חלום מתגשם

שוב הטלפון שלה העיר אותי מהשינה. ושוב כששמעתי אותי קפצתי והתעוררתי מיד. "ישנת טוב?" היא שאלה אותי ואני עניתי "כן גבירתי" ורק אז הרגשתי איך כל השרירים בגוף תפוסים לי מהעבודה של אתמול. בחיים לא עבדתי כל כך קשה ביום אחד.
"אני בבית היום. אני צריכה אותך. בואי" היא אמרה ואני שוב התרגשתי לשמוע את זה. התארגנתי הכי מהר שאני יכולה ונסעתי אליה. היא פתחה לי את הדלת בשמלת בית שחורה וחייכה את החיוך הכובש שלה. חייכתי בחזרה ונכנסתי.
היא שאלה מה שלומי ואמרה שהיא היתה עייפה ולא הלכה לעבודה ושהיא תעבוד מהבית. "היתה לי אורחת אתמול. גם לך יש עבודה" היא אמרה לי והראתה לי את השולחן בסלון שהיה מלא בכלי אוכל ושתיה. היא ביקשה שאני אנקה ואסדר הכל, אשטוף את הכלים ואת הריצפה בסלון, ואשאב אבק מהספות.
היא הלכה לחדר שלה לדבר בטלפון ואני התחלתי לעבוד. ניקיתי וסידרתי את הסלון והתחלתי לשטוף את הכלים בכיור. היא עברה מאחורי וליטפה לי את הראש ואז התישבה ליד השולחן במטבח לעשן ואני המשכתי לרחוץ את הכלים. ואז היא אמרה לי "זוכרת שאמרתי לך שהאורחת שלי היא מישהי חשובה?" אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "האמת היא שזאת חברה טובה שלי. אבל אמרתי שהיא חשובה כי היה לי חשוב שתנקי לקראתה בשיא הרצינות". קצת נעלבתי שהיא אמרה את זה ואמרתי לה "גבירתי אני תמיד משתדלת לנקות ולעבוד טוב ואני עושה את זה בשבילך בגלל מי שאת וכמה שאת חשובה לי". היא אמרה "אני יודעת חמודה". ואז היא אמרה לי "את יודעת, סיפרתי לה עליך..." ואני כמעט נחנקתי אבל המשכתי כאילו כלום. היא המשיכה להגיד "סיפרתי לה שאת עובדת פה, שאת עובדת בשבילי. תאמיני לי שגם לי זה לא היה קל. אמרתי לך ששתינו צריכות עוד להתרגל לזה".
אני אף פעם לא סיפרתי לאף אחד אפילו על המחשבות שלי ובטח שלא על זה שאני משרתת. חוץ מהיומן הזה אף אחד לא יודע ואני גם לא רואה מצב שאני מספרת אפילו לחברות על זה כי אף אחת לא תבין ואני יודעת כבר איך יהיו התגובות. עכשיו היא סיפרה לחברה שלה ואני הרגשתי שאני מתחילה להזיע ולרעוד כי כאילו הסוד הכי גדול שלי התגלה. התחלתי לבכות בשקט. פשוט ירדו לי דמעות ולא יכולתי לשלוט על זה.
סיימתי לשטוף את הכלים וניקיתי את הכיור ומסביב ולא רציתי להסתובב אליה כי לא רציתי שהיא תראה שאני בוכה. אבל היא ידעה. היא באה אלי וחיבקה אותי מאחורה וליטפה את הראש שלי ואמרה "זאת חברה טובה שלי ואנחנו תמיד משתפות אחת את השניה. חמודה אני לא עשיתי את זה כדי לפגוע בך, ואני לא רוצה לפגוע בך". הבכי שלי רק התגבר והיא המשיכה לדבר אלי בקול המהפנט שלה מאחורי ואמרה "את חלק ממני עכשיו את מבינה? אם אני פוגעת בך אני פוגעת בעצמי. אבל גם את צריכה להיות חזקה כי אחרת את מחלישה אותי".
