חלום מתגשם

בבוקר היא התקשרה ושאלה איך עברה השבת. אמרתי לה שהיה בסדר ואפילו שאלתי איך היה לה. היא אמרה שהיה לה שקט ונחמד ושהיא בעיקר נחה ולמרות שנורא קיויתי שהיא תגיד שהיא חשבה עלי היא לא אמרה משהו כזה. הכי קרוב לזה היה שהיא אמרה שהיא הכינה לי רשימת קניות ושבצהריים אני אבוא אליה אקח את הרשימה ואלך לעשות קניות. הרגשתי שגם זה נקרא קצת לחשוב עלי כי היא ידעה שאני עושה את הקניות אז בטח היא חשבה עלי קצת כשהיא כתבה את הרשימה. היא אמרה לי שהפעם אני אבקש משלוח ולא אסחוב הכל לבד ואני אמרתי "כן גבירתי" ולא רציתי שהיא תכעס. לא סיפרתי לה על ההפתעה שאני רוצה להכין לה אפילו שזאת לא ממש הפתעה כי אני אצטרך לבקש ממנה רשות.
התקלחתי ויצאתי אפילו שהיה עדיין די מוקדם. חשבתי שאני בינתיים גם אסדר את הבית שלה אחרי השבת שלא הייתי שם ואז כשהיא תבוא מהעבודה אני אוכל להיות שלה לכל מה שהיא תבקש. באוטובוס בדרך כל הזמן חשבתי על הפנים שלה ועל הבית שלה וממש חלמתי כמו בפנטזיה על לטאטא ולרחוץ כלים. חשבתי שחברות שלי בחיים לא היו יכולות להבין את זה אם הייתי מספרת להן שהפנטזיה שלי היא לטאטא בית אבל כשאומרים את זה ככה זה באמת נשמע טיפשי וצריך להבין מה אני מרגישה באמת ושזה בא ממה שאני מרגישה כלפי גבירתי ואת זה אני לא חושבת שאני יכולה להסביר למישהו שלא מרגיש ככה בעצמו.
הגעתי אליה ופתחתי את הדלת עם המפתח. הבית היה שקט ושוב הרגשתי שאני מוצפת בחמימות כזאת נעימה של לחזור למקום שאני מרגישה בו טוב. היה עדיין באוויר את הריח של הבושם שלה מהבוקר וזה רק הוסיף להרגשה של הנוכחות שלה גם כשהיא לא שם ממש. היא הכינה לי רשימה לקניות ושמה אותה על השולחן במטבח עם כסף. הלכתי לסופר ברגל והתחלתי לאסוף לעגלה את כל מה שהיה כתוב ברשימה. אחרי שהעגלה היתה מלאה עם כל הדברים שגבירתי ביקשה עמדתי בצד וקראתי שוב פעמיים את הרשימה כדי לראות שלא שכחתי שום דבר. אחרי זה הוצאתי מהארנק שלי את הפתק עם המתכון של העוגה ולקחתי את כל מה שהיה צריך לקנות בשבילו. כשהגעתי לקופה הייתי צריכה להסביר לקופאית שתעשה חשבון נפרד לדברים של גבירתי ולדברים של העוגה אבל בכל זאת שיהיה משלוח אחד של הכל. לקח לה קצת זמן להבין את זה אבל בסוף שילמתי ואת העודף שלה שמתי בכיס ואת שלי בארנק. ביקשתי שיעשו משלוח ונתתי את הכתובת. הקופאית מילאה טופס כזה של משלוח ושאלה אותי מה השם. כמעט אמרתי את השם שלי אבל הם היו צריכים את השם של גבירתי כדי לדעת לאן להביא את הקניות אז אמרתי את השם שלה וקיויתי שלא יתחילו לשאול שאלות מביכות.
