוף, קושר.. כל כוחי מרוכז במטרה אחת, לא ליפול קדימה.. אין מקום לרעש מבחוץ והשקט שעוטף.. מרגיע.. מלטף... 

שחרור, חיבוק, קצת דמעות... 

משהו בתקופה הזו מתקשה להשתחרר לגמרי.. נשאר תקוע עמוק בפנים...

------------------

קשירה בבית.. 

מגיעה אליך אחרי יום סוער במיוחד. רוצה לעזוב את העבודה, המצב בלתי נסבל יותר... מגיעה מהורהרת ומכונסת.. מתקשה כבר להכיל את המצב...

מארגנת את המרחב... 

המזרונים במקום, החבלים במקום, אני עושה חימום, אתה צופה בשיעורים, מתכנן... שקט כזה שלפני... 

יש משהו כל כך נעים באינטימיות הזו... 

סייזה, אתה מחבק אותי מאחור ואני נמרחת כמו חמאה אל בין ידייך... 

אחד הדברים האהובים עליי בקשירה הם החיבוקים האלה, לפני, אחרי ותוך כדי.. בכל מעבר חבל... 

הטיקיי מתיישב בצורה מדויקת, נוח לי ואפילו הסייזה השתפרה מספיק כדי שאשרוד את כל הקשירה. אתה מרים מהטיקיי, ואני כבר חצי מנותקת...

מסובב מתחיל לקשור רגליים, כואב נעים שכזה... משחק עם החבלים ומשנה את מנח הגוף. הגב מתקמר בחוסר נוחות מושלם. 

אתה קושר את מה שאני הכי שונאת.. את האצבע. זה כואב, זה מציק, זה מושלם ובלתי נסבל בו בזמן... 

רגעי צחוק כשאני מנסה להתמודד עם הכאב.. 

הגמישות באה לעזרתי ואיכשהו אני זזה מספיק שהאצבע משתחררת.. אז אתה כמובן עושה את הדבר היחיד שאפשר... לוקח ממני את יכולת התנועה ומצמיד גב לרגליים.... האוויר מצטמצם שוב... 

ולרגע...

המחשבות בורחות.. החבלים האלה שלך... מכריחים אותי לנשום לאט, לנשום רגוע... להתרכז רק בזה כדי לאפשר לגוף להשתחרר בתוך החבל... להתנתק מהיום יום, להשאיר הכל בחוץ, להיות בכאן ועכשיו, קשורה בחבלים.. 

מכווצת וקטנה מולך... 

אין אף תחושה בעולם טובה יותר מהרגעים האלה דום. 

אין אף רגע שמאפשר לי ניתוק מוחלט מהרעש שבחוץ. 

תודה על כל רגע דום

תודה על כל קשירה

תודה על כל נשימה הדוקה

תודה שאני שלך דום