El alma mia

סוף סוף קמים לבוקר נטול תוכניות.. שבת..רוצים להספיק עוד כמה חנויות לפני ראשון...

אבל אנחנו גם זקוקים למנוחה...

הגוף כואב, אתה מציע לי להיכנס לאמבטיה בזמן שאתה נח. אני לוקחת את ההזמנה ונכנסת לאמבטיה מפנקת וארוכה. תוך כדי עוד יושבת עם מוזיקה שקטה ומסתכלת על עוד חנויות, להחליט איפה להשקיע את המאמצים שלנו...

הכל מתאחר לטובה...

קובעת עם חברה בשכונה מרוחקת ושנלך משם לחנות לא מוכרת וללא יותר מידי מידע אונליין.

קובעים ישר לצהריים, אוכלים את הפיצה המושלמת ביותר יחד עם שיחה חשופה עם החברה. אני משתפת לא מעט חברות וניליות, אבל הפעם, אתה פה בזמן שאני משתפת... משתף מהצד שלך במקביל.. התחושה של השחרור שוב ממלאת אותי. לשמוע אותך מדבר ומסביר את הבדסמ שלך.. יכולה להקשיב לך שעות דום...

והיכולת הזו שלך לסחוף פנימה...כותבת ומחייכת לי תוך כדי... (טוב נו כן וגם קצת מתחרמנת)

גשם קל.. הליכה קצרה... ואז... 

מגיעים לחנות בחצר מוזרה... איזור שכוח אל...

שכונה מרוחקת...

בתוך גינה של מה שנראה מבחוץ כבניין מגורים... אבל ברגע שנכנסים מגלים...

חנות עצומה.. מלאה כלים, משחקים, בגדים, אביזרים ומה לא....

נהנית מכל רגע שהעברנו שם דום. אני כל כך נהנית לראות אותך בוחן ומסתכל על כלים חדשים ולא מוכרים. רואה איך הגלגלים והיצירתיות רצים לך בראש כשאתה מקבל השראה.. כשאתה מדמיין את הכאב שיוצר הכלי שאתה מחזיק ברגע זה בידך...

להיות בובת הניסוי לכל כלי חדש שאתה לוקח ביד או בקול צחוק לנסות לברוח רחוק ולחזור עם אוזניים שמוטות וחיוך כנוע לקול פקודה שלך...

פשוט נהניתי מכל רגע. והשלל...אוחח כמה דברים חדשים, מלחיצים, מרגשים...

אתה יוצר שיח של יוצרי כלים עם בעל המקום ואיכשהו ברגע אתם הופכים לחברים.

מפה לשם הזמנה לפליי מקומי!

אני מתרגשת! זה יותר טוב מהמסיבה המתוכננת בכמה רמות.

והחברה? היא כבר זוממת להצטרף אלינו יחד עם בן זוגה בערב. כי ככה זה כשאתה מדבר בדסמ..אתה סוחף דום..

חוזרים כל הדרך למלון, עוצרים לאכול ארוחה אסייתית טובה וטעימה. למה כל האוכל פה טעים לי?!?

הפליי:

כשמגיעים, אני סוקרת בכניסה את החדר.

לרגע קצת נבוכה, מצטערת שלבשתי את אחת השמלות האהובות עליי, היפות והחשופות... אבל מזכירה לעצמי שאני שלך ואם אני לבושה ונראית טוב אז אתה שמח וזה הכי חשוב.. אז אני בכלל לא צד בעניין. ואם אתה חושב שאני נראית טוב אז מה אכפת לי בכלל מכל השאר.

נכנסים ומיד ברור שזה לא עוד פליי בינוני...

אנשים הארד קור...

נשלטות על הריצפה, על כריות ייעודיות.

באמת שאין לי מילים להסביר את עוצמת החוויה...

משהו טבעי..חסר מאמץ...

מתארגנים ואתה מתיישב בספה ורק אחרי שישבת והנחתי לפניך את האלכוהול מתיישבת על הברכיים לצידך. אתה מלטף, מחייך.. מאושרת להיות שם לרגליך...

להחזיק לך את הכוס כל פעם שאתה שותה... להיות מונחת שם בפרהסיה בין נשלטות אחרות.. 

לרגליך...

מטפסים למעלה ואתה מפתיע אותי, אומנם שמתי את החבלים בתיק אבל לא חשבתי שבאמת נשתמש בהם. אולי בקטנה, בטח לא סשן פומבי מלא בפעם הראשונה עם חבלים!!!

טיקיי שמתיישב מדויק. הראש כבר נשמט..

