בזמן שהיא התקלחה הספקתי לסדר קצת את המטבח ואת העיתונים בסלון, והתחלתי לטאטא את הבית. היא יצאה מהמקלחת ועברה לידי עם ריח נעים לבושה בבגדי בית חדשים והלכה לשבת בסלון. הנחתי את המטאטא ובאתי אליה ושאלתי "את צריכה משהו גבירתי?". היא אמרה שלא ואני חזרתי לטאטא את כל הבית.
בזמן שטיטאתי שמעתי אותה רואה טלויזיה ומדברת בטלפון והיתה לי תחושה מוזרה - טובה. תחושה כזאת שלמרות שאני לא לידה אני שם וכאילו הכל טבעי גם לי וגם לה - הנוכחות שלי בבית ושאני עושה דברים והיא עושה דברים אחרים וכאילו אין קשר בינינו אבל בעצם בדיוק זה שאני פה והיא שם ולא מדברים על זה יותר מדי זאת הטבעיות הכי מרגיעה. הרגשתי כל כך טוב שרציתי לצעוק מרוב אושר. חשבתי גם שזה מאוד מדכא שאני לא יכולה לספר על מה שאני מרגישה לאף אחד. הלואי שדברים כאלה היו מקובלים והייתי יכולה פשוט לספר לחברות שלי או אפילו לאמא שלי שאני משרתת וכמה שהגבירה שלי מדהימה. אפילו שאני מקבלת כסף פה אני יודעת שאני לא יכולה לספר על זה כי בכל זאת לא יבינו או יחשבו שאני פראיירית ושהיא מנצלת אותי או שאני סתם משוגעת. באותו רגע הבנתי שבחיים אני לא אוכל לתאר ולספר לאף אחד את ההרגשות שלי. אולי בגלל זה גם חשוב לי לכתוב את היומן הזה.
בדיוק כשסיימתי לטאטא היא קראה לי וביקשה שאביא לה שתיה קרה. הגשתי לה את הכוס והיא שתתה קצת ואז שאלה אותי עד איזו שעה אני יכולה להישאר. אמרתי לה שזאת לא בעיה ושאני אשאר עד מתי שהיא תרצה. היא אמרה שחשוב לה שלא ידאגו לי ושהיא לא רוצה שיחפשו אותי ויתחילו לשאול שאלות. זה מדהים איך היא כאילו קראה את המחשבות שלי על זה שאני לא יכולה לספר לאף אחד, אבל לא ידעתי מה להגיד לה. בסוף אמרתי שאני לא יכולה לספר שאני אצלה כי באמת לא יקבלו את זה כמו שאני רוצה. היה משהו לא מרוצה בפנים שלה והיא אמרה "טוב, נחשוב על משהו" ושוב פחדתי שהכל יהרס ויגמר כי היא לא תרצה להסתבך.
עמדתי מולה כמה שניות ואז היא אמרה "תכיני לנו ארוחת ערב" וזה הרגיע אותי ומילא אותי שוב בשמחה הזאת - רציתי להאמין שאם היא מבקשת עכשיו משהו זה סימן שהיא כן רוצה שאני אמשיך לשרת אותה.
הכנתי לנו חביתות וחתכתי ירקות. סידרתי על השולחן גם לחם וכל מיני גבינות שהיו במקרר וערכתי את השולחן יפה. כשהכל היה מוכן הלכתי לסלון ואמרתי לה "גבירתי הארוחה מוכנה". היא קמה והלכה אל המטבח ואני הלכתי אחריה וקיויתי שהיא תאהב את מה שהכנתי. היא הסתכלה על השולחן שערכתי כמה שניות ואז אמרה "זה מדהים, חמודה" וליטפה את הפנים שלי. המילים שלה והיד החמה שלה הפכו לי את הבטן. הרגשתי שהרגליים שלי מתמוטטות ואני חייבת לשבת אבל חיכיתי שהיא תשב קודם. אחרי שהיא ישבה וגם אני ישבתי אמרתי לה "אני שמחה שאת אוהבת את זה גבירתי" והיא חייכה ואמרה "יש במקרר בקבוק יין". הוצאתי את הבקבוק ושאלתי איפה יש כוסיות. היא הצביעה על הארון ואני הוצאתי כוסית ומזגתי לה יין. היא שאלה אם אני לא שותה ולא ידעתי מה להגיד. אני בדרך כלל לא שותה יין, ובטח שלא חשבתי שאני יכולה לשתות כאן איתה כאילו אנחנו חברות או משהו. היא אמרה "תמזגי גם לך" ולא העזתי להתווכח. פשוט הבאתי עוד כוסית ומזגתי גם לי קצת יין. היא הרימה את הכוס ואמרה "לחיים" והסתכלה ישר לתוך העיניים שלי. הרגשתי חום כזה מתפשט בכל הגוף שלי ואחרי שטעמתי מהיין החום רק התחזק. היא אמרה בתאבון והתחלנו לאכול.
אחרי שסיימנו היא הדליקה לעצמה סיגריה ואני הבאתי לה מאפרה והתחלתי לפנות את השולחן. היא המשיכה לשתות מהיין עם הסיגריה שלה והרגשתי את המבט שלה בוחן אותי כשניקיתי את השולחן והתחלתי לשטוף כלים. כשסיימתי היא עדיין ישבה במטבח עם היין. הסתובבתי אליה והיא חייכה. חייכתי בחזרה והייתי קצת נבוכה כי אף פעם לא ראיתי אותה ככה בערב בבית שלה. היא נראתה נינוחה כזאת כשהיא שותה את היין. ואז היא שאלה אותה "את בסדר עם העבודה פה? טוב לך?". אמרתי לה "כן גבירתי. תודה שהסכמת ולקחת אותי..." והיא אמרה "זה עדיין קצת מוזר לי אבל אני מתחילה להתרגל ולאהוב את זה".
פתאום הרגשתי שבלי שליטה אני הולכת ונעמדת מאחוריה ומתחילה לעשות לה מסג' בכתפיים. זה היה ממש כאילו מישהו אחר שלט בגוף שלי והביא אותי לשם. היא אמרה "ממממ..." כזה של הנאה והמשיכה לשתות מהיין, ואני לא רציתי שהערב הזה יגמר.
אחרי כמה דקות היא לקחה את היד שלי ומשכה אותי בעדינות ככה שאני אעמוד לידה. היתה אווירה רגועה כזאת והיא הושיטה יד וליטפה את הפנים שלי וחייכה. ירדתי על הברכיים ליד הכיסא שלה ופתאום חיבקתי אותה חזק. כל ההערצה שלי וההתרגשות שלי יצאו בחיבוק הזה והצמדתי את הראש לבטן שלה. היא ליטפה את השיער שלי ואני הרגשתי כאילו אני קטנה כזאת והיא מגוננת עלי עם כל העוצמה שיש לה. זאת היתה הרגשה מדהימה, כאילו אני מתחברת אל הגבירה שלי בצורה שלא התחברתי לאף אחד קודם. כאילו אני נהיית חלק ממנה. לא רציתי לעזוב.
לפני 19 שנים. 13 בספטמבר 2005 בשעה 5:45
