חלום מתגשם

כל הדרך הביתה בכיתי ולא יכולתי לעצור את זה. גם כשנכנסתי הביתה בכיתי ופחדתי שאמא שלי תהיה ערה בסלון ותתחיל לשאול מה קרה. אפילו ניסיתי להמציא איזה סיפור על משהו שהפחיד אותי בדרך רק בשביל שאני אוכל לספר לה אם היא תשאל. אבל כשנכנסתי הביתה אמא שלי היתה בחדר שלה ורק צעקה לי "היי איך היה?" ואני ניסיתי לעשות את הקול הכי רגיל ואמרתי לה "אחלה". רצתי למקלחת התפשטתי ועמדתי מתחת למים עוד המון זמן ובכיתי. כמה שבכיתי ככה זה רק גרם לי להמשיך במקום להירגע. כל הגוף שלי ממש רעד. כל כך רציתי להיות טובה היום וכל כך רציתי שאחרי שלא ראיתי את גבירתי כל הסוף שבוע שאני אוכל להרגיש שאני באמת מראה לה שאני משרתת אותה וגם העניין של העוגה שרציתי להכין לה ובסוף זה לא הסתדר. כמעט כל היום ישבתי שם ולא עשיתי כלום ובסוף היא כאילו רק רצתה שאני אלך.
אחר כך שנאתי את עצמי בגלל המחשבות האלה כי שוב אני חושבת רק על עצמי ועל מה שאני רוצה. פתאום הבנתי שהיא עסוקה והיא לא צריכה לבוא הביתה רק בשביל להיות איתי ושגם לנקות ולסדר לה את הבית לפני שהיא באה זה מה שהיא רוצה ממני במיוחד ביום כזה שהיא חוזרת מאוחר וכל כך עייפה. לפעמים אני כזאת טיפשה וזה הורג אותי. אני שונאת את עצמי בקטעים כאלה שאני אגואיסטית כזאת. הרי תמיד אני חושבת שהאושר שלי זה לשרת אותה ולעשות כל מה שהיא צריכה אז היום עשיתי כל מה שהיא היתה צריכה ובמקום לשמוח מזה שהיא באה הביתה והכל היה מוכן ומסודר אני חושבת על הדברים שרציתי לעשות ולא יצא לי. יצאתי מהמקלחת והעיניים שרפו לי כשהלכתי לישון.

בבוקר קמתי עם עייפות כזאת כאילו לא ישנתי טוב. הכנתי קפה וישבתי על המחשב לכתוב. היה לי שקט אבל הרגשתי שבפנים אני עדיין שונאת את עצמי ולא שקטה. כשהיא התקשרה שמחתי כמעט כאילו זאת הפעם הראשונה. בגלל שלא אהבתי את איך שחשבתי הרגשתי בראש שלי כאילו גם היא לא מרוצה כאילו היא יודעת את כל מה שאני חושבת. היא אמרה לי לבוא לשם לפני שהיא חוזרת אבל לא מוקדם מדי. היא ידעה שאתמול כמעט כל היום לא עשיתי כלום והיא בטח לא רצתה שאני סתם אשב שם. לפני שהיא ניתקה אמרתי לה פתאום "גבירתי אני מצטערת על אתמול". אני לא יודעת איך זה נפלט לי כי לא ממש רציתי להגיד לה את זה. היא נשמעה מופתעת ושאלה "מצטערת על מה?" וכבר לא היתה לי ברירה והייתי חייבת להסביר לה אפילו שלא רציתי ולא תיכננתי את זה. ניסיתי להגיד לה שהרגשתי חרא בגלל שישבתי רוב היום ולא עשיתי כלום שם ואז היא קטעה אותי ואמרה "עשית כל מה שהיית צריכה לעשות ואין לך על מה להצטער" ואני אמרתי לה שלא על זה אני מצטערת אלא שבעצם אני מצטערת על זה שהיתה לי הרגשה רעה שם כי אני יודעת שהיא צודקת וחשבתי רק על עצמי ולא עליה ועל זה אני בעצם מצטערת. היא אמרה לי "חמודה את מצטערת עכשיו על משהו שקרה בראש שלך כשהיית עם עצמך ואני לא יודעת על זה" ופתאום הבנתי שהיא צודקת ושבעצם ביקשתי ממנה סליחה על המחשבות שהיו לי עם עצמי. אמרתי לה "כן גבירתי" והיא אמרה "אני מאוד מעריכה את זה שאת משתפת אותי במחשבות שלך ואני שמחה שאת מודעת לזה" ושוב הרגשתי טיפשה כי אפילו שהיא אמרה שהיא שמחה שאני מספרת לה אני חושבת שבכלל לא הייתי צריכה להתחיל עם כל זה.
