חלום מתגשם

ביום החופשי שלי היה לי זמן לחשוב. הרגשתי כאילו כל הזמן אני רצה ומתאמצת ופתאום אני יכולה לעצור ולנשום. ניסיתי להיזכר ברגע הזה שישבתי אצל גבירתי וממש התחננתי שתיתן לי סטירה ולא האמנתי שזאת אני. זה היה כאילו אני חושבת על מישהי אחרת ולא עלי. כאילו יש שתי אני - אחת זאת שחיה בבית ויש לה את כל הזכרונות והחיים הישנים והשניה המשרתת שנמסה ובוכה ומעריצה את הגבירה שלה ורוצה רק לעשות דברים בשבילה. חשבתי על זה שכשאני שם אני מרגישה טוב ואני שמחה וכשאני פה אני רק רוצה להיות שם. ואפילו שאני שם עושה דברים שלא הייתי חושבת לעשות לפני זה או במצב אחר כמו לבקש את הסטירה ולנשק לה את הרגליים ואפילו להתפשט מולה אני מרגישה שזה מה שאני רוצה וזה מה שעושה לי טוב. אולי בעצם אין שתי אני בדיוק בגלל שכשאני כאן אני רוצה להיות שם ובגלל ששם אני מרגישה טבעי ונוח לעשות את הדברים האלה וכאן לא. אפילו כשהייתי עם החברות נניח כבר לא הרגשתי הכי שייכת. הרגשתי שאני עושה קצת הצגה כדי לחזור להיות כמו שהייתי איתן פעם ועם גבירתי אני לא עושה שום הצגות וזה מוזר כי מהצד אני בטוחה שאם הייתי מספרת על זה היו חושבים ששם זה לא אמיתי והכל מלאכותי וזה רק בגלל שתמיד חושבים שמה שלא מכירים ומה שלא רגיל בחיים הוא מלאכותי. אבל זה לא נכון - יש הבדל גדול בין משהו מלאכותי למשהו לא רגיל ועכשיו אני יודעת את זה.
חשבתי גם על מה שהיא אמרה לי על הבכי שלי שהיא מרגישה שהיא מכריחה אותי ושאני לא רוצה עד הסוף ומחפשת לברוח. כל הזמן הזה שהייתי בצבא ולא היינו בקשר רק חשבתי על להיות משרתת שלה למרות שבכלל לא יכולתי לדמיין איך זה יהיה. אני גם כל הזמן אומרת לה שאני רוצה להיות משרתת שלה ואני בכלל זאת שהצעתי לה בהתחלה אבל כשאני יושבת ככה וחושבת אני מבינה שזה שאני בוכה כל הזמן לא עושה לה טוב. אני מבינה שזה אולי מפחיד אותה והיא חושבת שרע לי. זה כל כך לא נכון כי הרי טוב לי שם ואני אוהבת אותה ואוהבת להיות משרתת שלה ורק שם אני מרגישה נוח להיות כמו שאני בלי להסתיר כלום. אז אולי בגלל זה אני בוכה ואני לא יכולה לשלוט על זה אבל כל הזמן שמעתי אותה בראש עוד אומרת לי שהיא מרגישה שהיא מכריחה אותי לדברים והיא צודקת. אסור לי לתת לה להרגיש ככה.
לקחתי עט ונייר והחלטתי לכתוב לה הכל. שתדע איך אני מרגישה ושתדע שאני רוצה להיות משרתת שלה ולא מתחרטת על כלום ושאם אני בוכה זה רק בגלל שאני חופשיה איתה. כתבתי לה שאני אשתדל לא לבכות יותר ולהיות טובה. כתבתי בלי להפסיק כמעט שלושה עמודים של כל מה שאני רוצה להגיד לה ואני לא מצליחה או בגלל שאין זמן או בגלל שכשאני מולה אני לא יכולה להוציא את זה.
