יום ראשון...
שלושה ימים מאחורינו, שניים לפנינו.
חנויות סגורות. אפשר להתחיל ביום רגוע...
קצת גשם, קצת שוק, קצת שוקולד איכותי בין דוכנים וטעימות...
ובעיקר, הרבה צחוק והרבה מאד בשר!!
הליכה פשוטה בשוק, כאילו אין כאן שום דבר מיוחד... אבל ההליכה איתך, התחושה הזו, היכולת להרגיש ככה בחוץ בפתוח. השיח, הצחוק, החוויה.. אין דרך להסביר את גודל הדבר הזה דום. את העוצמה, את העומק...
להיות שלך, עבורך, תחתיך, 24 שעות ביממה, זו חוויה עוצמתית שלא הכרתי... זה ממלא אותי, מספק, מעיף לגבהים חדשים.. זו חוויה שגורמת לי לחשוב על השנה וקצת האחרונות. על כל הקשר, על הבדסמ שלי שהתגלה לי בשנה וקצת האחרונות... על המקומות שמהם הגעתי, המקומות שמהם טיפסתי, בזכותך, בזכות הרצון להיות ראויה... מהרהרת על המשאלה בקשר מלא ויומיומי, פתוח ופומבי.... על הקושי שמציבים החיים לאורח החיים הזה... וכמה אני ברת מזל לחוות את הפתיחות הזו, את הפומביות הזו... גם אם זה רק לכמה ימים...
חזרה למלון, מצב רוח "בוחקת" של עייפות, תשישות, בשר, צחוק אינסופי ואינספור מדרגות. כי למה לעלות במעלית כשאפשר לטפס עוד קצת מדרגות ולצאת בצד הלא נכון של הכיכר?! 😊
פעם ראשונה מאז שהגענו מנוחה...
משתמשת בזמן כדי לכתוב, לאסוף, לסכם לעצמי את התחושות, המחשבות, הרגשות, האירועים, השיאים... אוספת כל פרט כדי לנצור הכל בתוכי....
אתה מתעורר.. אני כל כך אוהבת שאתה קם משינה טובה, נינוח ורגוע...
יש לך תוכניות אחרות ואתה מחליט שנוותר על המסיבה הערב...
הפומו שלי שבכל רגע אחר היה זועק, הוא כנוע ומסור בדיוק כמוני ברגע הזה.. "כן דום"...
ואז אתה מספר לי מה התוכניות האחרות שלך...
וכמה שאתה יודע מה יציף אותי ברגע באושר דום....
אוכל טעים שמגיע עד פתח החדר...
מתארגנת בהתרגשות...
מתכוננת...
פותחת את שק החבלים ומארגנת אותו..
אתה מראה לי איפה ואיך אתה רוצה אותי...
סטרפדו...
.
מרגע שהתלבשתי, משהו בשילוב של העיניים, הידיים שלך... הבגד גוף הזה, חדר המלון, כל מה שעברנו עד רגע זה והבחירה דווקא בסטרפדו, כל אלה ביחד יוצרים אצלי תחושת חושניות מתפרצת שאני מתקשה להסביר...מרגישה יפה יותר, סקסית ונחשקת יותר ברגע שהחבלים שלך עוטפים אותי דום.
הקשירה קצת אחרת וברגע הראשון יש בי בהלה מסוימת. מרגישה את היד נרדמת תוך שנייה לתוך הקשירה... נושמת לתוך זה. חבלים במקומות אחרים, הידיים נרדמות אבל אני בעולם משלי...לפתע כאב חד, אומרת לך ברוגע, אתה מזיז, מסדר, הכל רגוע, נינוח... מרגישה שביחד מצליחים לייצר כאן חוויה אחרת מפעמים קודמות.
התהליך, הבשלות שלי והניסיון שלך בחבלים מאפשרים למשהו אחר לקרות. עם מילים בודדות, מדויקות.
הולכות ונרדמות ואני מציינת שגם את הרגליים אני כבר לא מרגישה. מאפשרת לסייזה להרדים את כל הרגל בלי להפריע לך...
הכל עטוף, מוחזק, מרגישה את ההידוק... הראש לא מחובר לכלום... לא מרגישה חלק ניכר מהגוף.. וההתמסרות המוחלטת הזו לידייך.. מטריפה את כל החושים שלי...
נטולת שליטה מוחלטת.. לא מרגישה את הגוף...
בעבר לא הייתי יכולה להגיע למקומות כאלה...
הפחד, המחשבות על "גדולה מידי", "כבדה מידי".. גרמו לזה שלא יכולתי לשחרר לגמרי..
אבל כאן ברגע הזה.. אני משחררת... סומכת שתמצא דרך להעביר ולשנות תנוחה גם כשכל גופי מתמוסס בין ידייך.
אתה מקרב, וספק מסובב, ספק משעין.. בדרך כלשהי אתה מניח אותי על המזרון. שוכבת שם.. הראש בעננים... מסוחררת מאושר...הרגליים מתחילות לחזור לעצמן.
מרגישה הכי סקסית בעולם. הכי יפה שאפשר...
מתכנסת לתוך מנח עובר..
נעים לי, נוח לי, עוטף לי, וכל זה כשאני כבר לא מרגישה כשאני מזיזה את היד...
רוצה להישאר כך לנצח...
אתה מזיז, מצלם, מלטף... ואז מגיע הרגע שבו אתה מתחיל להתיר.
ההתרה היא עוד חלק מהותי בתהליך הקשירה עבורי...
פעם בשלב הזה הייתי מתפתלת, מייללת, מתקשה להתאפק. אבל זה הרגיש אחרת, משהו בי שקט ודומם ובמקביל ההתרה שלך כל כך נקייה, חדה ומהירה יותר.. כך שהכל הופך לשקט ורגוע יותר בתוכי...
אתה משחרר את הידיים ומניח אותם לצידי הגוף. דקירות איומות ונפלאות של דם שחוזר לזרום בחופשיות, מלטף את הראש ומראה תמונות מושלמות.. אפילו לי לשם שינוי אין ביקורת לעצמי...
להיות מונחת שם על רגליך, שעונה, מלוטפת, כשהדם חוזר לאיטו לזרום, שלמות...רגע טהור שכזה... רגע של שקט מוחלט בראש, בלב..
עוד אוכל
עוד חיבוק
עוד ליטוף
עוד המון צחוק...
רגע לפני היום האחרון בברלין...
תודה דום על עוד לילה מושלם...
לילה טוב דום S-o Ste ...