רוץ נתי - היא מחכה לך
רד נתי - היא פה רק בשבילך
לאן אתה יוצא בלילה חורף שכזה?
כל הנשים שלא טעמת כל המקומות שלא תראה
ואתה שוב שותה, נתי, לכאב שבחזה
וחושב: "אולי פספסתי?" אבל אתה טועה
כי היא כבר כאן, היא מחכה לך מזמן
אולי אתה לא מבין, אולי אתה סתם לא מובן
תגיד לי מה יש לך לחפש בחוץ? שם קר ומעונן
האוויר מריח גשם ואתה מרגיש פתאום קטן
אבל הרוח לא תיקח אותך, אתה רוצה לעוף, למצוא מה שאין בך
וזה מרגיש נוזל בין האצבעות ממך
אבל בבית חם והיא שלך כשאתה עצוב אז היא בוכה
רד אלינו נתי - השמיים לא לך
רוץ נתי...
כל הדיבורים האלה בטלוויזיה בסוף ישגעו אותך
זה נראה כאילו יש להם איזה חיים שאין לך
ותמיד שקרים ואכזבות, פוטנציאל וציפיות
למי בכלל יש סבלנות לחכות?
יש המון הרבה שאלות בראש והן צריכות תשובה עכשיו
תן לי חתיכה של רגש בעולם ממוחשב
כי מה זה משנה בסוף כל הדיבורים שדיברת?
מה זה משנה בסוף כל המחשבות שחשבת?
כל מה שתיקח אתך זה רק הטוב שטעמת
כל מה שיזכרו ממך זה רק הטוב שהשארת
אני רואה איך נתי עוד שואל אבל לא יודע שהוא כבר מצא
תעצור לרגע, תקשיב מה הנשמה רוצה
רוץ אליה נתי - הלב לוקח אותך אליה
מה שאתה קוצר בסוף זה מה שאתה זורע.
מילים:מוקי
מאדאפאקה
כשאנחנו נמצאים בחוץ ומתבוננים סביבנו, נוכל להבחין בהרבה אבנים המוטלות לצדי הדרכים; בין שורשי העצים בחורשות וביערות; בתחתית נחלים. אבנים בצורות שונות, בגדלים ובצבעים מגוונים.
אבן אפשר להרים ולזרוק על דלת מעץ אלון... או דרך חלון זכוכית. אפשר לרסק אבן כנגד אבן אחרת... או לכוון אותה אל אדם.
אבל מה אנחנו עושים באבן?
אנחנו מרימים אותה, משפשפים אותה, מגרדים ומעבדים אותה זמן רב ככל שיידרש עד שתהפוך לערימת אבק ועפר.
אז אנחנו מחפשים זרע וזורעים אותו בערימת האבק. אנחנו מזים עליו קצת מים ומחכים.
הזרע נובט... ומת מיד.
אנחנו זורעים זרע נוסף ומשקים אותו. אנחנו מוודאים שהוא מקבל הרבה שמש.
הזרע נובט ומת.
שוב אנחנו זורעים. נותנים מים ואור שמש. ותוהים...כיצד יעלה הפעם?
שוב נבט... שוב הוא מת.
כל זה לא מרתיע אותנו. אנחנו ממשיכים לזרוע ולהזין ובזה אחר זה מתים הנבטים.
יום אחד, מצטברים הנבטים המתים לכמות ראויה של חומר. אנחנו אוספים אותו, טוחנים אותו ומערבבים באבק ועפר של אבן.
שוב זורעים, משקים וחושפים לשמש.
הפעם, הנבט גדל ומכה שורשים.
אנחנו זורעים עוד. כמעט כל הזרעים נובטים ונאחזים בקרקע... וכל אחד מהם מת בזמנו והופך לאדמה.
לבסוף, יש לנו מספיק אדמה כדי לנטוע עץ. העץ שולח שורשיו אל תוך האדמה וצומח. יום מגיע והעץ נושא פירות.
אנחנו חולקים את הפירות עם חברינו, שכנינו ואלה שיש להם מעט או לא כלום ואנחנו נהנים ביחד. בשקט.
