חלום מתגשם

יום אחרי זה היא אספה אותי אחרי העבודה שלה ונסענו אליה. בדרך היא אמרה שאני נראית עייפה ושאלה אם יצאתי אתמול אחרי שהייתי אצלה. האמת היא שהעבודה אצלה מתישה אותי אבל זאת לא רק עייפות פיזית אלא אני חוזרת הביתה ממש מעולפת ובקושי יש לי כוח להתקלח. אמרתי לה שלא יצאתי ושאני גם לא עייפה שלא תחשוב שאני לא רוצה לעבוד או משהו. היא שאלה למה אני לא יוצאת ואם אין לי חברות או חברים. אמרתי לה שאין לי כל כך חשק לראות אותם ושאני מעדיפה להיות אצלה במקום זה.
היא לא ענתה לי על זה ואני חיפשתי לראות אם היא מחייכת אלי כדי שאני ארגע. החיוך שלה תמיד מרגיע אותי כאילו היא אומרת שהכל בסדר ושהיא מרוצה ממני. היא לא חייכה ואני הורדתי את הראש. ואז ראיתי את הציפורניים המטופחות שלה עם הלק ששמתי לה והרגשתי גאווה כזאת שהיא הולכת ופוגשת אנשים עם משהו שאני עשיתי בשבילה. קיויתי שהיא מקבלת מחמאות על זה למרות שלא ידעתי אם אני באמת רוצה שהיא תספר שיש לה משרתת שעשתה בשבילה את זה.
כשהגענו הביתה היא לא יצאה מהמכונית אלא נתנה לי את המפתח לבית ואמרה לי שהיא הולכת לחברה שלה. היא אמרה לי מה אני צריכה לעשות בינתיים וגם לימדה אותי איך להפעיל את מכונת הכביסה והמייבש. חוץ מזה היא נתנה לי רשימת קניות וכסף ואמרה לי שאבקש שיעשו משלוח כי זה יכול להיות כבד לסחוב הכל.
לפני שיצאתי מהמכונית אמרתי לה "תודה גבירתי" ואז היא חייכה וגם אני חייכתי.
קודם כל הלכתי לעשות את הקניות בסופר. קניתי כל מה שהיה ברשימה ושילמתי בכסף שלה. לא ביקשתי משלוח. רציתי להביא את הכל ולסדר מהר וזה גם לא היה כל כך כבד. כשהגעתי לבית שלה שמתי את העודף על השולחן בכניסה וסידרתי את הקניות. דבר ראשון בבית כמו שהיא אמרה הפעלתי את הכביסה. הבגדים שלה היו עוד ספוגים בריח של הבושם שלה. בזמן שהמכונה פעלה סידרתי את הבית ורחצתי כלים. היה לי חם ולא ידעתי אם מותר לי להפעיל מזגן. שתיתי כוס מים והסתובבתי בבית והרגשתי פתאום כל כך טוב בגלל שאפילו שהיא לא איתי אני משרתת אותה ומנקה ומסדרת לכבודה. הרגשתי שהיא סומכת עלי ושאם היא נתנה לי ככה להיות פה לבד סימן שאולי היא באמת מרגישה שאני משרתת שלה גם כשאנחנו לא ביחד וזה שימח אותי. הרגשתי חופשיה בבית שלה כאילו זה המקום הכי נכון וטוב בשבילי ומרוב שהרגשתי את החום הזה שלא היה רק החום של המזג אוויר הרשיתי לעצמי להוריד את החזיה ואת המכנסיים והמשכתי לעבוד עם תחתונים וחולצה.
כשסידרתי את החדר שלה ראיתי שעל המיטה שלה שוב היה הויברטור אבל הפעם כבר לא פחדתי ופשוט שמתי אותו במקום שלו בזהירות. טיטאתי את כל הבית ואז העברתי את הכביסה למייבש. באמצע צילצל הטלפון בבית ולא ידעתי אם לענות או לא. חשבתי שגם אם אני אענה אני לא יודעת מי זה ולא יודעת איך אני אסביר מי אני אז לא עניתי. ידעתי גם שאם גבירתי מחפשת אותי היא יכולה להתקשר לנייד שלי.