כשחזרתי מהסופר שטפתי פנים ועשיתי סיבוב בבית לראות מה צריך לעשות. היה עדיין מוקדם אבל בכל זאת עבדתי מהר. סידרתי את החדר שלה ושטפתי קצת כלים שהיו בכיור. סידרתי וניקיתי את המטבח וגם טיטאתי אותו ואז עברתי לסלון. סידרתי את השולחן שם וראיתי שעל הספות יש פירורים של אוכל אז הבאתי את השואב אבק ושאבתי הכל. אחר כך טיטאתי גם את הסלון ואת הכניסה ופינת העבודה של גבירתי ואז השליח של הסופר דפק בדלת. הצצתי בעינית וראיתי שהוא עומד שם עם הארגז. היה לי מוזר ואפילו קצת פחדתי לפתוח את הדלת כי זה לא הבית שלי ואני לבד כאן. אבל לא היתה ברירה ופתחתי לו. הוא נכנס ושם את הארגז במטבח והוציא ממנו את השקיות. אני חשבתי מה אני אענה אם הוא ישאל אם אני זאת שהשם שלה רשום בטופס של המשלוח אבל הוא לא שאל את זה והוא רק ביקש אם אפשר לקבל כוס מים. אולי זה באמת לא היה יפה מצידי שלא הצעתי לו בעצמי כשראיתי שהוא מזיע אחרי שהוא סחב את הארגז עם הקניות. מזגתי לו כוס מים מהמקרר והוא שתה הכל בלגימה אחת ואמר תודה. הוא לקח את הארגז הריק והלך לכיוון הדלת. אמרתי לו גם אני תודה ונעלתי אחריו את הדלת של הבית.
נזכרתי בעודף שעדיין היה בכיס שלי ומהר הוצאתי אותו ושמתי על השולחן בכניסה. הרגשתי קצת לא בסדר וקצת אשמה ששכחתי את הכסף בכיס אפילו שלא קרה כלום וגבירתי בכלל לא יודעת. הייתי צריכה מיד להוציא אותו כשחזרתי. סידרתי את כל הקניות במקום ואת כל הדברים שלי השתדלתי להפריד ולשים בצד שלא יתערבבו עם שלה.
אחר כך בדקתי את הארון של הכביסה והוא היה מלא. סידרתי מכונת כביסה ורק לגעת בבגדים של גבירתי שוב הזכיר לי אותה ופתאום יכולתי ממש להרגיש שהיא כאן איתי. היכרתי כבר את הבגדים שלה וזאת היתה הרגשה כזאת אינטימית ואני חושבת שגם היא אולי מרגישה ככה אם היא נותנת לי לעשות את הכביסה שלה. הפעלתי את המכונה והסתכלתי על השעון. היה עוד המון זמן עד שגבירתי צריכה לחזור. עשיתי עוד סיבוב בבית לראות אם הכל בסדר והחלטתי לנקות אבק מהסלון. יש לה הרבה קישוטים ודברים יפים שם וניקיתי אותם אחד אחד בזהירות והחזרתי בדיוק למקום שלהם כמו שהיא סידרה אותם וכמו שהיא אוהבת. באמצע הנקיון היא התקשרה אלי ואני הפסקתי לנקות והתישבתי במטבח על הכיסא שלי לדבר איתה. היא שאלה אם עשיתי את הקניות ואמרתי לה שכן. היא שאלה מה עוד אני עושה ואיך אני מסתדרת ואמרתי לה שאני מנקה ומסדרת את הבית וגם שעשיתי כביסה. היא אמרה "יופי חמודה אני מאוד שמחה לשמוע" ושוב החום הזה הציף אותי כי הרגשתי שהיא מרוצה לשמוע את זה. רציתי לשאול אותה אם אני יכולה להשתמש במטבח ולהכין את העוגה אבל היא אמרה שהיא ממהרת לישיבה אז לא הספקתי. סגרתי את הטלפון והמשכתי לנקות אבק בסלון.
