חלום מתגשם

כשאני חוזרת הביתה בערב אחרי העבודה אני מרגישה מותשת וסחוטה. אין לי כוח לכלום ואני בקושי מצליחה להתקלח אבל כשאני כבר במקלחת אני אוהבת את ההרגשה של המים על הגוף שלי וזה עוזר לי להירגע. אני מרגישה איך הנשימות שלי נהיות כבדות והלב שלי נרגע. לפעמים אני בוכה שם וזה גם עוזר לי לחזור למציאות של הבית. זה בכי טוב של שיחרור של אושר ושל אהבה.
אחרי המקלחת אני נכנסת לחדר ושוכבת במיטה שלי ולא יכולה לחשוב על כלום. אני מנסה לראות טלויזיה אבל קשה לי להתרכז ואז בדרך כלל אני נרדמת.
התרגלתי לקום מוקדם בבוקר. אני לא אוהבת שהטלפון מעיר אותי ואני מרגישה לא בסדר שגבירתי כבר שעות בעבודה ומתקשרת אלי ומצפה שאני אהיה ערה. היא אף פעם לא שואלת אם ישנתי ואם הטלפון שלה מעיר אותי אני ישר קופצת ואי אפשר לשים לב שישנתי אבל אני מרגישה שזה לא פייר. אני מתעוררת לבד בלי שעון כי בשבע וחצי או שמונה מקסימום אני כבר לא יכולה לחזור לישון. אני שותה קפה ולפעמים מתקלחת בבוקר וכותבת ביומן. אני אוהבת את השקט הזה של להיות לבד בבית בבוקר ולהתעורר לאט.
גבירתי התקשרה אלי בצהריים. תמיד כשאני רואה את השם שלה בטלפון הלב שלי קופץ. היא שאלה מה שלומי כמו תמיד אבל בדרך כלל אין לה זמן לדבר איתי הרבה מהעבודה והפעם היא דווקא רצתה לשמוע ושאלה מה אני עושה בבית. לא היה לי הרבה מה לספר אבל אמרתי לה שהתקלחתי ושתיתי קפה וקראתי קצת מהעיתון של שבת. היא שאלה מה התוכניות שלי להיום ואמרתי לה שאני רק מחכה שהיא תגיד לי מתי לבוא אליה ושאין לי תוכניות אחרות. ואז היא אמרה לי "אולי תסדרי קצת את החדר שלך?"
זה הפתיע אותי מאוד כי לא ציפיתי שהיא תבקש ממני לעשות דברים כאלה לא בבית שלה. ישר חשבתי שאולי אמא שלי אמרה לה לבקש ממני וכמעט שאלתי אותה אם זה באמת אמא שלי ביקשה אבל לא העזתי. האמת היא שלאמא שלי כבר נמאס לבקש ממני והיא פשוט הפסיקה ובגלל זה חשבתי שהיא ניצלה את ההזדמנות וביקשה מגבירתי כי היא יודעת שאני עובדת אצלה בלסדר ולנקות את הבית. זה מתאים לאמא שלי לעשות דבר כזה.
שאלתי את גבירתי למה היא רוצה שאני אסדר את החדר שלי בבית והיא אמרה שהיום לא ניפגש ושכדאי שאני אנצל את הזמן ואשקיע קצת בעצמי ושבסופו של דבר זה החדר שלי.
שאלתי אותה "מה? למה לא ניפגש היום גבירתי?" והיא אמרה שלפעמים כדאי לעשות הפסקה ולנשום וגם שבכל זאת היא רוצה שאני אסדר את החדר ושאם זה עוזר לי שאני ארגיש שאני עושה את זה בשבילה.
קצת הצטערתי שלא ניפגש. לי לא אכפת לעבוד אצלה כל יום ואני לא חושבת שאני צריכה את ההפסקות האלה. אולי בהתחלה הייתי צריכה לנשום ככה אבל עכשיו אני רוצה להיות אצלה כל יום ואין לי בעיה עם זה. להיפך כשהיא אמרה שלא ניפגש זה צבט לי את הלב אבל אני לא יכולה להכריח אותה והיא זאת שקובעת.
סידרתי את החדר ובהתחלה באמת דמיינתי שהיא עומדת שם ובודקת אותי. העפתי המון בגדים לכביסה סידרתי את השולחן רוקנתי את הפח הקטן שלי ואפילו טיטאתי. החדר באמת נראה יותר יפה ומסודר ונעים ככה אבל תמיד אין לי כוח לסדר והבגדים מצטברים לי על הכיסא.