כתבתי לה הכל ואז קיפלתי את הדפים והכנסתי למעטפה והחבאתי בתיק שלי כדי להביא לה את המכתב מחר. אחרי המכתב הלכתי להתקלח וניסיתי להירגע במים כי כשכתבתי שוב הכל עלה והלב שלי דפק. שמעתי את הטלפון שלי מצלצל וחשבתי שזאת בטח גבירתי ואפילו שזה היום החופשי שלי הייתי צריכה לקחת אותו לאמבטיה. יצאתי מהר ועטפתי את עצמי במגבת. רצתי לחדר והסתכלתי על הטלפון וזאת באמת היתה היא. התחלתי להזיע ולא ידעתי אם להתקשר אליה בחזרה מהר או לחכות שהיא תתקשר כי אני לא אוהבת להרגיש שאני מפריעה לה בעבודה. אני לא יודעת למה אבל התקשרתי אליה אפילו לפני שסיימתי לחשוב ולהחליט. היא ענתה ואני קצת נבהלתי ממה שעשיתי ואמרתי בשקט "היי גבירתי אני מצטערת..." והיא צחקה ואמרה "כבר את מצטערת?". שאלתי "אני מפריעה?" והיא אמרה "מה פתאום חמודה מה שלומך?". אמרתי לה שאני מצטערת על זה שלא עניתי לטלפון והיא שאלה איפה הייתי. אמרתי לה שהייתי במקלחת. היא שאלה אם יצאתי באמצע ואמרתי לה שבמילא סיימתי. רציתי להראות לה שאפילו שזה יום חופשי אני כל הזמן מוכנה בשבילה והאמת שרציתי שהיא תגיד לי שאני צריכה לבוא היום. היא לא אמרה את זה ורק שאלה מה אני עושה ואיך עובר היום ומה שלום הלחי שלי. אמרתי לה שהכל בסדר ושכתבתי לה מכתב וזה הפתיע אותה. היא שאלה בשביל מה אני צריכה לכתוב לה מכתב הרי אנחנו נפגשות כל יום ואני יכולה להגיד לה הכל וניסיתי להסביר שזה מחשבות שאין לי זמן לחשוב כשאני איתה ואני מאוד רוצה שהיא תקרא את המכתב הזה. היא אמרה שמחר אני אביא אותו ושאלה אם אני זוכרת שמחר אני צריכה לנקות. אמרתי לה שכן והיא ביקשה שאני אבוא בעשר מחר ובדרך שאני אקנה סמרטוט רצפה חדש ומטהר אוויר לשירותים כי נגמר. אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה שהיא צריכה לחזור לעבודה אבל אולי עוד נדבר.

היא לא התקשרה שוב באותו יום למרות שחיכיתי ומאוד רציתי שהיא תתקשר. קמתי בבוקר של יום רביעי ויצאתי לבית שלה כבר בתשע. עצרתי בסופר וקניתי את מה שהיא ביקשה ונכנסתי בשקט לבית שלה עם המפתח. היו בכיור כמה צלחות וכוסיות יין ועוד כלים וחשבתי שבטח היו לה אורחים אתמול. ניקיתי וסידרתי הכל כמו שהיא אוהבת ולא שכחתי להשקות ולהחליף מצעים ומגבות. עם המצעים המכונת כביסה התמלאה והפעלתי אותה בזמן שהמשכתי לנקות. אני אוהבת את ההרגשה שאני מזיעה ומתנשפת ממאמץ כשאני מנקה אצלה כי זה מראה לי שאני מתאמצת. כל הזמן גם הדמות שלה בדמיון עמדה לידי ונתנה לי הוראות בקול תקיף כזה - תעשי ככה ותעשי ככה וזה עזר לי לנקות יותר טוב כשדמיינתי את זה שהיא לא מרוצה. זה משהו שלא קרה לי בפעמים הקודמות אבל אפילו שזה היה לדמיין אותה כועסת זה היה טוב בשבילי וכאילו מרגיע אותי כי זה היה ביטחון שאני עושה דברים טוב. היא התקשרה באמצע ודווקא לא היתה כועסת רק שאלה מה עשיתי ומה עוד יש לי לעשות ואני קיויתי שמה שאני אגיד ישמח אותה כי באמת הספקתי די הרבה עד שהיא התקשרה. היא אמרה יופי ושאלה מה לבשתי היום וזאת היתה שאלה שקצת הפתיעה אותי אבל אמרתי לה. ואז היא שאלה אם אני לובשת את זה עכשיו או שהתפשטתי כשהתחלתי לנקות ומזל שהיא לא ראתה שקצת הסמקתי. היא כאילו ראתה אותי מרחוק כי באמת הורדתי את הבגדים ונשארתי עם תחתונים. היא צחקה קצת ואמרה שאני לא אשכח להתלבש כשאני מורידה את האשפה ושאחרי שאני אנקה אני ארד לקנות לי משהו לאכול. אמרתי לה "אם יהיה לי זמן גבירתי" והקול שלה נהיה רציני והיא אמרה "תעשי שיהיה לך זמן. אני רוצה שתאכלי שלא תהיי לי רעבה". כשהקול שלה נהיה רציני קצת נבהלתי ואמרתי "כן גבירתי".
