חלום מתגשם

בבוקר אחרי החג קמתי והיתה לי הרגשה מוזרה. היתה לי הרגשה שזה יום ראשון אבל מצד שני זכרתי שזה יום חמישי. חשבתי גם שאתמול היה היום שאני מנקה את הבית של גבירתי ואולי אני צריכה היום לנקות במקום אתמול אבל מצד שני ניקיתי המון לפני החג ולמרות שזה נראה שעבר המון זמן זה בעצם היה עוד השבוע. בבוקר כתבתי ביומן והתקלחתי ובדקתי שוב שיש לי בתיק בגדים וגם את המכתב שכתבתי לגבירתי וחיכיתי שהיא תתקשר. אחרי כל החג הזה כבר לא יכולתי לחכות ונורא התגעגעתי אליה אפילו שדיברנו בטלפון. הייתי לבד בבית וכשהיא התקשרה אמרתי "היי גבירתי" כמעט בצעקה מתלהבת שהפתיעה גם אותי. היא אמרה שאני נשמעת שמחה ואמרתי לה שאני מאוד שמחה. היא שאלה אם כתבתי את המכתב שהיא ביקשה ואמרתי לה "כן גבירתי" ושמחתי שאני עושה מה שהיא אומרת בזמן. היא אמרה לי "בואי ניפגש לצהריים" וקבענו בבית קפה ונזכרתי איך בפעם הקודמת שקבענו ככה בחוץ נורא פחדתי שהיא רוצה לוותר עלי אבל הפעם לא הרגשתי ככה ודווקא זה היה נשמע לי טוב כי לא נפגשנו כמה ימים ובמקום לחכות לערב ניפגש כבר בצהריים.

הגעתי לשם לפניה ועוד חיפשתי בחנויות משהו קטן לקנות לה אבל לא ידעתי מה. בסוף כבר הגיע הזמן שקבענו ולא רציתי שהיא תחשוב שאני מאחרת אז חיכיתי בבית קפה. היא הגיעה ונראתה מקסימה עם החליפה שהיא לבשה ומשקפי שמש ושיער מתוח עם קוקו. היא תמיד מתלבשת נורא מרשים לעבודה ואני זוכרת שממש הייתי מהופנטת לזה כשעבדתי שם אבל עכשיו היא מרשימה אותי גם בלי זה וגם כשהיא בבית בבגדים הפשוטים שלה. היא נתנה לי נשיקה בראש ונתנה לי יד חזקה וחמה כזאת והרגשתי שהלב שלי מתחיל לרוץ. זה היה קצת כמו בפעם הראשונה שנפגשנו אחרי שהשתחררתי. הזמנו אוכל ושתיה ואז היא שאלה אם הבאתי את המכתב. אמרתי לה "כן" והיא הורידה את המשקפיים והסתכלה לי לתוך העיניים ואמרה "מה קרה ל-כן גבירתי?" והתחלתי להזיע. אמרתי לה שחשבתי שבחוץ היא לא רוצה שידעו וישמעו והיא אמרה "אל תפילי את זה עלי. השאלה היא אם את מתביישת ולא רוצה להגיד את זה בחוץ". אמרתי לה "לא גבירתי" וניסיתי שלא יהיה אכפת לי להגיד את זה אבל היא צדקה ובאמת זה היה קשה לי למרות שלא שיקרתי לה כי באמת חשבתי שהיא לא רוצה שישמעו. היא ביקשה את המכתב ואני נתתי לה אותו והרגשתי קצת מוזר שהיא רוצה לקרוא אותו כאן. היא הדליקה סיגריה וקראה אותו ואני לא ידעתי אם להסתכל עליה או מסביב או סתם לא להסתכל לשום מקום ורק קיויתי שהמכתב ימצא חן בעיניה אחרי כל ההתלבטויות שלי. כשהיא סיימה לקרוא היא הרימה אלי את העיניים ואמרה לי "זה יפה. זה מקסים ילדה" ואני הסמקתי ושמחתי שהיא אוהבת אותו ושזה היה כמו שהיא רצתה. ואז היא שאלה אותי מה זה היומן שכתבתי עליו במכתב. היא אמרה "לא ידעתי שאת כותבת יומן" וכשהיא אמרה את זה אז באמת זה נשמע כמו ילדה שכותבת "יומני היקר" ורציתי להסביר לה שהיומן הזה חשוב לי בשביל לסדר את ההרגשות שלי ולהבין את עצמי. ניסיתי להגיד לה את כל זה אבל נראה לי שזה יצא לי קצת מבולבל וגימגמתי ואז פתאום תפסתי את עצמי ונזכרתי שאני בעצם מפרסמת את היומן באינטרנט. הרגשתי את כל הדם בורח לי מהפנים ואת כל העור שלי בצמרמורת. מה עשיתי??? איך יכולתי לפרסם הכל ככה בלי לשאול אותה ואפילו בלי לספר לה? הייתי חייבת להגיד לה אבל לא ידעתי איך וידעתי שהיא כל כך תכעס עלי שהיא אפילו לא תרצה שנמשיך לשבת פה. היא ראתה שמשהו איתי לא בסדר ושאני כמעט מתעלפת שם ושאלה אותי מה קרה לי ואני לא הצלחתי לענות ואפילו לא הצלחתי לנשום כאילו מישהו בכוח חנק אותי. היא אמרה שוב "הכל בסדר מותק? את חיוורת לגמרי אולי תשתי..." וזה רק גרם לי להרגיש עוד יותר רע שהיא רק דואגת לי ככה כשאני מסתירה ממנה משהו כזה. אמרתי לה "גבירתי" ונראה לי שאמרתי את זה די חזק אבל כבר לא היה אכפת לי מזה. היא שאלה "מה קרה? תגידי לי מה קרה" ואני לקחתי נשימה שהיתה מאוד קשה כי באמת הרגשתי שחונקים אותי והחלטתי שאני אומרת לה וזהו אבל הצלחתי רק להגיד "את לא מבינה גבירתי אני לא סיפרתי לך על היומן הזה" והיא החזיקה לי את היד ואמרה "זה בסדר חמודה מותר לך לכתוב יומן..." ואז כמעט צעקתי "את לא מבינה! אני כותבת את היומן הזה באינטרנט!" והנה זה יצא לי ויחד עם זה התחילו גם לצאת לי הדמעות.

