חלום מתגשם

קמתי ביום שישי בבוקר וידעתי שהיום וגם מחר אני לא אפגוש אותה. לא הרגשתי שאני צריכה את ההפסקה הזאת אבל לפחות הייתי רגועה כי ידעתי שקבענו את זה מראש ושזה לא בגלל שהיא לא רוצה אותי. התעוררתי מוקדם אבל נשארתי בחדר וראיתי טלויזיה כי לא היה לי כוח לצאת ושאמא שלי תתחיל שוב לשאול אותי שאלות. בסוף לא היתה לי ברירה ויצאתי. התקלחתי וחפפתי ואחר כך שתיתי קפה וקראתי את העיתון. אמא שלי דווקא לא הציקה לי ורק אמרה לי בוקר טוב והתעסקה בדברים שלה.
דיברתי עם חברות שלי וקבענו להיפגש אצל אחת מהן בערב למרות שלא כל כך רציתי אבל לא היה לי נעים להתחמק מהן כבר. בצהריים אכלנו אצל סבתא שלי ואחרי האוכל פתאום גבירתי התקשרה. שוב הרגשתי את הלב שלי קופץ והלכתי הצידה לדבר איתה בשקט אבל לא יכולתי באמת להיות לבד וזה היה מלחיץ כי פחדתי להגיד משהו שאם ישמעו מהצד זה יהיה מביך. בגלל זה לא יכולתי לדבר איתה בצורה חופשית כמו שרציתי ואפילו לא יכולתי להגיד לה "גבירתי" וזה אכל אותי. היא בטח שמה לב שאני לא לבד ולא יכולה ממש לדבר והבינה את זה כי היא לא אמרה כלום על זה שאני לא מדברת כמו שצריך. היא אמרה שהיא סתם רצתה לשמוע מה שלומי ואיך עובד היום ושאני אתקשר אליה כשאחזור הביתה אם אני רוצה. מאותו רגע לא יכולתי כבר לחכות שנחזור.
כשהגענו הביתה אמרתי שאני הולכת לנוח נכנסתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת. שכבתי במיטה והאצבעות שלי רעדו קצת כשהתקשרתי לגבירתי. היא ענתה לי "היי חמודה" והקול שלה צימרר אותי כאילו היא איתי בחדר. אמרתי "היי גבירתי. אני מפריעה לך?" והיא אמרה שבכלל לא ושהיא שמחה שהתקשרתי. היא שאלה איפה הייתי כשהיא התקשרה קודם ואמרתי לה שהיינו אצל סבתא שלי לארוחת צהריים. היא שאלה מה אכלנו ומי היה וסיפרתי לה הכל. רציתי לדעת גם מה היא עשתה כל היום ואיפה היא היתה אבל לא שאלתי והחלטתי שאם היא רוצה היא תספר אבל אין לי ממש זכות לשאול. היא שאלה אם אני יוצאת בערב ואמרתי לה שאני הולכת להיפגש עם חברות. היא מאוד שמחה לשמוע את זה ואמרה שאני צריכה להיפגש עם חברות שלי ולשמור על קשר ושהיא שמחה שאני מבלה ביום החופשי שלי. אמרתי לה שאני נפגשת עם החברות רק כי כבר לא נעים לי להתחמק מהן ושזה בטח ישעמם אותי ואפילו אמרתי לה שהייתי מעדיפה להיות איתה. הקול שלה נהיה קצת יותר רציני מהסוג שתמיד עושה לי צמרמורת כשהיא מדברת אלי ככה והיא אמרה "את לא צריכה להרגיש ככה. חברות זה דבר מאוד חשוב גם אם את לא תמיד מרגישה את זה. אני רוצה שתשמרי על קשר עם חברות ושתבלי ותהני כמו כל בחורה בגילך. את תראי שיהיה לך כיף לפגוש אותן שוב". הקול שלה ממש חדר לי לבטן ולא רציתי שהיא תכעס עלי. אמרתי לה "כן גבירתי אני יודעת שאת צודקת" והיא אמרה "יופי חמודה" וידעתי שאסור לי לאכזב אותה ושאני איפגש עם החברות שלי ואחשוב עליה ואספר לה הכל אחר כך.