אחרי שהפעלתי את המייבש פתאום לא היה לי מה לעשות. הלכתי בבית וחיפשתי אם יש משהו שאני יכולה לנקות או לסדר לפני שהיא מגיעה. הוספתי ניר טואלט בשירותים וניקיתי שוב את האבק מהשולחן בסלון ובכניסה ואז היא דפקה בדלת.
בהתחלה לא ידעתי שזאת היא וקצת נבהלתי. הצצתי דרך העינית וראיתי שזאת היא והיתה איתה עוד מישהי. פתחתי את הדלת ושתיהן נכנסו והסתכלו על התחתונים שלי. הסמקתי ופחדתי שגבירתי תכעס עלי שאני ככה אבל כשהורדתי מכנסיים פשוט הרגשתי חופשיה פה ועכשיו שכחתי שאני ככה.
הן אמרו היי ואני עניתי היי בשקט. גבירתי אמרה לחברה שלה לשבת בסלון ולקחה אותי למטבח במהירות וכמעט בכוח.
היא עמדה מולי ולא הסתכלה אפילו על איך שהבית נקי ומסודר. רציתי להגיד לה שאני מצטערת ומתנצלת ולהתלבש רק שלא תסלק אותי. רציתי שהיא תראה כמה דברים הספקתי לעשות בבית והייתי מוכנה לעשות הכל בשביל שהיא לא תכעס.
ואז היא אמרה לי "את מתביישת בי?"
לא ידעתי למה היא מתכוונת ושתקתי. היא התקרבה ושאלה שוב "את מתביישת בי?"
אמרתי בשקט "לא".
היא הסתכלה לי ישר לתוך העיניים ואמרה "חשבתי שתשמחי לראות אותי".
אמרתי לה כמעט בבכי "אני מאוד שמחה לראות אותך! ניקיתי וסידרתי וכל הזמן חשבתי עליך..."
ואז היא אמרה לי "לא ראיתי את השמחה שלך. מה שראיתי זה שאת משפילה מבט ואומרת היי כזה חלש ומבויש. מרגע שנכנסתי לא פנית אלי אפילו פעם אחת ב'גבירתי'. זה שחברה שלי יושבת פה גורם לך להתבייש במה שאת?"
התחילו לרדת לי דמעות ואמרתי "לא גבירתי".
היא אמרה "אל תעני כמו רובוט. תחשבי. שאלתי אם זה שבאה אלי חברה גורם לך להתבייש במה שאת".
הורדתי את הראש אבל היא הרימה לי אותו בחזרה והסתכלה לי בעיניים. אמרתי לה "זה שהיא באה הפתיע אותי והביך אותי במיוחד שאני לבושה ככה. אני מצטערת על זה גבירתי בבקשה תסלחי לי ותביני אותי... אני בכלל לא מתביישת במה שאני".
היא עדיין החזיקה את הפנים שלי מול הפנים שלה והעיניים שלה כאילו דקרו אותי. היא שאלה "במה את לא מתביישת? מה את?"
אמרתי לה "אני המשרתת שלך גבירתי". היא אמרה "תגידי שוב" ואני בכיתי ואמרתי "אני המשרתת שלך גבירתי!"
היא משכה אותי אליה וחיבקה אותי. ואז היא שוב התרחקה ואמרה לי "אני לא רוצה להרגיש שבכל פעם שאנחנו מתקדמות את מפחדת ונסוגה לאחור".
אמרתי לה שוב "כן גבירתי אני מצטערת על זה באמת..."
היא אמרה "יופי. אז עכשיו תשטפי את הפנים ותהיי משרתת טובה. תבואי לסלון ותשאלי מה אנחנו רוצות לשתות. תגישי לנו גם עוגה מזאת שקנית היום. אוקיי?"
