למחרת חיכיתי כל היום לטלפון שלה אבל היא לא התקשרה. כל היום הרצתי בראש את מה שהיה וחשבתי אם הייתי לא בסדר. אולי אמרתי מילה מיותרת או אולי זה שהפרעתי לה באמצע הטלפון...
ניסיתי להירגע ולהעביר את היום רגיל - לראות טלויזיה קצת לשחק במחשב, אבל לא יכולתי להתרכז בכלום חוץ מבזכרון של הבית שלה ואיך היא יושבת שם ואני איתה, כמו כל החלומות שלי שמתגשמים ביום אחד. לא רציתי שזה יגמר ככה. לא רציתי שהיא תתחרט או תיבהל או לא תהיה מרוצה. כל הזמן חשבתי אם להתקשר אליה ולהגיד לה את זה או לא. כי כשישבנו על הספה אולי לא אמרתי לה בדיוק איך אני מרגישה והיא בעצמה אמרה שגם בשבילה זה חדש.
כשהלכתי לישון פתאום בכיתי. ממש בכי עם דמעות וקול. הדלת היתה סגורה ואני דחפתי את הראש שלי לכרית. חשבתי שבכיתי כי פחדתי שכל מה שישאר זה היום האחד הזה שהייתי אצלה אבל בעצם בכיתי מהתרגשות. כל היום הזה שישבתי ובראש שלי הזכרון הזה מחובר לפנטזיות שלי ולהרגשה האמיתית של איך שהייתי שם - זה ממש עשה לי נשימה כבדה ופעימות לב שכנראה היו יותר מדי בשבילי והכל התפרץ בבכי הזה.
אני חושבת שבכיתי אולי שעתיים עד שנרדמתי.
בבוקר כשקמתי כאבו לי העיניים והגב. שתיתי מים ופתחתי טלויזיה. כלום לא היה מעניין. החלטתי להתקלח ולקחתי איתי את הטלפון לשם למקרה שהיא תתקשר. התקלחתי במים חמים המון זמן, חפפתי את השיער ואחר כך התישבתי באמבטיה ונתתי למים לזרום עלי. שוב חשבתי על כל מה שהיה וכמה שיותר חשבתי הבנתי שאני רוצה את זה ולא מתחרטת על כלום. אני רוצה את זה ואפילו יותר מזה. ניסיתי להבין אם אני מאוהבת בה ולהשוות את זה למה שהרגשתי כשהייתי מאוהבת בחברים שלי לשעבר. זה לא היה אותו הדבר בכלל. אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה התאהבות, אפילו שזה אולי דומה. בעצם אני לא יודעת למה צריך לתת כותרת והגדרה לכל דבר. אני מרגישה מה שאני מרגישה ואפילו בלי לתת לזה שם זה קיים ואולי אפילו יותר חזק ממה שזה היה אם הייתי מחפשת לזה הגדרה.
התחלתי להגיד לעצמי "אני רוצה אני רוצה" וזה לאט לאט עבר מלחישה לדיבור בקול ממש. רציתי לבכות שוב אבל כבר לא הצלחתי. עצמתי את העיניים חזק והן היו יבשות לגמרי. המשכתי ככה להגיד "אני רוצה אני רוצה" בקול ולדמיין את הפנים שלה ואת הבית שלה ואז פתאום עצמתי את העיניים שוב חזק ואני חושבת שכמעט צעקתי:
"אני רוצה להיות המשרתת שלך!"
אחרי עוד כמה דקות שנרגעתי קמתי הסתבנתי והתרחצתי. עטפתי את עצמי במגבת ואת השיער במגבת קטנה ויצאתי מהמקלחת. הכנתי לעצמי כוס קפה עם הרבה חלב ופתאום ראיתי שהשעה כבר 12 וחצי בצהריים. בדיוק כשהסתכלתי על השעון היא התקשרה.
היא אמרה שהיא לא התקשרה אתמול כי היה לה יום עמוס ומטורף, ובכלל נראה לה נכון ששתינו נחשוב ונעבד את זה. אמרתי לה שהיא צודקת, ולא בגלל שרציתי למצוא חן בעיניה. באמת הבנתי שהייתי צריכה את היום הזה כדי להתאושש וכדי להיות בטוחה בעצמי שוב. אמרתי לה "תודה גבירתי שאת מבינה".
שמעתי אותה נושפת ודמיינתי איך היא מוציאה את העשן של הסיגריה. ואז היא שאלה אם אני אוכל לבוא אליה אחרי הצהריים. התחלתי לרעוד בלי שליטה. ממש צמרמורות כאלו כמו שיש חום גבוה כשחולים. קבעתי איתה בפינה של הרחוב שלי כי לא רציתי שמישהו יראה ליד הבית, וגם כי החלטתי לקנות לה פרחים בחנות שיש שם בקצה הרחוב. פתחתי את הארון וחשבתי מה ללבוש ממש כמו לפני דייט. בחרתי חצאית שחורה וגופיה שחורה, בדקתי את עצמי בראי ורבע שעה לפני שהיא באה כבר עמדתי וחיכיתי לה עם הפרחים.
היא היתה קצת מופתעת מהפרחים אבל אמרה שזה מאוד חמוד מצדי. בדרך היא שאלה איך אני מרגישה וסיפרתי לה שכל הזמן חשבתי על זה ושאני מאוד רוצה להמשיך. היה לי חשוב שהיא תדע שאני רוצה ושמחה עם זה. היא סיפרה שהיו לה יומיים מטורפים בעבודה ושבאמת זה אולי רעיון טוב שאני אעזור לה בבית ככה. ואז פשוט חזר לי המשפט מהמקלחת ואמרתי לה "אני רוצה להיות משרתת שלך. כל מה שתבקשי אני אעשה גבירתי" והיא חייכה. הגענו הביתה.
