סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

El alma mia

הבלוג נועד לשתף בחוויות ורגשות שלי מראשית דרכי בעולמות הבדסמ. אל מול למידה, יצירת קשרים, למידת התפקיד ומתיחת גבולות של מתחילה.. מוזמנים להצטרף אליי למסע
לפני 7 חודשים. 4 באפריל 2024 בשעה 15:40

#יומן_מסע_ברלין

הקדמה, הכנות ויום ראשון בברלין:

להגיע לברלין בכלל הייתה חוויה שציפיתי לה והייתי חרדה ממנה בו בזמן.

5 ימים מלאים יחד.

החוסר בטחון פמפם.

מה אם תגלה שאני בעצם לא טובה מספיק?

מה אם אצטרך את הזמן שלי לעצמי?

מה אם לא אצליח להיות שירותית .. בשבילך.. עבורך... 24 שעות ביממה 5 ימים מלאים?

מה אם....

 

מהרגע הראשון... אני מתבדה.

מהרגע הראשון הרגשתי שזה הכי טבעי, הכי קל, הכי פשוט.

 

לפני הנסיעה היה מסע של כמעט חצי שנה של הכנות. 

למצוא את הטוב ביותר. 

את חנויות הגברים הכי שוות. 

את המועדונים והמסיבות הכי טובים. 

הכל הכל כדי שתרגיש שהיה שווה לחכות לזה דום. 

כל ההשקעה רק כדי לדעת שקיבלת את הכי טוב שאפשר מהטיסה הזו. 

 

 

השבוע של ההתארגנות היה מותח עבורי, לו"ז שמשתנה בלי הפסקה, אריזה ברגע האחרון כי.. אני...  

והנה אנחנו בשדה.. 

הכל עובר חלק, עולים לטיסה. 

אני לא ישנה בטיסות, אבל אתה לוקח את היד שלי ושם מתחת לשלך כדי שיהיה קצת יותר נוח. ואני מתמוגגת לי מתחתיך... פתאום הלחץ נגמר... נושמת..

לאורך הטיסה אני לא מפסיקה לחשוב שהיה יכול להיות הכי נוח לשבת על הריצפה ולהניח ראש על הרגל שלך, או לשבת בין הרגליים שלך... אבל מטוס וזה... אז אני נשארת במקום.. רוב הזמן 😊 

 

נוחתים .. ישר למלון.. אפילו החדר שלנו מוכן 3 שעות לפני הצ'ק אין המקובל.. כמובן ששלחתי גם להם מייל ולשמחתי נענו לבקשתי... כל הזמן מנסה לחשוב על כל הפרטים הקטנים שיעשו את הנסיעה הזו כמה שיותר נעימה וטובה... 

 

עייפים מהטיסה, ישר למסע קניות אחר הבגד המושלם למסיבה עבורך... 

חנות ועוד חנות, בכל מקום הופכים את המוכרים לחברים....

כל כך כייף לי לשוטט איתך, גם בתוך העייפות הקיצונית הזו... אני כמעט שוכחת שלא ישנתי כבר כמעט 48 שעות.... 

מוצאים לך סט שמרגיש לי מושלם ואני כל כך מאושרת להיות שם כשאתה מוצא דברים שאתה אוהב דום... מרגישה שהלב שלי פשוט מתרחב בכל רגע....להיות עסוקה בך ככה בגלוי, להיות בחנויות האלה .... הלב חוגג.. 

מסיכות הכלבלבים מדברות אליי, אתה מדרבן אותי למדוד מסיכת כלבלב מושלמת.

הכל מחרמן, הכל מרתק, הכל כייפי.

אני עדיין לא מרגישה מספיק שלמה לקנות.. אבל עוד צעד קטן...

 

 

מגיעים לחנות היחידה שחיכיתי לה עבור עצמי בכל החנויות שמצאתי לנו... לייטקס.

חיכיתי וחששתי ממנה.. חששתי להראות מגוחכת, חששתי שלא אמצע שום דבר שמתאים.

אבל מהרגע הראשון שבו החומר הזה נגע בגוף שלי רציתי רק להמשיך, למדוד, לחיות בתוכו... תחושה של חרמנות מתפרצת, הרגשתי סקסית כמעט בכל מה שלבשתי דום... אפילו מה שפחות החמיא, עדיין הרגיש סקסי בטירוף! כאילו חיבוק אינסופי, צמוד ואוסף... מחזיק הכל במקום. פשוט חוויה משוגעת! 