כשסיימתי לנקות הכנסתי את הבגדים מהכביסה למייבש ושוב לא היה לי מה לעשות. הסתכלתי על השעון וידעתי שיש עוד שעה עד שהיא תחזור. החלטתי לשתות קפה וקיויתי שגם אם היא תבוא מוקדם יותר היא לא תכעס עלי שאני סתם יושבת כי בכל זאת עשיתי את כל מה שחשבתי שיש לעשות. הכנתי לעצמי את הקפה וישבתי במטבח לשתות אותו. זה היה מוזר לי כי הכיסא שממול שהוא הכיסא שלה היה ריק. ניסיתי לדמיין אותה יושבת מולי אבל זה היה קשה. הפנים שלה באו והלכו והיה שקט בבית בלעדיה. רציתי שהיא תהיה שם ועשיתי משהו שמהצד בטח נראה כמו משהו משוגע. קמתי וליטפתי את הכיסא שלה. העברתי את היד על המושב שהיא תמיד יושבת עליו ואפילו שזה היה כאילו דבר מאוד טיפשי ללטף כיסא זה היה בשבילי קצת מרגיע כאילו אני יכולה להרגיש יותר טוב את הנוכחות שלה ואת המקום שלה. המשכתי ללטף ככה והתכופפתי על הברכיים והנחתי על הכיסא את הראש. עצמתי עיניים וחשבתי עליה.
הטלפון שלה הבהיל אותי ומיד קמתי כאילו מישהו תפס אותי עושה משהו שאסור לעשות. היא אמרה שהיא מאוד מצטערת אבל היא תתעכב קצת ותחזור הביתה רק מאוחר יותר. אמרתי לה שאני כאן מחכה לה והיא שאלה אם אני מסתדרת. אמרתי לה שהכל בסדר והיא אמרה שהיא חייבת לזוז ושוב נשארתי לבד בשקט של הבית שלה.
סיימתי לשתות את הקפה שטפתי את הכוס מיד ואחר כך קיפלתי את הבגדים שיצאו מהמייבש וסידרתי אותם בארון. בדקתי שוב שהחדר שלה מסודר כמו שצריך וניסיתי לתקן קצת את השמיכה על המיטה ואת הדברים על השידה שלה למרות שידעתי שזה סתם ואין משמעות לזה שאני מזיזה את הדברים האלה קצת לפה וקצת לשם. זה סתם בשביל להרגיש שאני עושה משהו.
אחר כך עמדתי והצצתי מהחלון בלי לפתוח אותו עד הסוף. חשבתי שאולי אני אראה אותה מגיעה אבל לא ראיתי. מול הבית שלה יש גינה ציבורית והסתכלתי על האנשים שם ועל הילדים. אחרי כמה דקות גם זה שיעמם אותי. רציתי להכין לה את העוגה אבל ידעתי שאפילו אם היא תאהב את העוגה אני לא יכולה ככה להשתמש במטבח בלי רשות והיא מאוד תכעס מזה. נזכרתי בפעמים שהיא כעסה עלי והלב שלי דפק. אני לא רוצה להכעיס אותה.
ככה עבר הזמן ואני חיפשתי מה לעשות. קצת קראתי עיתון ומיד סידרתי אותו בחזרה ושתיתי מים ושטפתי פנים וחשבתי הרבה. כל הזמן הסתכלתי על השעון והזמן שהיא היתה צריכה לחזור כבר עבר. התחלתי לדאוג שאולי קרה לה משהו אבל לא ידעתי אם להתקשר לשאול אותה או לא. זה שיגע אותי. הרגשתי כל כך לבד וכל כך רציתי שהיא תהיה פה ושאני ארגיש שוב שאני עושה משהו בשבילה ולא סתם מעבירה את הזמן ככה. אחרי כמה דקות היא התקשרה שוב. היא שאלה אם אני עדיין כאן ואמרתי לה שכל הזמן אני כאן. היא אמרה שהיא מתעכבת עוד ושאלה מה עשיתי בינתיים. סיפרתי לה על כל מה שעשיתי ושאלתי אם היא רוצה שאני אעשה עוד משהו אבל היא אמרה שלא עולה בדעתה כלום. היא אמרה שאם אני רוצה אני יכולה ללכת הביתה כי היא לא יודעת מתי היא תחזור. שאלתי אותה אם היא שואלת בגלל הכסף כי אני לא רוצה שהיא תשלם לי על הזמן הזה. לא אמרתי לה אבל בעצם לא אכפת לי שהיא לא תשלם לי בכלל. היא אמרה שזה לא קשור ונשמעה קצת כועסת שבכלל שאלתי את זה. אמרתי לה "סליחה גבירתי לא ידעתי" והיא היתה כזאת חסרת סבלנות ואמרה שההחלטה שלי אם אני רוצה לחכות לה או ללכת כי היא לא יודעת מתי היא תחזור.