כשנכנסנו היא שמה את התיק שלה במקום והסבירה לי איפה יש אגרטל בשביל הפרחים. כשהלכתי עם האגרטל למטבח למלא אותו במים היא אמרה לי להכין לה קפה ונכנסה לשירותים. הרתחתי את הקומקום ושמתי את הפרחים עם האגרטל על השולחן בסלון. הכנתי לה שם גם את המאפרה והסיגריות והייתי מאוד מרוצה שאני כבר יודעת איך היא אוהבת דברים אפילו שאלה דברים קטנים.
שמעתי שהיא יוצאת מהשירותים ורוחצת ידיים בזמן שהכנתי לה את הקפה. היא עברה לידי בדרך לחדר השינה שלה וקראה לי משם.
כשבאתי היא היתה עם חולצה חצי פתוחה ואמרה לי בטון שכבר היכרתי מהזמן שעבדתי איתה במשרד: "בזמן שהמים רתחו היית יכולה לסדר את המיטה". הסמקתי. אמרתי לה "גבירתי לא ידעתי שמותר לי להיכנס לחדר שלך". היא התקרבה אלי ואמרה לי "אוקיי. אז עכשיו את יודעת. אבל גם אם לא רצית להיכנס לכאן את הכלים בכיור יכולת לרחוץ". הרגשתי ממש לא נעים. כל כך רציתי לעשות בשבילה הכל ולא חשבתי על הדברים האלה. הורדתי את הראש ואמרתי לה "סליחה גבירתי. אני אעשה את זה עכשיו" והתאמצתי לא לבכות. היא אמרה "לא עכשיו. עכשיו אני רוצה את הקפה שלי בסלון ואת תשבי איתי" והיא סימנה לי לצאת.
הנחתי את הספל שלה על השולחן ליד המאפרה וחיכיתי שהיא תבוא. הרגשתי שממש פישלתי ופחדתי שהיא לא תרצה אותי יותר. כבר התחלתי להכין לה נאום התנצלות שתדע שמעכשיו אני אשתדל הרבה יותר ואני אהיה הכי טובה שאפשר.
היא חזרה עם בגדי הבית שלה התישבה על הספה והרימה עליה רגליים. היא לקחה סיגריה מהקופסה ואני מיד קפצתי עם המצית להדליק לה. אחרי שהדלקתי התחלתי להגיד "גבירתי אני מצטערת..." אבל היא קטעה אותי וביקשה שאני אשב על הספה ליד הרגליים שלה.
התישבתי וחיכיתי שהיא תגיד את מה שהיא רוצה להגיד. אבל היא לא אמרה כלום. היא רק הסתכלה עלי ואחר כך על כפות הרגליים שלה והמבט הזה היה מספיק. מיד התחלתי לעשות לה מסג' ברגליים. היא נאנחה בהנאה ושתתה מהקפה. הרגליים שלה הריחו קצת מכל היום אבל זה לא היה לי אכפת. הרגשתי שכל מה שאני רוצה באותו רגע זה לעשות לה את המסג' הכי טוב בעולם דווקא בגלל שהרגליים שלה עייפות ומזיעות.
אחרי דקה כזאת ששתקנו היא אמרה לי "תראי. אני לוקחת את זה בשיא הרצינות, ואני מצפה גם ממך להיות רצינית. אם תרצי להפסיק תגידי, אבל כל זמן שאת עובדת כאן אני אולי אבין שלא הכל את מכירה ויודעת, אבל אני לא אתפשר על ראש גדול. את מכירה אותי כבר בעניין הזה נכון?"
הסתכלתי עליה והייתי מהופנטת מהקול שלה ומהביטחון והסמכות שלה. אמרתי "כן גבירתי. אני מתנצלת על זה. ואני לא רוצה להפסיק..." והמשכתי לעשות לה את המסג' בין האצבעות של הרגליים. היא חייכה ושאלה בשביל להיות בטוחה "את רוצה להיות משרתת שלי?" אמרתי לה "כן גבירתי" והיא אמרה לי להסתכל אליה בעיניים ולהגיד לה את זה באופן ברור שלא יהיה ספק. הסתכלתי ישר לתוך העיניים שלה ואמרתי בקול "אני רוצה להיות המשרתת שלך גבירתי!"
היא כיבתה את הסיגריה ואני המשכתי עם המסג' כשהיא אמרה בקול רך "חמודה הפרחים שהבאת מקסימים. אני מאוד מעריכה את זה. אני אנוח קצת כאן ואז אלך להתקלח. בינתיים תסדרי את כל מה שדיברנו עליו. ותראי אם צריך לעשות עוד משהו. תודה על המסג'."
"כן גבירתי" אמרתי וקמתי משם. הלכתי לחדר השינה וסידרתי את המיטה יפה. מתחתי את הסדין ומעליו את השמיכה, וסידרתי את הכריות בפינה כמו שנראה לי שהיא תאהב. אחר כך הלכתי לרחוץ את הכלים ולנקות את הכיור. יש לה מדיח כלים אבל לא ידעתי להפעיל אותו וגם לא ידעתי אם היא מרשה אז רחצתי הכל ביד. שמעתי שהיא מגיעה מאחורי ומסתכלת אבל לא הסתכלתי בחזרה. המשכתי לרחוץ את הכלים ורציתי שהיא תראה ותגיד שאני רוחצת טוב אבל היא לא אמרה כלום. שמעתי אותה סוגרת את הדלת של האמבטיה ואת המים זורמים שם.
לפני 19 שנים. 12 בספטמבר 2005 בשעה 5:38