אתה קושר אותי לקורה עליונה... אתה מתחיל פוטומומו ואני נלחצת, לא בטוחה שאשרוד תלייה מלאה. אבל במקום אתה יוצר קונדישן.. להישען על הטיקיי או על הרגל שמתחילה לשרוף... אתה לא נותן לי להישען קדימה, רק אנכית... אני מתחילה לייבב ואתה מחייך.. ואני רואה אותך מחייך ולא יכולה שלא לחייך ולהמשיך לייבב בו בזמן... בשלב מסוים אני נשברת ונשענת בכל זאת קדימה אבל אתה לא מניח....

אחרי מה שמרגיש כמו נצח אני מתחננת שתיתן לי את הרגל שלי חזרה... אתה צוחק ומתחיל להתיר.

חיבוק רגל ארוך.. כשאני מתרוממת אני מגלה שהחברה שלי הגיעה עם בן זוגה והם הסתכלו עלינו, לא יודעת ממתי... חוויה מוזרה ומרחפת שכזו... 

מצד אחד אני בספייס, אני הכי נוכחת, הכי צמודה לרגליך.. מצד שני חברה שמעולם לא חוותה את העולם או אותי באופן הזה!

אבל המוח משוחרר ואין מבחינתי דרך חזרה...

יושבים, שותים, אני שוב לרגליך..

אתה קושר ראש וידיים במתקן העינויים החדש ומעיף אותי דום! שילוב של הגבלת תנועה, חוסר אונים וכל כך הרבה צחוק.. אני אוהבת לעשות שטויות יצירתיות, ילדותיות כאלה, לראות אותך צוחק מחלקים שלרוב אני לא ארשה שייצאו...

מסתכלים מסביב ואני מרגישה שמחה וגאווה שאני שלך דום... החל מהלבוש, דרך ההתנהגות וגם ברוח בשטות שבתוך הגבלת התנועה.

אף פעם לא הרגשתי ככה דום...

עפתי דום! ככה ... רק מעצם נוכחותך.. תחת עיניך, ידייך.. צמודה לרגליך.

שיח, צחוק, דרינק.. הרגעה מהסשן הקודם ועולים חזרה. בטוחה שאין סיכוי שאשרוד אחרי אתמול. ואתה הבאת את כל הכלים החדשים דום! מודה שהיה בי רגע שפחדתי לאכזב...

אבל המציאות הייתה רחוקה.

בדקות הראשונות כבר טיפסתי לספייס משוגע.

סופגת הרבה יותר מכל מה שחשבתי.

הכלים החדשים זדוניים! כואבים, שונים...

נוראיים ומטריפים!

אחד מהם מוציא ממני פעם ראשונה קללה עסיסית ואתה צוחק.

אבל היה עוד משהו בסשן הזה שהעיף אותי.

לא יודעת אם זה היה רק מהכיוון שלי או גם שלך דום.

הייתה דממה.

שקט מוחלט.

שמעו כל התנשפות, כל ניואנס בקול, כל מילה, כל עיוות קול, כל נשימה עמוקה..

בתחושה שלי הייתי שקופה במובן שבו אפשר היה לראות אותי דרכי...

אין להסתתר במוזיקה, ברעש של מסיבה...

הרגשתי שאתה יכול לשמוע גם קולות שבוקעים ממני שבד"כ לא תשמע...

הרגשתי כל כך חשופה דום... וזה הוביל לחוויה עוד יותר עוצמתית ומטריפה.

אחרי שסיימת לבחון את כל הכלים והעוצמות רק עלו ועלו, שתי מכות חזקות במיוחד שחררו את נהר הדמעות.. ולסיום סיומת משיכה מחרמת במיוחד מהשיער כל הדרך עד הכסא בו אני קורסת תחתיך לאיסוף מושלם.

שאלת אותי אם הדיבורים של החברה ואחרים לא הפריעו.. לא יודעת איך להסביר דום שהחל מ 2 דק לתוך הסשן לא היה עולם פרט אליך.

חוזרת, ספייס עמוק, כזה שלוקח לו זמן להתפוגג... מהסשן, מהחוויה, מהנוכחות במקום הזה אחרי מהמסיבה המטורפת של אתמול.

מרגישה שהחוויות לא מפסיקות להיערם..

חוזרים מוקדם לשם שינוי...

קונים כמה דברים בדרך.. 

ישיבה, דרינק, צחוק... 

רגעים כל כך מיוחדים דום... 

עוד יום נגמר.. 

ואני כבר מבינה שאני לא רוצה שהטיול הזה יסתיים לעולם דום