כשסיימתי לסדר לקחתי כוס שתיה וחיפשתי מה לראות בטלויזיה. ואז פתאום היא התקשרה שוב. שמחתי כי חשבתי שאולי בכל זאת היא רוצה שאני אבוא אליה וכל כך רציתי. היא שאלה אם סידרתי את החדר ואמרתי לה שכן ואז היא אמרה שהיא כאן מתחת לבית והיא עולה לראות.
הלב שלי קפץ והתחלתי להזיע. אמנם אני לבד בבית אבל לגמרי לא ציפיתי שהיא תבוא לכאן. זה הפחיד אותי קצת. אפילו שדמיינתי אותה קודם כשסידרתי את החדר זה פתאום נהיה אמיתי שנהיה עכשיו ביחד אצלי בבית וידעתי שאני לא יכולה להיות חופשיה איתה כאן כמו אצלה.
לא היה לי הרבה זמן לחשוב כי היא דפקה בדלת. פתחתי והיא נכנסה והסתכלה עלי. אמרתי "שלום גבירתי" והיא חייכה וליטפה לי את הראש ואני בלי להרגיש נתתי לראש שלי לרדת למטה ופתאום הייתי על הברכיים. היא הלכה לחדר שלי והסתכלה מסביב. היא בדקה מתחת לשולחן ובכל הפינות ואפילו פתחה את הארון שהיה לגמרי מבולגן. הלב שלי השתולל ואני לא יכולתי לקום מהברכיים ורק הסתכלתי עליה ופחדתי ממה שהיא תגיד. היא הסתכלה עלי מרחוק ואמרה "לא הספקת לשטוף את הרצפה?"
אמרתי לה בשקט "לא גבירתי" והיא התקרבה אלי ושאלה "לא הספקת או לא תיכננת לשטוף?"
אמרתי לה "חשבתי רק לטאטא... יש לנו עוזרת ששוטפת..." והיא הסתובבה וחזרה לחדר שלי והסתכלה שוב על הכל. אחרי כמה שניות היא יצאה מהחדר ואמרה לי "טוב אנחנו נדבר מחר" והתחילה לפתוח את הדלת. אמרתי לה וכמעט צעקתי "רגע גבירתי... בבקשה אל תלכי עוד... אני אשטוף את הרצפה בחדר..." רעדתי כשאמרתי לה את זה. הרגשתי ששוב איכזבתי אותה. היא אמרה לי "אני צריכה לחזור לעבודה". אמרתי לה "בבקשה תגידי לי שאת לא כועסת עלי" והיא אמרה "אני לא כועסת עליך. קחי את היום הזה לעצמך וניפגש מחר. אוקיי?"
אמרתי "כן גבירתי" והיא יצאה ורק אחרי דקה קמתי משם והלב שלי עוד דפק כמו משוגע.
היה לי מוזר להיות בבית יום שלם. שטפתי את הרצפה בחדר ונורא רציתי שגבירתי תבוא לראות או לפחות להתקשר אליה ולספר לה אבל לא רציתי להטריד אותה. ראיתי טלויזיה וקראתי קצת וכתבתי עוד ביומן. אפילו דיברתי עם שתי חברות בטלפון ואמרנו שאולי ניפגש ביום ששי. כשאמא שלי חזרה מהעבודה היא שאלה אם אני לא עובדת היום ואמרתי לה שאני לא עובדת כל יום. היא אמרה "טוב" והלכה לנוח. היא לא שאלה מה עשיתי היום ואפילו לא הסתכלה על החדר שלי שסידרתי. חשבתי מה גבירתי עושה עכשיו ואיך הבית שלה נראה. חשבתי על זה שאולי גם היא רוצה לפעמים להיות לבד ושמחתי שבכל זאת היא היתה פה בצהריים למרות שזה היה לי מוזר וקצת מפחיד ולמרות שנראה לי שהיא לא היתה מרוצה ממני. פעם לא היתה לי בעיה להישאר יום שלם בבית ולא לעשות כלום ועכשיו לא הצלחתי להירגע. כל הזמן חשבתי כמה אני מתגעגעת אליה ואיך שהייתי על הברכיים ולא רציתי שהיא תלך. נזכרתי בקול שלה כשהיא אמרה שניפגש מחר ולא יכולתי כבר לחכות.
בסוף נרדמתי מול הטלויזיה די מוקדם וישנתי עד הבוקר.