הסתובבתי וחיבקתי אותה ובכיתי על הכתף שלה. איך אני יכולה להיות חזקה כשאני מרגישה כל כך חלשה איתה? היא לא מבינה שכשאני איתה אני הכי קטנה בעולם ורק היא יכולה להגן עלי? אני לא מרגישה ככה אפילו עם אמא שלי ואני בעצמי לא מבינה את זה. היא ליטפה את הראש שלי ואמרה "את צריכה להבין שגם לי זה לא היה קל לספר לה. אני גיליתי פה סוד שלי ולא רק שלך". ואחרי רגע היא אמרה "תכיני לשתינו קפה טוב?"
הכנתי את הקפה והיא ישבה איתי ושתינו אותו בשקט כשהיא מחזיקה את היד שלי. פחדתי אפילו להסתכל אליה. עדיין קצת כעסתי אבל התחלתי לחשוב על מה שהיא אמרה. אולי באמת אני חשבתי רק על עצמי ולא הבנתי את הצד שלה פה. הבנתי פתאום כמה אני מעריצה אותה על זה שהיא כזאת חזקה ובטוחה בעצמה ויכולה לספר את זה לחברה שלה בלי לפחד ועוד אחרי זה להרגיע אותי ככה ולא לרעוד בכלל.
אני מעריצה אותה.
אחרי כמה דקות היא אמרה "את יודעת שנצטרך למצוא דרך להגיד לאמא שלך... אני לא רוצה שתצטרכי להתחמק אלי ולהמציא תירוצים ושקרים. זה לא הוגן לשים אותי במצב כזה. במיוחד כשאני מכירה את אמא שלך אישית". אמרתי לה "איך אני אספר לה? היא לא תבין! היא תכעס גם עלי וגם עליך ולא תרשה לי להיפגש איתך יותר ואני לא רוצה את זה!"
היא הדליקה סיגריה ואמרה לי "טוב. אל תדאגי חמודה ואל תפחדי. אני אדבר איתה. אני אדע איך להגיד לה ומה להגיד לה. את סומכת עלי נכון?"
שוב התחילו לרדת לי דמעות וכל מה שיכולתי להגיד זה "כן גבירתי" אבל בראש כל הזמן רצו לי המחשבות של איך היא מדברת עם אמא שלי ואיך אמא שלי מגיבה. היא שאלה שוב כאילו לא עניתי "את סומכת עלי?" ואני אמרתי שוב "כן גבירתי".
כשסיימנו את הקפה היא שלחה אותי לסדר את החדר שלה. הפעם לא היה שם הויברטור ואני סידרתי את המיטה ואת הבגדים. ראיתי שהיא עומדת בדלת ומסתכלת עלי אבל היא לא אמרה כלום ואחרי זה גם הלכה משם. מצאתי אותה בסלון ובלי שליטה התכופפתי על הברכיים מולה. היא חייכה ואני הרגשתי קצת יותר רגועה.
היא אמרה לי "מחר יום שישי. בואי ננוח בסוף השבוע ונדבר שוב ביום ראשון". לא רציתי לעזוב אותה לכל כך הרבה זמן אבל לא אמרתי כלום. היא יודעת יותר טוב. הראש שלי היה למטה והיא ביקשה שאני אסתכל אליה. הסתכלתי והעיניים שלה כאילו חדרו לי לתוך המוח ולתוך הבטן. "אני רוצה אותך פה. אני רוצה שתהיי המשרתת שלי" היא אמרה וזאת היתה אולי הפעם הראשונה ששמעתי את זה ממנה ככה. ואז פשוט התכופפתי ונישקתי לה את הרגליים.
באותו ערב היא החזירה אותי הביתה אפילו שיכולתי לנסוע באוטובוס. כשהגעתי נכנסתי לחדר שלי והחלפתי בגדים. הנשימה שלי היתה מהירה כזאת. כיביתי את האור כדי להירגע ונרדמתי עד הבוקר.