אחרי שקיפלתי את הבגדים וכל הכביסה וסיימתי לנקות הכל עשיתי עוד סיבוב לראות שהכל מסודר ויפה התלבשתי וירדתי לאכול. אכלתי טוסט ושתיתי ודמיינתי איך האנשים מסתכלים עלי ואומרים אחד לשני "הנה המשרתת שלה...". עשיתי את זה כדי להרגיש חזקה ולהילחם במבוכה שלי כי רציתי להרגיש טבעי עם זה גם כשאני בחוץ. בדרך חזרה החלטתי שכדי שהבית יהיה יפה ומושלם אני אקנה פרחים וקניתי זר יפה וצבעוני לגבירתי.

כשנכנסתי בחזרה הביתה שמעתי אותה מהחדר שלה שואלת אם זאת אני ונבהלתי. לא ידעתי שהיא בבית. אמרתי "כן גבירתי" ורצתי אליה. היא שכבה במיטה וחייכה אלי ושאלה מאיפה הפרחים שאני מחזיקה. אמרתי לה שקניתי אותם בשבילה וזה היה קצת מביך כי לא חשבתי שהיא תהיה פה. היא שאלה מה אכלתי וסיפרתי לה ואז היא אמרה שהיא הלכה הביתה מוקדם כי כואב לה קצת הראש והיא רוצה לנוח. שאלתי אותה אם היא צריכה משהו והיא אמרה "לא חמודה, תודה. לקחתי כדור. אני אנוח קצת ואולי אחר כך".
שמתי את הפרחים באגרטל בסלון וחזרתי אליה לראות בכל זאת אם היא צריכה משהו. היא כבר היתה עם עיניים עצומות ואני הסתכלתי עליה כמה שניות. אפילו שהיא ישנה היא נראתה כל כך מרשימה וחזקה. יצאתי מהחדר שלה בשקט והלכתי להוציא את הכביסה מהמייבש. הוצאתי אותה בזהירות ובשקט ולקחתי אותה לסלון לקפל. סידרתי את כל הבגדים בערמה יפה אבל השארתי אותם בסלון כדי לא להיכנס לחדר ולא להפריע לגבירתי כשהיא נחה. אחר כך עברתי בבית ועוד סידרתי כמה דברים בשקט ולא היה לי מה לעשות יותר. ישבתי בסלון וחיכיתי שאולי גבירתי תצטרך משהו ותקרא לי ולמרות שסיימתי לעשות הכל עוד הייתי במתח כל הזמן ובגלל זה לא הרגשתי שאני ממש מתבטלת.
אחרי כמה זמן גבירתי באמת קראה לי ואני רצתי אליה. שאלתי איך היא מרגישה והיא אמרה שהיא מרגישה יותר טוב וביקשה קפה. אמרתי "כן גבירתי" ושמחתי להגיד את זה כי זה מראה לי שאני המשרתת והיא הגבירה ולמרות שאני כל הזמן יודעת את זה ומרגישה את זה כשאני אומרת "גבירתי" זה עושה את זה יותר אמיתי בשבילי.