אחרי שסגרנו את הטלפון נזכרתי ששוב לא שאלתי אותה על העוגה ולא ידעתי אם היא ראתה את מה שקניתי ושאלה את עצמה מה זה. חשבתי שאם היא היתה רוצה היא בטח היתה שואלת אותי בטלפון עכשיו אבל אולי גם היא שכחה או שאולי היא לא שמה לב. ואז החלטתי להכין לה את העוגה כאן ולא אכפת לי מה אמא שלי תחשוב. זה הרבה יותר הגיוני להכין את זה כאן בבית לפני שאני מגיעה ופשוט להביא לה את העוגה ולא לבזבז את הזמן שלי שם שאני צריכה להקדיש רק לה. הבעיה היתה שבאמת לא ידעתי איך מכינים עוגה ופחדתי שזה לא יצא טוב כי זה לא מספיק לקרוא את המתכון ולעשות מה שכתוב. אין לי שום נסיון בדברים כאלה. נזכרתי שפעם הכנתי עם אמא שלי כדורי שוקולד והחלטתי שבמקום להסתבך עם עוגה שאני לא יודעת להכין אולי אני פשוט אכין את הכדורי שוקולד האלה שגם יותר קל לעשות אותם והם גם מאוד טעימים ואני כבר יודעת איך הם יצאו ככה שזה לא יהיה הימור.
הייתי צריכה לקנות כמה דברים שלא היו בבית בשביל זה. התלבשתי וירדתי למכולת וקניתי כל מה שצריך ואפילו את התבניות נייר הקטנות האלו לשים את הכדורים כשהם מוכנים. הכנתי את הכדורי שוקולד ושמתי במקרר בקופסה ושטפתי את כל הכלים כדי שאמא שלי לא תשאל אותי מה זה.

אחר כך התקלחתי ולבשתי חצאית וחולצה והתארגנתי לצאת. שמתי את הקופסה עם הכדורי שוקולד בשקית ונסעתי לבית של גבירתי. כשהגעתי לשם קודם כל שמתי את הקופסה במקרר וחשבתי על הרגע שאני אתן לגבירתי את ההפתעה שלי ונורא רציתי שהיא תשמח. כבר לא יכולתי לחכות אבל היה עוד הרבה זמן. סידרתי את הבית למרות שראיתי שהכל נשאר שם אותו דבר מאתמול חוץ מהמיטה שלה שסידרתי וחוץ מהכיור שהיו בו רק כוסית של יין וכוס של קפה. ניקיתי ושטפתי את המאפרה והרגשתי שיש בבית ריח של סיגריות אז פתחתי את כל החלונות כדי שהבית יתאוורר והפעלתי את המבשם החשמלי שיש לה. רוקנתי גם את כל הפחים והורדתי אותם למטה. בחדר של הפחים פתאום בא איזה שכן מאחורי וזרק גם את הזבל שלו. נורא נבהלתי גם כי בקושי שמעתי אותו מגיע וגם כי שוב לא ידעתי איך להסביר מי אני. הוא אמר "שלום" ואני עניתי לו "היי" ואז הוא פשוט הלך והלב שלי המשיך לדפוק אפילו שהוא לא שאל כלום. עליתי חזרה הביתה ונעלתי את הדלת. שמתי ניילונים חדשים בפחים ושטפתי ידיים.