אמרתי "כן גבירתי" והיא המשיכה להגיד לי "בזמן שנשב שם תקפלי את הכביסה בחדר שלי. אם נצטרך משהו נקרא לך".
אמרתי שוב "כן גבירתי" והיא הסתובבה ללכת ואז שוב הסתכלה עלי ואמרה לי "אל תתלבשי. תשארי ככה כמו שאת. את עוד צריכה ללמוד לא להתבייש ממני" ואז היא הלכה לסלון ואני הרגשתי שהלב שלי נצבט.
שטפתי את הפנים ונרגעתי קצת ואז באתי לשאול מה הן רוצות לשתות. הן ביקשו קפה והחברה שלה הסבירה לי איך היא רוצה אותו. שתיהן חייכו אלי ואני הלכתי למטבח להכין את הקפה והכנתי פרוסות עוגה יפות בצלחת. הגשתי להן את העוגה וחיכיתי שהמים ירתחו לקפה.
בזמן שחיכיתי שמעתי את החברה של גבירתי אומרת לה משהו כמו "היא באמת מתוקה" ולא הצלחתי לשמוע מה גבירתי ענתה לה למרות שממש ממש רציתי. עניין אותי לדעת איך היא מדברת עלי.
הכנתי את הקפה והגשתי להן. הן שוב חייכו ואמרו תודה ואני הלכתי משם. הוצאתי את הבגדים מהמייבש ולקחתי אותם לחדר של גבירתי לקפל.
קיפלתי את הבגדים שלה בזהירות ובעדינות כאילו הם חלק ממנה כמו שעשיתי לה את הטיפול פנים. פתאום שמעתי שגבירתי קוראת לי מהסלון. רצתי לשם והיא הצביעה על שלולית קפה שנשפך על הרצפה ואמרה לי להביא סמרטוט ולנקות.
הבאתי את הסמרטוט מהמטבח ושתיהן זזו קצת עם הרגליים כדי שאני אגיע לרצפה. התכופפתי על הברכיים בין שתיהן וניקיתי את הקפה שנשפך שם. שמעתי את גבירתי מלמעלה אומרת לי "תודה חמודה" וחייכתי. שמחתי שהצלחתי קצת לגרום לה להיות שוב מרוצה ממני.
סיימתי לקפל את הבגדים ולסדר אותם בארון ולא היה לי מה לעשות אחר כך אז פשוט ישבתי במטבח וחיכיתי שיקראו לי. ישבתי וחשבתי כמה אני רוצה שהיא תהיה מרוצה ממני וכמה שאני רוצה שהיא תשב ותספר לחברה שלה איך אני עושה בשבילה דברים ושהיא אוהבת אותי.
אחרי שהחברה הלכה גבירתי אמרה לי לסדר את הסלון ולרחוץ את הכלים ובינתיים הלכה לשירותים. סידרתי את הסלון מהר וניקיתי את השולחן שם. כששטפתי את הכוסות והצלחת של העוגה פתאום הרגשתי את גבירתי מאחורי מחבקת אותי ושואלת "את בסדר?"
אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אני מרגישה לפעמים שאני צריכה למשוך אותך איתי בכל פעם שאני קצת מתקדמת איתך. אני צריכה לדעת שאת באמת איתי".
ניסיתי להסביר לה איך אני מרגישה איתה. דיברתי כמה דקות רצוף אבל אני לא חושבת שהצלחתי באמת לתאר לה כמה אני מעריצה אותה ורוצה שהיא תשמח שאני שם וכמה שאני משתדלת לעשות הכל כמו שהיא אוהבת.
אולי בעצם היא כן הבינה כי היא חייכה ונתנה לי נשיקה בראש. סיימתי עם הכלים ולא רציתי ללכת הביתה אבל לא היתה לי ברירה. התלבשתי ועשיתי עוד סיבוב בבית לראות שהכל בסדר ואז הלכתי.