חלום מתגשם

ישנתי כל הלילה עם הבגדים של גבירתי עלי וזאת היתה הרגשה מדהימה כאילו היא בעצמה נמצאת שם. כשהתעוררתי כל הגוף היה תפוס לי אבל לא היה אכפת לי כי ידעתי ששירתתי את גבירתי הכי טוב שיכולתי וגם ידעתי שהיא היתה מרוצה והיא אמרה לי שזה שאני משרתת לה זאת חוויה נפלאה בשבילה וזה היה הדבר הכי טוב שאמרו לי בחיים.

יצאתי מהחדר עם הבגדים של גבירתי וכשראיתי את אמא שלי פתאום נבהלתי כי חשבתי שהיא תתחיל לשאול מה זה ומה פתאום אני לובשת בגדים שלה ואפילו שיכולתי להגיד לה סתם שהתקלחתי שם ושכחתי להביא בגדים התחלתי להסמיק כי רק מלחשוב על זה שאני אומרת לאמא שלי את זה ישר הזכיר לי את כל מה שהיה אתמול באמת. אבל אמא שלי לא שאלה ובטח היא לא שמה לב בכלל. היא היתה עסוקה בבישולים לחג ואני ישבתי עם קפה ליד המחשב ועוד הרגשתי עייפה למרות שישנתי די הרבה.

חברה שלי התקשרה ושאלה אם אני רוצה ללכת איתה להסתובב קצת ולא היה לי כוח אבל היא ממש הציקה לי ואמרה שאין לה עם מי ללכת והיא לא רוצה ללכת לבד אז הסכמתי. החלטתי להמשיך ללכת עם הבגדים של גבירתי כל היום וזה היה מצד אחד קצת מבהיל כאילו מסתכלים עלי וישר יודעים הכל וכאילו כתוב עלי אבל מצד שני הרגשתי קצת כמו ריחוף כזה וכל הזמן חייכתי. הסתובבנו ברחוב והסתכלנו קצת על בגדים וכל המתנות לחג שמוכרים ועוד חשבתי מה אני יכולה לתת לגבירתי מתנה למרות שאני כבר בטח לא אספיק לתת לה את זה לפני החג. הלכנו די הרבה והרגליים קצת כאבו לי ואז ישבנו בבית קפה והיה נחמד לשבת ככה ולהסתכל על כל האנשים שנראו ממהרים ועסוקים. דיברנו ודווקא הרגשתי קרובה אליה פתאום כמעט כמו פעם ולרגע אפילו חשבתי לספר לה את "הסוד" שלי אבל למזלי לא סיפרתי כי אחר כך הבנתי שזאת תהיה טעות. בדרך חזרה חברה שלי נכנסה לחנות פרחים ואמרה שהיא קונה פרחים לאמא שלה והחלטתי שזה באמת רעיון נחמד להביא לאמא שלי פרחים לחג וקניתי זר מאוד מיוחד.

כשחזרתי הביתה בצהריים נתתי לאמא שלי את הפרחים ואמרתי לה שנה טובה וחג שמח והיא כל כך שמחה וחיבקה אותי חזק. כל הבית היה מלא ריח של בישולים ושאלתי אותה מה היא בישלה והיא סיפרה לי ואני גם התחלתי לשאול איך מכינים כל דבר ואמא שלי היתה קצת מופתעת מזה אבל שמחה להסביר לי. ניסיתי לזכור כי רציתי לדעת לבשל לגבירתי אבל הרגשתי שאני עדיין לא יודעת מספיק ושבטח אם אני אנסה שום דבר לא יצליח לי והיה לי חבל. אמא שלי שאלה אם אני רוצה לאכול איתה אבל לא הייתי רעבה כי אכלנו בבית קפה אז סתם ישבתי וקראתי קצת עיתון וכתבתי במחשב ובסוף נרדמתי.

אמא שלי העירה אותי אחרי הצהריים ואמרה שכדאי להתחיל להתקלח ולהתארגן ופתאום כל כך לא היה לי כוח לכל הארוחת חג הזאת. הבגדים של גבירתי עדיין היו עלי ופתאום נורא התגעגעתי אליה. התחלתי לחשוב איפה היא עכשיו ומה היא עושה ועלו לי בראש כל מיני תמונות שהיא יושבת בסלון שלה או במטבח או מתלבשת מדהים כמו תמיד וגם מתכוננת ללכת לארוחה בחג. נורא רציתי שהיא תתקשר אלי וישבתי כמה דקות עם הטלפון ביד והסתכלתי עליו אבל לא חשבתי להתקשר אלא רק חיכיתי שאולי היא תרגיש את זה ותתקשר. אמא שלי נכנסה שוב לחדר ואמרה שכדאי שנתחיל להתקלח ולהתארגן כדי לא לאחר ואני נכנסתי למקלחת עם הטלפון כי מרוב שחשבתי על זה באמת היתה לי הרגשה שגבירתי תתקשר.
היא לא התקשרה בסוף ואני התקלחתי כמעט שעה וזה היה מרגיע. אחר כך לבשתי את השמלה החדשה שלי והרגשתי זוהרת כזאת וחגיגית. התחיל להיות ערב בחוץ ואני התארגנתי מול הראי ואמא שלי באה ואמרה לי שאני נראית מקסים ושאני יפה ואני הסמקתי ואמרתי לה תודה והיא נתנה לי נשיקה בראש ולא ברחתי ממנה כמו שתמיד אני עושה אלא רק חייכתי כי בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן הרגשתי טוב עם עצמי באותו רגע.