כל הזמן חשבתי כמה אני רוצה שגבירתי תגיע ואני אתן לה את ההפתעה שלי. כל כך רציתי שהיא תהיה פה כבר שאני אוכל לשרת אותה. לא רציתי שעוד פעם יעבור יום כזה שאני לא עושה כלום למרות שכבר ידעתי שאתמול עשיתי כל מה שצריך וזה כן היה בסדר. כשגבירתי התקשרה לשאול מה שלומי ומה אני עושה אמרתי לה שסידרתי הכל ושאלתי אם יש עוד משהו שצריך להכין לפני שהיא באה. היא אמרה שלא ואמרה שהיא חושבת להביא איתה אוכל כשהיא באה ושאלה מה אני אוהבת לאכול. ניסיתי להגיד לה שאולי אני אקנה את האוכל בשבילה אבל היא אמרה "שטויות. תאילנדי את אוהבת?". אמרתי "כן גבירתי תודה" והיא אמרה שהיא תשתדל לצאת מוקדם היום ושנהיה ביחד. זה כל כך שימח אותי וממש התחלתי להתרגש למרות שעוד היה זמן עד שהיא תבוא. פתחתי את המקרר והסתכלתי שוב על הכדורי שוקולד בקופסה שהבאתי וראיתי בצד גם את השקית עם הדברים שקניתי לעוגה.
טיטאתי את הבית שוב וחיכיתי לה. היא באמת הגיעה מוקדם יחסית וכשהיא דפקה בדלת זה היה כאילו היא דופקת על הלב שלי ובתוך הבטן. פתחתי לה את הדלת וכשהיא נכנסה ממש נפלתי לרגליים שלה וחיבקתי ונישקתי אותן חזק כאילו היא חוזרת אלי אחרי המון זמן שלא ראיתי אותה. היא ליטפה לי את הראש ואני התחלתי לבכות שוב ולא יכולתי לעצור את זה. שנאתי את עצמי על זה כי אני לא רוצה כל הזמן לבכות לה. היא שאלה מה קרה ואני הסתכלתי עליה מלמטה ככה ואמרתי בלי לשלוט על זה "אני כל כך אוהבת אותך גבירתי. אני כל כך מעריצה אותך".
היא משכה אותי למעלה וחיבקה אותי ופתאום קלטתי שהיא עדיין עומדת בכניסה עם התיק והשקיות של האוכל והמשקפי שמש על הראש והבנתי שזה לא לעניין ככה. לקחתי לה את התיק ושמתי אותו במקום שלו ואת השקית עם האוכל שמתי במטבח. הצעתי לה קפה והיא אמרה "כן". אמרתי לה "תודה גבירתי" ורצתי להכין לה את הקפה. היא בינתיים התפשטה ואז החלטתי להוציא את הכדורי שוקולד בשבילה. הוצאתי כמה על צלחת ושמתי על השולחן ליד הכוס של הקפה שלה. כשהיא באה למטבח היא הסתכלה על זה ואני עוד לפני שהיא תשאל אמרתי לה "גבירתי הכנתי לך הפתעה כדורי שוקולד" וחייכתי. היא הסתכלה עליהם ועלי ושאלה "הכנת אותם היום כאן?" ואני אמרתי "לא גבירתי הכנתי אותם בבית אבל במיוחד בשבילך". היא טעמה אחד עוד לפני שהיא ישבה ואני הסתכלתי עליה במתח נוראי לראות אם היא תאהב אותם. היא חייכה ואמרה לי שזה מאוד טעים ואני הייתי כל כך מאושרת מזה. היא אמרה "תביאי את הכל לסלון נשב שם" והלכה ואני לקחתי את הצלחת והכוס שלה והלכתי אחריה. עוד לפני שהגעתי לסלון שמעתי אותה צועקת "מה זה? למה כל הבית פתוח ככה?" ואני רצתי אליה מיד שמתי את הדברים על השולחן ואמרתי לה "רציתי לאוורר את הבית גבירתי...". היא אמרה "תסגרי הכל את לא רואה שאני ערומה?" והלב שלי דפק חזק כשרצתי לסגור את כל החלונות. שנאתי את עצמי על איך שישבתי כל היום בבית ולא עשיתי כלום ולא חשבתי על זה שצריך לסגור כשהיא באה כי היא מתפשטת. כל כך רציתי שיהיה יום מושלם כזה שהיא תאכל את הכדורי שוקולד ולא תכעס עלי והרגשתי ממש רע. אמרתי לה "סליחה גבירתי" אולי חמש פעמים והיא הלכה למטבח והביאה את המאפרה הנקיה ואז ישבה על הספה והדליקה סיגריה ואמרה לי "מה קרה לך? איבדת את הראש? תחשבי קצת". התחילו לרדת לי