החלטתי לחכות. הזמן זחל לאט לאט ואני מדי פעם עוד ניסיתי לחשוב על דברים שאני יכולה לעשות בזמן שהיא לא פה כדי שכשהיא תבוא היא תהיה מרוצה ולא תכעס ששכחתי משהו. טיטאתי שוב והסתכלתי שוב מהחלון. היה כבר חושך בחוץ וכל הבית היה מסודר ומוכן. כל כך רציתי שהיא תבוא.
היא באה בערך בשעה שמונה וחצי. היא נכנסה הביתה ואמרה קצת בהפתעה "את פה..." ולא ידעתי אם זה אומר שהיא רוצה שאני אלך או שהיא שמחה. היא לא חייכה והיא אפילו נראתה קצת כועסת למרות שהיא לא אמרה כלום. היא נכנסה לחדר שלה והתישבה על המיטה ואמרה "איזה יום... אין לי כוח לזוז" ואז היא התנשמה ככה ברוגע כזה כמו שבאים הביתה אחרי יום קשה. אני התכופפתי על הרצפה ופתחתי את הנעליים שלה כדי שהיא לא תצטרך להתכופף והיא ליטפה לי את הראש. כל כך שמחתי שאפילו כשהיא עייפה וחוזרת מאוחר היא עוד שמה לב אלי ונחמדה אלי. הורדתי לה את הנעליים והגרביים ושאלתי אם לעשות לה מסג' ברגליים. היא אמרה "תודה חמודה אבל אני רוצה להיכנס למקלחת. תכיני לנו ארוחת ערב אם את רוצה". רציתי - הכי רציתי בעולם. אמרתי "כן גבירתי" ויצאתי למטבח להכין לה. היא נכנסה למקלחת וכשהיא יצאה האוכל היה מוכן על השולחן. היא אמרה לי "אני רואה שעשית כביסה" ואני זכרתי שאמרתי לה את זה בטלפון אבל היא בטח שכחה. אמרתי לה "כן גבירתי וגם קיפלתי וסידרתי בארון" והרגשתי ממש טיפשה שאמרתי את זה כי ברור שאני צריכה לעשות את זה וזה מטופש שאני משוויצה ככה כאילו שזה משהו מיוחד. היא חייכה ושתינו אכלנו. היא אמרה שהיא מצטערת שהיא חזרה מאוחר ושיפה מצידי שנשארתי לחכות לה ואני לא ידעתי בכלל איך להתחיל להגיד לה כמה חיכיתי לה ורציתי שהיא תבוא ולא חשבתי בכלל ללכת הביתה ככה סתם לפני שהיא באה.
אחרי האוכל היא עישנה ואני שטפתי כלים. רציתי לספר לה על העוגה אבל היא אמרה שהיא עייפה ושהיא חושבת שהיא תלך לנוח. שאלתי אותה שוב אם היא רוצה מסג' ברגליים והיא אמרה "לא חמודה אבל תודה. אולי באמת כדאי שתלכי כבר מאוחר. היית מקסימה היום ועשית פה המון" ואני הרגשתי שבעצם לא עשיתי כלום כי רוב הזמן סתם ישבתי והתבטלתי וזה היה לי עצוב.
כשהיא קמה משם היא חיבקה אותי מאחורה ואמרה "תודה. נדבר מחר. רק תנעלי אחריך טוב מותק?" ואני אמרתי "כן גבירתי ברור". היא הלכה לחדר שלה ואני שטפתי כלים מהר והלכתי הביתה כדי לא להפריע לה עם הבכי שלי.