אם שואלים אותנו מנין באו הפירות, אנחנו מספרים להם שהם נפלו מן העץ... שגדל מזרע... שנטמן באבן.
יש אבנים רבות סביבנו.
ואם משרבטים אותי אז אני לא משתרבט?
בהתחלה זה היה אוראנוס ההורס ועד שהבנתי מה זה השרביט המזויין הזה,שורבתטי שוב על ידי פייה קסומה ,שדונית מקסימה נוגה.
שלושה דברים שלא ידעתם עלי ולא העזתם לשאול:
1.אני הולך לישון עם ג'ל על השיער
2.אני משדר ברדיו עם תחתונים
3.יש לי האמר חדש מהניילון
בלוגים מובחרים:
קלייר-כי היא באמת חושבת שזה מעניין מישהו
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12018
יס-מין-בגלל שהיא צריכה זיון
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=14718
ועינבר-כי היא פשוט כותבת מהלב
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12546
ובבנין התפעל נסיים הגיגיינו.
הרמוניה,שלווה,זמן איכות,מתח ובעיקר מדהים!
אנשים עובדים לא חולמים בלילות
כל התסבוכת האחרונה החלה בזה שנעמרה לקחה את תמי איתה לגמלאות כדי לגדל חמוצים לפרוות ואתרים הזויים לחמוסים ירוקים מבפנים.
זה כשלעצמו לא חרה לי כלל ועיקר,בסה"כ הדמויות שאני יוצר שמחות כשמישהו אחר משאיל אותן לסיפור אחד או שניים,ואני לא עד כדי כך רכושני,אבל החיים אף פעם אינם פשוטים.
כדי לספק את תאוות ההנצחה העצמית שקיימת בכל אדם כמנגנון התגוננות בפני הסופיות המוחלטת של החיים,ומי לא היה רוצה להשאיר אחריו מונומנט לדורות הבאים בצורה זו או אחרת,נעמרה מכרה את תמי בתמורה לאזכור האתר שלה בעמוד של האנטרנט של עיתון מסויים לאנשים שגם חושבים.
בהערת אגב ניתן להזכיר שגם אני הוצאתי פעם עיתון-"הגאזאטה ד'לה ג'ימי-העיתון לאנשים שחושבים מעט כל יום ועושים אפילו פחות",שיצא אחת לשבוע במשך כמעט שלושה שבועות והיה יחודי בכך ששם העיתון היה יותר ארוך מתוכנו,וכן בכך שמספר הכותבים בו היה גדול ממספר הקוראים.
בכל מקרה,בשבועות הראשונים לא הרגשתי כלל בחסרונה של תמי,גם בגלל שהייתי שבוע בפינלנד ועוד שבועיים אחר כך לא נחתתי בקרקע המציאות,וגם בגלל שהטלויזיה שלי מפסיקה לפעול רק כשיש הפסקת חשמל כלל ארצית והמח שלי קולט את הנשיונל ג'אוגרפיק צ'אנל כרעש לבן.
אבל כשהתחילו לנבוט תפוחי האדמה על רצפת המטבח שלי החלטתי ברוב דעות שחייבים לעשות משהו בנידון.
דבר ראשון התקשרתי לגימלאות כדי לשאות את נעמרה מתי היא משחררת לי את תמי.נעמרה(שזה קיצור לנעמה אמרה למי שלא יודע) שתמי כבר לא תשוב,ובכלל אנשים לא חוזרים מגמלאות וחוץ מזה הגיע זמן שאתבגר.
במצב העיניינים הנ"ל לא נותרה לי ברירה אלא להתקשר לעוזרת הבית השבדית שלי אילאאאאאאאנית ולהתחנן בפניה שלבוץ מצב הדירה תסיים את ירח הדבש שלה בטיבט ותגיע לנקות.