הכנתי לה קפה והבאתי לה למיטה. שמתי אותו על השידה ליד המיטה שלה כמו שהיא ביקשה והיא שאלה אותי "מה זה המכתב שסיפרת לי עליו?" ואני אמרתי "סתם... כתבתי לך מכתב על מה שאני מרגישה". היא שאלה "הבאת אותו לכאן?" ואמרתי לה שכן אבל שאם היא מרגישה לא טוב אז אולי שתקרא אותו בפעם אחרת. הייתי גם פתאום קצת נבוכה לתת לה אותו. היא קמה קצת ולקחה את הקפה ואמרה לי "תביאי לי אותו עכשיו" בקול החודר והסמכותי שלה. רצתי והבאתי לה את המכתב והיא שאלה אם אני רוצה להישאר כשהיא קוראת אותו או לשבת בסלון. באותו רגע כל כך הערצתי אותה על זה שהיא מבינה אותי וכאילו מרגישה אותי גם בלי שאני אומרת כי היא ידעה שאני נבוכה מזה והיא לא הכריחה אותי לשבת שם. אמרתי שאני מעדיפה לשבת בסלון והיא אמרה "טוב..." כזה שצימרר אותי קצת כי הרגשתי שהיא ציפתה בעצם שאני אהיה אמיצה ואשב שם למרות שהיא שאלה מה אני מעדיפה. זה לא היה לי נעים ושאלתי "את רוצה שאני אהיה פה?" והיא הרימה את הראש אלי שוב ואמרה "אמרת שאת רוצה לשבת בסלון אז לכי לסלון". אמרתי "אבל אם את רוצה שאני אשאר..." והיא קטעה אותי בחוסר סבלנות ואמרה "לכי לסלון".
ישבתי בסלון ועכשיו בנוסף לזה שהייתי במתח על מה שהיא תגיד על המכתב גם הרגשתי רע בגלל שאכזבתי אותה שלא רציתי להיות שם כשהיא קוראת אותו. רציתי להיכנס לחדר שלה אבל ידעתי שכבר מאוחר מדי.

אחרי כמה דקות היא קראה לי. עמדתי מולה במתח והיא אמרה לי פתאום "שבי על הברכיים" וזה הפתיע אותי כי תמיד אני עשיתי את זה בעצמי ולא שהיה אכפת לי כי זה היה לי נוח וטבעי אבל עכשיו פעם ראשונה שהיא אמרה לי לעשות את זה ועוד עם הקול הרציני שלה. ישבתי על הברכיים והיא שאלה "את אוהבת את זה?" ואני אמרתי "כן גבירתי". ואז היא שאלה "מה את אוהבת? ספרי לי" וזה היה פתאום קשה להגיד את זה אז אמרתי "כתבתי במכתב..." והיא הסתכלה עלי ואמרה "כתבת וקראתי ועכשיו אני מבקשת שתגידי לי את זה כאן מולי". לקחתי נשימה ואמרתי לה "אני אוהבת להיות משרתת שלך גבירתי ואני אוהבת להיות על הברכיים ככה ולהרגיש..." ואז נתקעתי קצת. היא לא ויתרה ושאלה "להרגיש מה?" ואני בפעם הראשונה אולי אמרתי מילה שלמדתי רק אחרי שהרגשתי כל הזמן את כל ההרגשות האלה. אמרתי לה "אני אוהבת להרגיש שאת שולטת בי".
היא שתקה ושתתה את הקפה שלה ואני השתגעתי מהשתיקה שלה כי רציתי שהיא כבר תגיד משהו שאני אדע מה היא חושבת על המכתב ועל מה שאמרתי לה. בסוף היא אמרה "משרתת..." ואני אמרתי "כן גבירתי?" והלב שלי דפק. היא אמרה "אני לא שולטת בך. את רצית את זה ואני נותנת לך להיות מה שרצית. ככה כתבת". אמרתי "כן גבירתי אבל את אומרת לי מה לעשות" והיא שתתה עוד מהקפה וכמה שאני התרגשתי וכמעט רעדתי ככה היא היתה לגמרי שלווה ונינוחה ואמרה לי "אבל אני לא אומרת לך איך להרגיש".