אחרי הארוחה חזרנו הביתה ושכבתי בחדר והיה שקט מסביב. חשבתי על הארוחה שהיתה עם כל האנשים וחשבתי שהלואי שהייתי יכולה להכין ארוחה כזאת לגבירתי ולהגיש לה ממש כאילו היא מלכה כזאת ואפילו התחלתי לדמיין את זה ואז הטלפון צילצל וקפצתי מבהלה. זאת היתה גבירתי והקול שלי רעד כשעניתי לה. היא שאלה איפה אני ומה אני עושה ואמרתי לה שאני כבר בבית ושאני במיטה. היא אמרה לי שנה טובה ושאלה איך היה בארוחה וגם אני אמרתי לה שנה טובה ורציתי נורא לשאול אותה איפה היא היתה ואיך היה לה אבל זה היה נראה לי כמו לחטט. ואז היא שאלה "המשרתת שלי היתה יפה היום עם השמלה שלה?" והלב שלי ישר התחיל לדפוק ואמרתי "כן גבירתי" וקיויתי שאמא שלי לא שומעת מאחורי הדלת. היא המשיכה לשאול "המשרתת שלי עזרה להגיש ולפנות את השולחן היום?" וזה היה לי מוזר כאילו היא מרגישה שהיא שלחה אותי לעבוד במקום אחר היום ואמרתי לה "לא גבירתי" והיא רק אמרה "אהה..." כזה כאילו היא מאוכזבת מזה ולא ידעתי מה להגיד לה כי אני אף פעם לא עוזרת בארוחות האלה ולא ידעתי שהיא מצפה ממני לעזור. היא שאלה "משרתת נרדמת?" ואני אמרתי מהר "לא גבירתי". היא שאלה איפה אני מחר ואני פתאום קיויתי שהיא רוצה שאני אבוא למרות שהיא אמרה לפני החג שניפגש רק ביום חמישי. אמרתי לה שאמא שלי מזמינה לכאן לארוחת צהריים והיא אמרה שהיא מצפה ממני שאני אעזור להגיש ולפנות את השולחן ולארח כמו שאני יודעת. הקול שלה היה חודר כזה גם בטלפון וגם באמצע הלילה ואני אמרתי "כן גבירתי" וידעתי שאפילו שהיא לא תהיה פה היא כאילו כן תהיה בראש שלי ואני באמת אעזור כמו שהיא ביקשה. ואז היא שוב אמרה "משרתת..." ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אל תאכזבי אותי. אני רוצה שכולם יראו איך את יודעת לארח כמו שלמדת אצלי. אני רוצה להיות גאה בך" והיא אמרה את זה ברצינות כזאת כאילו אני עכשיו אצלה ובאים אורחים והיא לא רוצה שאני אעשה לה בושות. לא יכולתי להגיד לה כלום כי הקול שלה והרצינות שלה שיתקו אותי. היא שאלה שוב "משרתת נרדמת" וישר אמרתי "לא גבירתי" והיא אמרה "את לא תאכזבי אותי נכון?". אמרתי לה "אני לא אאכזב אותך גבירתי אני תמיד רוצה שתהיי מרוצה ממני" והיא אמרה "יופי חמודה. ככה את צריכה להיות" ואז באמת כבר ידעתי שאני אעזור בארוחה ואפילו התחלתי לדמיין את זה. דיברנו עוד קצת והיא שאלה מה אכלנו ומה אמרו עלי ומי היה וכל מיני שאלות כאלה ועל הכל עניתי לה וזה החמיא לי שהיא מתעניינת ככה. אחרי כמה דקות היא אמרה לי שנלך לישון ושנדבר מחר ואני אמרתי לה "אני מתגעגעת אליך גבירתי" והיא אמרה "להתגעגע זה טוב. זה עושה אותך משרתת יותר טובה" והיא צודקת כי כשאני לא איתה אני באמת מרגישה שכשניפגש אני אעשה הכל בשבילה. אמרנו לילה טוב ולקח לי די הרבה זמן להירדם כי כל הזמן רצה לי בראש שוב ושוב השיחה שלנו וחשבתי על הפנים שלה כשהיא אומרת לי את מה שהיא אמרה.