וכל זה קורה כשאתה יושב, מסתכל, מסדר, מאיר, מחווה... ואני?! בעננים... מרגישה כל כך ברת מזל שיכולתי לעבור את החוויה הזו תחת עיניך.. והעוצמה בלעבור ממצב של לחשוב שלא אמצא מה ללבוש למצב של להשאיר כל כך הרבה פריטים שהתאימו מאחור! שממש הייתי צריכה לבחור מה לקחת! כי היו כל כך הרבה דברים טובים, מחמיאים, סקסיים... יצאתי בשמיים... 

 

אוכל מהיר, מקלחת ויוצאים.

 

ומשם ... הקיטקט המפורסם.

נכנסים בקלות רבה יותר משחשבתי... 

לא בטוחה מה חושבת על המקום. הקהל צעיר יחסית. משהו קינקי באוויר... 

חצי שעה לתוך הערב, סשן אימפקט קטנטן מולנו. אתה יושב אני רוקדת מולך. נהנית מהשחרור, מגלי העייפות והתשישות, מאושרת להיות פה, איתך, מולך, תחתיך... 

מתיישבת לרגליך, מתחככת בך, מתלטפת.. מנשקת את רגליך...

נהנית מהקירבה.. מהשוני.. מעצם כך שאנחנו סופסוף כאן!

אתה מרים אותי מהריצפה ואני נשענת קדימה כשאתה מפליק קלות, משחק קצת בעדינות (יחסית)...מעמיד, משעין... משחק שנע בין עדינות לקשיחות... ואני מתמוגגת... 

אתה שולח להביא את התיק...

 

אתה בוחר ספוט, עולים למעלה...

סשן אימפקט שאני בקושי שורדת...

העייפות עושה את שלה...אני מותשת, הגוף מותש. 

כל מכה שנוחתת על הגוף מאיימת לפרק אותי לתחושתי... 

נשענת קדימה על המרפסת שמעל רחבת הריקודים. מנסה להתמכר למוזיקה.. אבל לא משנה כמה אני מנסה... אני פשוט תשושה... 

נופלת מהרגליים וקמה, שוב ושוב.

סשן קצר, מרגישה שאני לא מצליחה להכיל את הכאב... הכל כואב ועוצמתי יותר.. 

אתה רואה אותי, אתה יודע אותי... לפעמים זה מרגיש שאתה קורא את המחשבות שלי לפני שאני מבינה אותן... אתה מטיח מכה ואני מסתובבת אלייך חצי בדמעות חצי צוחקת... סוג של בוחקת עדין שכזה... ואתה מחייך אליי... מסמן לי להסתובב ואני חוזרת למקום... אבל אתה לא ממשיך...

אתה מעביר עליי אצבעות שמקמרות אותי... 

ואז.. שנייה לפני שאתה מחדיר אצבעות .. אתה מזיז אותי מהמעקה לספה...

"שאנשים לא יחשבו שיורד גשם במועדון..." אתה אומר בחיוך ואני צוחקת...

 

אתה מחדיר אצבעות ותוך שניות בודדות זרם יוצא מתוכי... ושוב ושוב ושוב. לא יודעת כמה פעמים...

ושוב מוצאת את עצמי מעבירה מבט מהשלולית העצומה שתחתיי אלייך ובחזרה, מתקשה להבין, להכיל, לקלוט את הסיטואציה...

קהל קטן וסקרן התקבץ סביבנו.... 

מחייכת אליך... התגעגעתי אליך דום...

נוחתת לתוך חיבוק מושלם שלך...

וככה מתחילה לה התעופה שהולכת להימשך 5 ימים רצופים.... חוזרים למלון, מותשים... 

אני מאושרת.. 

הולכים לישון מעט מידי לפני הבוקר הבא.... כי שוב, מה לי ולתכנון זמנים הגיוני, אז קצת סידרתי לנו מרתון ליומיים הראשונים... קטן עלינו דום 😊 

הולכת לישון בחיוך כזה שמרוח על פניי גם עכשיו כשאני כותבת... 

 

סוף יום ראשון.

תודה דום על תחילתו של מסע משוגע תחתיך דום 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י