אילאאאאאנית שממש התגעגעה למראה ולריח של דירתי,(שהזכירו לה תמיד את הרפת בחווה של אבא שלה בשבדיה) לא איכזבה אותי ואפילו הביאה איתה את הגשם הראשון ומעדן שבדי מסורתי שהיא בישלה בעצמה וכדי לבטא את השם שלו הלשון צריכה לעשות תנועות שלא זו בלבד שהן בלתי ניתנות לביצוע לכל יצור שאיננו ממשפחת הזוחלים,הן אסורות לביצוע בפומבי בחלק ממדינות הקונפדרציה.
אחרי שהבית היה נקי,הייתה לסבא שלי מומולדת.בדרך כלל לימי ההולדת של סבא הוא מבקש שנביא לו חלבה מתנה,אבל בגלל שהשנה הוא היה בן 80 החלטנו שזה לא מספיק,ובגלל שאמא שלי לא יכולה לרדת מהמיטה בחודש הקרוב ואבא שלי עסוק בהבאת הגשם,אז החלטנו להביא לסבא בתור מתנה את מה שאחותי תכין בחוג הבישול שלה באותו יום.
דווקא היה מוצלח כי היא הגיעה עם סיר של מרק בשר עם קרפאלך וזה הרי השילוב האהוב על סבא עוד מתקופת הצי הבריטי.
אחרי זה הגיעה הדודה לביקור ואז התחלתי לחשוב מה נשארו לי יותר,דודות בחיים או ניירות גלגול,בכל מקרה זה עניין של זמן,וזמן הוא דבר סובייקטיבי לחלוטין.
אמרו לי פעם שניסים אינם קורים,הם נגרמים.
קראתי בספר המומינים שלי שיחיו,
שנעמרה מכינה מיץ חם כל מי שקר לו.
מגיעה לה מילה טובה וחרף כל זאת,
תמיד טוב שיהיה קשר כלשהו בין האנשים.
הטובים תמיד אנונימיים.
אמרו לי שאני סלבריטי,
ישבתי ער כל הלילה וניסיתי לקשור את החוטים.
מישהו יבוא בבוקר ויתיר את הקשר הגורדי,
ואם לא........
טוב יצאה בלוגה קצת הזויה הפעם,אבל זה מה יש עד שאמצא שלווה
ושיגיע כבר החורף,או השלום.
כנען
תפסיקי לכתוב בלוג כל שלוש דקות כדי להיות ראשונה.....
כשהיינו בערך בני 11 האופנה אצלנו הייתה איסוף פרפרים כמעט כולנו עסקנו בזה,לחוד או בשותפות עם עוד ילדים.
הרבה חברויות לנצח נוצרו והתפרקו בינינו באותם ימים על רקע של שותפיות באוסף הפרפרים.כולם היו בשלב זה או אחר בשותפויות עם כולם, חוץ מעומרי.
עומרי היה מלך הכיתה. היה לו את האוסף הכי גדול והכי יפה של פרפים,ובלי שותפים,וביגלל זה כולנו קינאנו בו והערצנו אותו.
בגלל שאמא שלו הייתה מדרום אמריקה היו לו באוסף המון פרפרים אקזוטיים שהוא קיבל מהדודים שם, אבל הכי חשובה הייתה העובדה שהיו לו באוסף את כל המינים של הפרפרים שחיים בארץ. בעצם את כולם חוץ מאחד.לאף אחד מאיתנו לא היה צבעוני שקוף,אחד מהפרפרים הנדירים בארץ.
במשך יותר משנה הלכנו עם רשתות פרפרים,מוכנים לכל זיע כנפיים.
עומרי הבטיח שמי שיביא לו צבעוני שקוף יהיה שותף שווה שלו באוסף.
הרבה פעמים היו כאלו שחשבו שהם הצליחו לתפוס צבעוני שקוף אבל תמיד התברר,בסופו של דבר,שהם תפסו פרפר פושט או סתם צבעוני רגיל שהאבקה על הכנפיים שלו נשטפה ברוח.
אחרי שנה בערך נגמר השגעון לאיסוף פרפרים והתחלנו לאסוף דברים אחרים:בחורות,תעודות,כסף,מעמד ועוד כמה דברים כאלה.