שוב דמעות והתישבתי על הרצפה לידה והורדתי את הראש ושוב אמרתי "סליחה גבירתי אני כל כך מצטערת על זה" ואז הרגשתי את היד שלה מרימה לי את הראש ממש בכוח כמעט מושכת בשיער שלי והיא התכופפה והסתכלה לי ישר לתוך העיניים. הסתכלתי עליה חזרה והיא אמרה "תפסיקי לבכות כל הזמן. חשבתי שאת רוצה להיות משרתת שלי". אמרתי לה "כן גבירתי אני רוצה ברור שאני רוצה" והיא אמרה "אז תפסיקי לבכות כי את גורמת לי להרגיש שאני מכריחה אותך ושכל פעם שקצת קשה לך את רוצה לברוח. זה לא נעים לי את מבינה?". הראש שלי שוב ירד למטה אבל היא שוב הרימה אותו ולא נתנה לי לברוח מהעיניים שלה ושאלה שוב "את מבינה?". אמרתי לה "כן גבירתי" אבל לא הצלחתי לעצור את הבכי כמו שהיא ביקשה. אמרתי לה "אני מצטערת גבירתי אני לא שולטת בזה שאני בוכה אבל אני רוצה להיות משרתת שלך וכשאת לא פה אני כל הזמן חושבת עליך ואיך לעשות שיהיה לך טוב" והיא קטעה אותי ואמרה "לכי תרגעי ותשטפי פנים. תחזרי לכאן בלי הבכי הזה" ואני רצתי לאמבטיה.
אחרי כמה דקות שנרגעתי חזרתי לאט ובשקט לסלון. היא ישבה על הספה עם הקפה ואני שאלתי בשקט "גבירתי את סולחת לי?"
היא הסתכלה עלי ושאלה "נרגעת?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה לי לבוא אליה. באתי וישבתי על הרצפה מולה והיא הניחה את הכוס על השולחן ואמרה לי "את מבינה מה עשית?". אמרתי לה "כן גבירתי" והיא אמרה "מה עשית? תספרי לי". נלחמתי בדמעות שעוד עלו בתוכי ואמרתי לה "השארתי את התריסים פתוחים ולא חשבתי שתבואי ותתפשטי גבירתי". היא אמרה "כשאני באה אני מתפשטת. אני באה אחרי יום עבודה מעייף ורוצה לנוח. לא חשבת עלי ולא חשבת על הפרטיות שלי". אמרתי לה "גבירתי אני מבינה את זה ומצטערת ואני רק רוצה שיהיה לך טוב ולעשות בשבילך כל מה שאת רוצה. בבקשה תסלחי לי". היא הסתכלה עלי ואמרה "שזה לא יקרה שוב. כשאין לך נסיון אני מוכנה לקבל את זה אבל שכל ישר וראש גדול לא קשורים לנסיון".
באותו רגע הרגשתי כל כך רע שאי אפשר לתאר את זה. הרגשתי שהרסתי הכל. את כל מה שחשבתי שהיא רוצה אותי ואוהבת שאני פה הרסתי אפילו שניסיתי רק לעשות את מה שיהיה לה טוב ושלפתוח את התריסים כן היה ראש גדול. אבל הייתי חייבת לסגור אותם וידעתי שהיא צודקת והכי הרבה פחדתי ששום דבר כבר לא יהיה כמו קודם איתה כי תמיד היא תזכור לי את זה.
ואז ממש כאילו מישהו אחר שולט לי במוח התכופפתי קצת קדימה אליה ואמרתי לה "אני רוצה שתתני לי סטירה על זה". לא יודעת למה אמרתי את זה באותו רגע. אני חושבת שפשוט הרגשתי שבלי זה היא אולי באמת לא תסלח לי לעולם. בחיים לא נתנו לי סטירה וזה מטורף לגמרי אבל באותו רגע רציתי להראות לה שאני יודעת שהיא כועסת ושאני גם כועסת על עצמי ואולי גם רציתי להראות לה שאני לא אבכה מזה ושאני חזקה. היא אמרה לי "השתגעת?" ואני אמרתי וניסיתי להסביר מה שהרגשתי "בבקשה גבירתי אני לא הייתי בסדר ואת כועסת ואני כועסת על עצמי. אני לא אבכה". היא הסתכלה עלי ושאלה "אז בשביל מה את רוצה שאני אתן לך סטירה?" ואני לא יכולתי לצאת מההרגשה הזאת אפילו שהיא לא הבינה אותי והמשכתי להגיד "בבקשה גבירתי אם את כועסת עלי תתני לי סטירה..." ובאמצע המילה פתאום הרגשתי את היד שלה עפה על הלחי שלי והראש שלי עף לצד השני.