שתקתי כי ידעתי שהיא צודקת. מה שאני מרגישה בא ממני אפילו שרק אליה אני מרגישה ככה. היא אמרה "אני אומרת לך לעשות רק את מה שאת בעצם כבר רוצה לעשות. זה מה שכתבת במכתב" ואני אמרתי "כן גבירתי" למרות שלא כתבתי את זה במכתב ככה אבל זה בעצם מה שהתכוונתי והיא הרגישה את זה וכאילו קראה את זה שם למרות שזה לא היה כתוב. היא אמרה "את מבינה שחשוב לי לדעת את זה. כמו שאמרתי לך אתמול אני לא רוצה להרגיש שאני מכריחה אותך. זה צריך לבוא ממך" ואני אמרתי "כן גבירתי אני מבינה וזה בא ממני אני משרתת שלך כי אני רוצה להיות משרתת שלך ואני מעריצה אותך ואוהבת אותך".
אחרי שאמרתי את זה הרגשתי שהגוף שלי נרגע כאילו אני והיא נכנסנו למקום אחר שבו אנחנו פתוחות אחת עם השניה וקרובות כי אנחנו לבד בחדר וזאת מין הקלה כשאומרים דברים כאלה. היא אמרה "משרתת..." ואני אמרתי "כן גבירתי?" והיא אמרה "מה היית רוצה לעשות עכשיו?" ולא ידעתי למה היא מתכוונת. אמרתי לה "כל מה שתגידי לי גבירתי" והיא שאלה שוב "מה את היית רוצה לעשות עכשיו?" והיא הדגישה את המילה "את" ככה שהיא רצתה שאני אגיד את זה מתוכי. אמרתי לה "לחבק אותך" וזה יצא לי ככה בלי לחשוב כמעט. היא אמרה "בואי תחבקי" ואני התרוממתי על הברכיים וחיבקתי לה את הרגליים כשהיא שכבה על המיטה ונישקתי אותן וקברתי את הראש עליהן הכי קרוב שאפשר. אחרי דקה שהייתי ככה היא אמרה לי "תפתחי את הארון" ואני קמתי ופתחתי אותו. היא חשבה קצת ואז אמרה "תוציאי את החליפה השחורה שם מימין" ואני הוצאתי את הקולב והראיתי לה את החליפה. היא ביקשה שאני אניח את החליפה על המיטה ואז אמרה "תוציאי את המגבת הירוקה מלמטה" ואני פתאום נזכרתי שיש את הבגדים בסלון שאני צריכה לשים בארון ואמרתי לה את זה. היא אמרה "עזבי את זה עכשיו. קחי את המגבת ולכי להתקלח. עבדת קשה היות והזעת. אני אתקלח אחריך". הוצאתי את המגבת מהארון ורעדתי מהתרגשות רק מלחשוב על להתקלח באמבטיה שלה כי זה כאילו היא מכניסה אותי למקום מאוד פרטי ולא ידעתי למה היא מבקשת את זה אבל זה מאוד שימח אותי. כשכמעט יצאתי מהחדר היא קראה לי שוב "משרתת..." ואני חזרתי אליה ואמרתי "כן גבירתי?" ושוב התרגשתי והיא אמרה "נתקלח ואז נצא. אני מזמינה אותך למסעדה היום". אמרתי "תודה גבירתי" ואז הרגשתי שזה לא מספיק כי דמיינתי איך אני יוצאת איתה למסעדה וזה נראה לי כל כך חלומי אז ירדתי שוב על הברכיים וחיבקתי את הרגליים שלה ואמרתי "תודה גבירתי".
התקלחתי מהר ואחר כך היא התקלחה ולבשה את החליפה השחורה והיא נראתה כל כך יפה ומרשימה ואצילה. אכלנו במסעדה ואפילו קראתי לה גבירתי במסעדה כמה פעמים למרות שעדיין קצת פחדתי שמישהו ישמע ומה יחשבו אבל שמחתי שהיא לא ביקשה שאני אפסיק עם זה שם ובגלל זה כבר לא היה לי אכפת כל כך כי אחרי כל היום הזה והמכתב ומה שדיברנו הרגשתי שהיא גבירתי יותר מהכל ושאני המשרתת שלה.