את היומולדת פתחתי כמובן בחבליו...
מקום שהפך לשקט שלי בחודשים האחרונים..
מגיעה כרגיל עם התרגשות וציפייה...
שיחה ארוכה, חימום עמוק ...
מסיימת וממתינה... עומדת בשתיקה, בשקיקה, כשהוא לא מחווה איפה להתמקם.. הוא מתקרב ואני לא מצליחה להסתיר חיוך שמתפשט, ספק מבוכה ספק ציפייה...
לקירבה, לנוכחות...
הנשימות שלו מטריפות אותי, האם הוא יודע מה הוא מחולל בי?
ספק חיבוק ספק העברת חבל.. צמרמורת שמתפשטת...
הוא מוביל אותי בנוכחות האיתנה שלו למיקום המדויק ומתחיל לפסל אותי בחבליו...
כל נשימה, כל נהמה.. מוציאה ממני עולם...
אנרגיה ייחודית כזו ששמורה לו בעולמי...
אנרגיה שמאפשרת לי להתכנס לנוכחות המדויקת שלי כאן, ברגע הזה, מולו..
אנרגיה חייתית ועוטפת...
הוא מפסל, מסיים, בוחן... מצלם... ואני משייטת לי בין עננים, בין פיסול כזה ואחר... מרגישה הכי רגועה ושלווה, הכי יפה, בין חבליו...
גם כשהוא מעוות, קושר, מרים, מועך...
הנוכחות, המבט, המילים, התנועה בין קשיחות ורוך...
קשירה ארוכה ומורכבת שעוד לא חוויתי בחיי..
ואני מאושרת מכל רגע, מכל כאב, מכל תנוחה שהוא מעביר את הגוף שלי דרכה... כל מגע, כל עיטוף...
התרה איטית שמובילה אותי לריצפה, הגוף כולו רדום והראש עדיין מרחף...
שיח, חיבוק, הפתעה קטנה שעושה לי מתוק בנשמה... 😋
הוקרה גדולה... על החיבור המיוחד הזה...
תודה 🙏🥹