לפני שבוע,יום אחרי שה"דיסקברי" נחתה בשלום בקליפורניה,כשעמדתי וחיכיתי בתחנה על מנת לאסוף משהו מאחי בזריזות,התסכלתי שניה למטה,ובצד הכביש ראיתי את מה שנראה לי,אחרי כל אותן שנים,כצבעוני שקוף.
למשך מספר שניות חשבתי אם להרים אותו,ואז נשמע רעש של מכונית מתרסקת,ממש קרוב אלי.
זו הייתה מכונית ברינקס כזו,להעברת כספים,שעליה סמל של בנק המזרחי,הכביש היה שומני ממכונית פגומה חולפת,וכנראה שהנהג לקח את הסיבוב מהר מידי.
מההתהפכות נפתח כל הצד האחורי של המכונית ושטרות כסף החלו להתעופף באויר....
את הצבעוני כבר לא הרמתי.ממילא אחרי כל כך הרבה שנים כבר לא הייתי בטוח בזיהוי,ובכלל,זה יכול להיות באותה המידה צבעוני רגיל שנסחף ברוח ובגשם וכל האבקה נשטפה ממנו.
אתמול כשחזרתי מהעבודה שלי,
עיצוב דגמים של דיאפרגמות אם לא ידעתם (ואנחנו מחפשים דוגמניות לקטלוג של קיץ2005),
מצאתי בפתח ביתי קופסאת קרטון,קופסא רגילה לחלוטין,כמו הקופסאות שבהן שולחים חבילות לצבא,ועליה היה כתוב:"יצאתי מדעתי,תכפשוב,בינתיים תטפל בה יפה".נו,באמת היא מצאה לה מקום טוב להשאיר בו את דעתה,אני הרי אפילו אם הדעות שלי מצליח להסתדר רק הודות להבנה שלי בעל פה שאני אקבל אותן כמות שהן והן מצידן לא יפריעו לי להכנס למצב של דיסאורניטציה כוללת בכל פעם שמקרה כלשהו מאיים לשנות את שגרת חיי הרוגעת.
בכל מקרה הדבר הראשון שהנחתי שעלי לעשותו היה לפתוח את הקופסא.דעות צריכות אוויר אחרת הן עלולות להתקלקל,בפרט אם נעשה בן שימוש תכוף (לא שאני אבל ככה שמעתי שאומרים).
אז חשבתי שהיות ו,ואם כבר,אולי כדאי שאנסה למדוד כמה דעות חדשות.להבהרת הנקודה הזאת עליכם להבין שאנשים בעיר שלי יש דעות כל כך שמרניות עד שהאימרה הרווחת במקומותינו גורסת שאצלנו אפילו הגבינה המשולשת היא מרובעת.דבר שלא מפריע לאנשים לעשות ככל העולה על רוחם,והביא אותי למסקנה האופרטיבית שמבחינה תיאורטית שום דבר איננו פסול אתית או פסול לחיתון בעקיפין או לאלתר ובדיעבד,אך אין שום צורך שאנסה דברם על בשרי הענוג רק כדי לדעת איך הם מתלבשים עלי.הרי כבר שנו חכמינו(וראה ספרו של חנניה רייכמן),אין איש אוכל ביצה כולה לראות אם היא מקולקלה,וז"ל וגומר,לא כל שכן בהתחשב בבזבוז העצום שיגרם למשק באם אשים את כל ביציי (התיאורטיות) בסל אחד.חוץ מזה בהתחשב בכך שמאז ומעולם שמתי כנר לרגליי(ואם להודות על האמת זה לא היה נר ואלו לא היו רגליים אבל מפאת קדושת המקום נשאיר לדמיון המזרחי את התנועות שלו),את ממרתה של הורתי,con licet iovis non licet bovis,(בטוח לא אייתתי את זה כמו שצריך אבל תבינו כבר),ובהתחשב בכך שמאז ומעולם העדפתי פרות שמנות למרחקים ארוכים על שתי תרנגולות בפרדס מה שמזכיר לי סיפור ישן על עבודתי כמתיל (מטיל?) ברומיד אבל זה לא שייך לעניין,בכל אופן הייתי באמצע תהליך מדידת הדיעה שהושלכה ככלי (כלי) אין חפץ בו על מפתן ביתי. מה אומר ומה אגיד,והאם יש לפר עטינים או לגברים רגשות (יש להם? נו אז מה...