הצילצול של הסטירה שלה היה חזק ואפילו שאני ביקשתי ורציתי זה הפתיע אותי. רציתי את הסטירה ולא ידעתי איך זה יהיה באמת. זה כאב וזה היה כאילו אני מישהי אחרת שנמצאת במקום אחר או באיזה סרט ולא באמת. הורדתי את הראש והיא שאלה "את מרוצה עכשיו?"
לא יכולתי לדבר. הרגשתי את הפנים שלי חמות והיה שקט שיכולתי לשמוע את הנשימות שלה. נפלתי על הברכיים שלה וחיבקתי אותן חזק שממש הרחתי את הריח של הקרם שלה. היא שאלה "זה מה שרצית?" ואני אמרתי "כן גבירתי". היא הניחה את היד שלה על הראש שלי ואני לא רציתי לבכות. אמרתי "תודה גבירתי" והיא נשענה אחורה על הספה. הרמתי את הראש מהרגליים שלה להראות לה שאני לא בוכה ושאלתי "את סולחת לי גבירתי?". היא אמרה "כן מתוקה שלי" ואחרי רגע היא אמרה "משרתת שלי" וכמעט התעלפתי מהתרגשות.
אחרי דקה שישבתי ככה התחלתי לעשות לה מסג' ברגליים והיא התכופפה ולקחה את הצלחת עם הכדורי שוקולד שהכנתי לה. הרגשתי הכי מאושרת בעולם כשהיא ישבה ואכלה אותם עם הקפה כמו מלכה אמיתית וישבנו ככה בשקט עוד הרבה זמן.

אחרי זה היא התקלחה ואני סידרתי את הסלון ושטפתי את הכוס שלה. חיממתי את האוכל שהיא הביאה ושמתי על צלחות במטבח. היא יצאה מהמקלחת ובאה אלי וליטפה לי את הפנים ושאלה "את בסדר?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא חיבקה אותי חזק ואמרה עם חצי צחוק כזה "תראי לאיזה מצבים את מביאה אותי ילדה..."
אכלנו ושתיתי איתה יין ודיברנו והכל שוב היה רגוע. אמרתי לה שאני מרגישה פה הכי נוח בעולם ושאני רוצה שגם היא תרגיש איתי נוח וחופשי ושלא תרגיש שהיא מכריחה אותי למשהו כי אני בחרתי ואני רציתי ועדיין אני רוצה את זה. היא אמרה שהיא כן מרגישה עם זה נוח אבל שזה בכל זאת לפעמים מוציא ממנה דברים שהיא לא ידעה שיש לה ואני אמרתי שזה לא מפריע לי בכלל ושאני אוהבת אותה עם כל מה שהיא.
אחרי האוכל היא שוב אכלה את הכדורי שוקולד וכל אחד שהיא אכלה עשה לי דיגדוג כזה של התרגשות ואושר שהצלחתי לתת לה משהו שהיא אוהבת. סיפרתי לה גם על הרעיון של העוגה ושקניתי דברים והתכוננתי והיא אמרה שהיא ממש מצטערת שהיא באה מאוחר אתמול ושאנחנו נכין את העוגה יחד ביום רביעי. נזכרתי שמחר זה היום החופשי שלי ואמרתי לה שאני רוצה להיות פה גם מחר כדי לפצות אותה על הכל. היא אמרה שהיא תחשוב על זה אבל שנראה לה שהכי טוב שאני אנצל את החופש שלי בשביל עצמי.
אני הייתי מוכנה להישאר שם עד מחר ובכלל לא ללכת הביתה אבל את זה לא אמרתי לה. אחרי זה כשהלכתי הביתה היא נתנה לי נשיקה במצח וליטפה שוב עם היד את הפנים שלי במקום של הסטירה ואני שוב אמרתי "תודה גבירתי" וזה היה תודה על המון המון דברים ביחד.