רגעים קסומים כאלה....
לא משנה כמה קשה לי בחוץ, כמה השבועות לוחצים, כמה המציאות הפנימית שלי משתוללת...
יש משהו קסום ומרגש בשנייה הזו שבה אני מתיישבת תחת הבמבוק, נושמת עמוק ומחכה לאנרגיות החייתיות והמטריפות שלך...
שיעטפו... שיאתגרו, שיגרו... שיתגרו...
מחכה למגע ידייך וחבליך ...
יושבת, נושמת, ממתינה ...
שקט כזה שמתפשט בי...שחודר לכל נים בנשמתי...
קשירה ספונטנית, שהופכת לערב מאתגר...
ערב של שלהיי החלמה...
לא היה לי מושג כמה אני זקוקה לזה...
חבל שלישי עם קשר על אזור החזה שאני כל כך שונאת...
קשירה עם ראש למטה, חשיפה של הגוף והנפש....
נלחמת עם עצמי בכל כך הרבה כיוונים ביחד..
מרוכזת בלנשום, להתמסר לרגע הזה..
להשתיק את המחשבות הקשות שמציפות אותי.
ועם ההתמסרות מגיעה הכניעה של הגוף והספייס המיוחל שכל כך הייתי זקוקה לו...
לפרקים אני מבוהלת מעצמי, נושמת לתוך רגעים מאתגרים ומגבילים..
אני מודעת מידי לגוף שלי... נלחמת במחשבות הביקורתיות שיש לי עליי...
על הגוף, על ההתמודדות... ביקורת תמידית שלא נודמת..
ככל שאני מצליחה לשחרר ולהקשיב לקול המרגיע שלך שמנחה אותי..
כך מגיע השחרור המיוחל...
ריחוף, נסיקה נעימה ואיטית....
שמה לב למשהו מדהים במתחולל בי בכל פעם שאתה הולך לצלם, יש בי משהו שמרגיש יפה יותר בכל תנועה שלך...
הצילום שלך מתחבר לי לרגע שאתה אוהב את מה שאתה רואה וזה מוביל אותי לתחושה של שלווה ואהבה עצמית, השלמה שלי איתי...
החלמה וחמלה...
הרגעים החייתיים האלה שיוצאים ממך, הרגשה שאתה חומד את מה שמולך.. כשלל המונח לרגליך...
המגע, הכאב, אפילו הנשימות שלך ...
אנרגיה מיוחדת ומטריפה שכזו...
ואז מגיעים הרגעים של הירידה וההתרה מהחבלים...
הדקות האלה בדרך למטה.. אוחחח כמה שאתה מטריף את כל החושים שלי... משחק, מאתגר...
תודה
על ערב מאתגר ומיוחד... ערב שגורם לי לראות אותי אחרת, להרגיש אותי אחרת...
להעיז להתבונן בגוף, לקבל ולאהוב אותו.. בלי שיפוטיות, כמו שהוא...
ללמוד לאהוב אותי..
ערב של תעוזה, של אומץ, של התגברות וניצחונות קטנים, בעיקר שלי מול עצמי...
הרבה בזכות כל מה שאתה מאפשר לי לחוות בחבליך...