בערב נפגשתי עם החברות ודווקא היה די נחמד. הזמנו פיצה ובהתחלה דיברנו קצת על כל מיני אנשים מהתיכון ועל הצבא כי שתיהן עדיין חיילות ולמרות שחשבתי שזה ישעמם אותי שוב לשמוע את הרכילויות האלה זה דווקא היה בסדר. אחר כך הן שאלו אותי מה אני עושה מאז שהשתחררתי ואם אני כבר חושבת על לימודים או טיול בחו"ל. אמרתי שאני בינתיים עובדת איפה שעבדתי לפני הצבא כי לא רציתי להסתבך עם הסברים ואמרתי שאני לא יודעת לגבי לימודים וחו"ל. הן ממש קינאו בי שאני כבר אחרי הצבא ושאני עובדת ומרוויחה כסף כאילו אני האחות הגדולה שכבר יצאה לעולם הגדול. זה היה מצחיק שהן חושבות עלי ככה בקינאה. אחת מהן אפילו שאלה אותי אם יש סיכוי שאני אוכל לסדר גם לה עבודה איפה שאני עובדת כשהיא תשתחרר. צחקתי צחוק כזה של מבוכה. אחר כך הבנתי שגם אני הייתי פעם תמימה כזאת וחשבתי שהחיים זה רק מה שמספרים לנו ואנחנו לא יודעות את כל הסודות. גם אני לפני כמה שנים לא חשבתי שיש כזה דבר כמו שיש לי עכשיו ואם היו מספרים לי הייתי חושבת שעובדים עלי. היום אני יודעת שיש במקביל לעולם הרגיל שכולם מכירים גם דברים אחרים ושאת העוצמה של הרגשות שיש לי שם לא היתה לי ובטח לא תהיה לי בשום דבר אחר. לפעמים אני מרגישה שהגוף שלי עוד מעט נקרע והלב יוצא החוצה מרוב העוצמה הזאת. ואת כל זה לא יכולתי להגיד לחברות הכי טובות שלי וכל מה שיכולתי זה לצחוק איתן שוב מאותן בדיחות ולדבר על אותם דברים וזה היה לי עצוב מצד אחד כי רציתי באמת כמו שגבירתי אמרה לשמור על הקשר עם החברות וזה אומר שיהיו לנו נושאים משותפים לשיחה אבל מצד שני אולי זה סוג של בגרות וזה שאני מכירה דברים אחרים שהן אולי לא יכירו לעולם גורם לי להרגיש קצת רחוקה מהן אבל במובן של שמחה ושל גאווה.
כל המחשבות האלו המשיכו לרוץ אצלי בראש גם כשכבר הייתי בבית בחושך מתחת לשמיכה. מין ערבוב כזה של שמחה ועצב שגרם לי לבכות לתוך הכרית ולא ידעתי אם אני בוכה מהשמחה או מהעצב. כל כך רציתי לספר על זה לגבירתי ולתאר לה מה אני מרגישה אבל ידעתי שהיא לא כאן ושגם אם אני אהיה איתה אני לא ארגיש נוח לדבר איתה על זה. כשאני איתה אני המשרתת שלה וזה מה שגורם לי אושר ואני לא צריכה להטריד אותה במחשבות שלי. כשאני איתה אני רוצה שהיא תרגיש שאני נותנת את כולי רק בשביל מה שהיא צריכה וכשאני מצליחה לעשות את זה ומרגישה שהיא רואה את זה אני מאושרת. פשוט מאושרת להיות המשרתת שלה.
בשבת סתם השתעממתי. חברות שלי הציעו לי ללכת לים אבל לא רציתי. לא היה לי כוח לכל אלה שמתחילים איתי שם והצעקות של כולם. חשבתי שאני אשב בבית ואנוח אבל לא הייתי עייפה. קראתי קצת את העיתון ושיחקתי במחשב, חיפשתי מה לראות בטלויזיה וראיתי כל מיני שטויות שלא באמת עניינו אותי ורק העבירו את הזמן. אמא שלי הציעה לי לנסוע איתה ועם חברה שלה לטיול אבל לא רציתי. העדפתי להישאר בבית לבד בשקט. חשבתי על גבירתי ומה היא עושה. חשבתי על הבית שלה ואיך הוא נראה וחשבתי שהיא בטח מסדרת אותו לבד ורציתי שהיא תדע שאני מרגישה שזה התפקיד שלי ושהיא לא צריכה לעשות את זה. אפילו שזה היה שבת רציתי שהיא תתקשר אלי ותגיד לי לבוא אבל היא לא התקשרה. נכנסתי להתקלח ונתתי למים לזרום עלי ושקעתי למחשבות. חשבתי שוב על הרגעים האלה שאני אצלה מצד אחד לא מוצאת מה עוד אני יכולה לעשות בשבילה ומצד שני אני עושה את כל מה שהיא מבקשת ומנסה להיות הכי טובה שאפשר בשבילה. ואז עלה לי הרעיון של מה שאני אעשה. נזכרתי איך היא אמרה שאני עוד לא יודעת לבשל ושאני רק יכולה לעזור לה בזה והחלטתי להראות לה שאני כן יכולה. החלטתי להכין לה עוגת שוקולד בעצמי. אף פעם לא הכנתי עוגה אבל לאמא שלי יש המון מתכונים במחברת אז סיימתי מהר את המקלחת והלכתי לבחור אחד. בהתחלה אפילו חשבתי להכין את העוגה עכשיו ולהביא לה אותה מחר אבל ידעתי שאמא שלי תתחיל לשאול שאלות ושאני לא אצליח להמציא תירוץ לזה אז החלטתי שמחר כשאני עושה בשבילה את הקניות אני אקנה גם את כל מה שצריך מהכסף שלי ואני אבקש ממנה רשות לעבוד במטבח שלה ואכין לה את העוגה הכי מדהימה שאני יכולה. רק המחשבה על החיוך שלה והיד שלה שמלטפת לי את הראש אחרי שהיא טועמת את העוגה עשתה לי צמרמורת בגוף. העתקתי את המתכון לפתק ושמתי בארנק שלי ומאותו רגע כבר לא יכולתי לחכות למחר.