גם פטמות יש להם) שאכביר פה מילים כדלי נקוב ערך שאין בו מתום,ואם יש בו מתום או שיש תום בו וממנו הרי בשוגג נעשה הדבר ואם עבות אכלו בוקסר צרים לנו ולאויביינו.(אויביינו,מילה שמקורה בשבדיתית OY-VEJ-NUכלומר הבא נברחה מפה לפני שתתבולל דעתנו),יתהלכו ללא כשות לבשרם?(בשר טוב להשרות 12 שעות במזיגה של בירה,רוטב סויה,קטשופ עלי דפנה ,שום ופלפל אנגלי שאז הוא מקבל טעם מטעמי גן העדן השמוצ"ים החוטאין שאין בידם לעשות תשובה והם נאלצים לקנותה ממוכרי הקמעות במחיר מופקע). בעודי נוטל על עצמי את הדיעה שהונחה על מפתני באותה קופסאת הפאן-דורה (פאן-דורה,כינוי רווח לזרעוני הפרג שבהם מאכילים מגדלי הציפורים את החוחיות שלהם למען יפליאו בשירתם,ונאמר כבר ניתן יקחו- לא ניתן גם כן יקחו ,ואם ירצו יאכלו,ואם יעלה הרצון ותעלה שוועתנו השמיימה יהיו הימים הנוראים נסבלים,ולא למטה מזה.
הגעתי למסקנה שדעות קיומיות אין להן זכות בימים אלו של תחילת האלף השלישי המניינס (למה מי-לניום),ולא נותר לי לסיים במילותיו של החכם כל אדם,ששלושה המה וארבעה לא,בדרך גבר בעלמא.ולפיכך מי שרוצה להחליף דעות יש לי סט שלם,יד ראשונה מרופאת מטוסים,ובבנין התפעל נסיים הגיגנו.
ושיהיה יום טוב לכולם,כנען
שלום. קוראים לי יואב גדות. אני בן 30,גר בצד הצפוני של ת"א
עכשיו בוקר.המצב רוח שלי לא כ"כ בשמיים...
בכלל אני לא אדם של בוקר.אם אין לי את הסיגריה שלי,אז אין מצב ליום טוב.
הכלב המסריח שלי השתין עלי שבוע שעבר כי הערתי אותו עם הצרחות שלי בטלפון..
הוא ישן איתי במיטה.אני שונא את החיה השעירה הזאת,אני לא יודע למה אני מחזיק אותה.אולי אני פשוט יותר מדי לבד.לא לבד בלי חברים,יש לי חברים! אבל עד כמה אפשר לקרוא להם חברים אני לא יודע..
נעזוב את זה.
אני מת לעבור דירה.המקום הזה עולה לי יותר מדי..
השכר דירה בשמיים!
אפילו אחרי השסכמתי לשכב עם בעלת הבית,הבבונה המקומטת,הלא אופנתית היא לא הורידה לי יותר מדי..
אני צריך כסף.
גם את זה אין לי..
אמא שלי סתם שרמוטה שכבה עם מיליון ואחד גברים.
עכשיו אני צריך לברר מי אבא שלי?
בשביל מה?
בשביל הכסף,יואב ,בשביל הכסף.
אוף,קר לי. השמיכה הזאת לא מחממת בגרוש.גם זה אין לי.
גרוש.
שששששיט, נשרף לי הקפה.
חכו רגע.
ואין לי ממש חשק לכתוב,אבל בא לי להיות שוב בכותרת
אז כתבתי כמה מילים בכדי לצאת מידי חובה
אבל...גם תחת החיבור הקצרצר הזה מסתתרת חידה שנונה,נראה מי יגלה ראשון ויפענח את החידה