לא הקשבתי...
אני אף פעם לא ממש מקשיבה לחדשות..
ואז התמונה שלך צצה על המסך... מיד זעקתי בשמך בתדהמה...
ילדה יפה...
ילדה של אור..
ילדה של תנועה וריקוד...
ילדה של חופש...
ילדה שמזכירה לי רגעים של אושר...
של תחילת החיים וחופש אינסופי...
של לילות על הרחבה...
של צחוק מתגלגל ודרמות מהבלי הבלים...
של פסטיבלים וריקודי שורות...
של אהבות ושמחות...
כמה צחוק היה שם ברחבה שנפגשנו בה כל פעם מחדש.. אי שם לפני שנים... כאילו לקוח מחיים אחרים...
כאב בלתי נתפס...
פסטיבל מוזיקה שאיכשהו כל מי שהכרתי והלך או שברגע האחרון לא הלך או איכשהו ניצל...
חברות מבארי שאיכשהו יצאו בלי פגע...
ואז ליד הבית.. יפו... שדרות ירושלים... מקום שהיה לי בית...
ילדה שהייתה פיה מופלאה... נקטפה...
ככה פתאום איננה עוד...
שחר אהובה, הלוואי ואת מחוללת בשמיים... בחיוך מאיר, בצעד קליל, בעיניים נוצצות...
ת.נ.צ.ב.ה