היתה שתיקה שנראתה לי כמו המון זמן ולא העזתי להסתכל אליה. כל כך התביישתי במה שעשיתי וידעתי שהיא כועסת ומרוב שהיא כועסת היא לא יודעת איך בכלל להגיב לזה. בדיוק אז הגיעה המלצרית עם האוכל שלנו וכאילו לא ראתה שאנחנו ככה ושמה את הצלחות על השולחן ואמרה "בבקשה" שמח כזה. גבירתי ענתה לה "תודה חמודה" ואז באמת הלב שלי נצבט כי ככה היא תמיד אומרת לי ועכשיו היא אמרה את זה למישהי אחרת שהכינה לה אוכל ועלי היא כועסת. ואז הרגשתי שגבירתי לוחצת על היד שלי שעוד היתה בתוך היד שלה והיא אמרה לי "תסתכלי אלי" ואני הרמתי את העיניים אליה והתביישתי והיא אמרה "את לא מספרת שום פרט אישי שפוגע בפרטיות שלי נכון?" ואני ניסיתי להיזכר בכל מה שכתבתי לראות אם היה משהו כזה למרות שאני תמיד נזהרת אבל לא יכולתי להתרכז בזיכרון והיא שאלה שוב "נכון?" וזה הלחיץ אותי ואמרתי לה "לא. אני מספרת רק על מה שקורה ומה שאני מרגישה". היא אמרה לי להירגע ולשתות ולאכול וכבר לא היה לי תאבון אבל אכלתי קצת כי היא אמרה לי. גם היא התחילה לאכול ושוב היא אמרה לי להירגע ושאלה כל מיני שאלות כמו איפה אני מפרסמת את היומן ומה התגובות שאני מקבלת והקול שלה דווקא היה רגוע וזה עוד יותר הפחיד אותי. אולי רציתי שהיא תכעס ותצעק עלי כי הרגשתי שזה מגיע לי באמת אבל היא שאלה בשקט ולא צעקה ואני עניתי לה על כל השאלות ולאט לאט גם הפסקתי לבכות ובאמת קצת נרגעתי. בסוף שאלתי אותה "גבירתי את רוצה לקרוא את היומן ולראות שהוא בסדר?" והייתי בטוחה שזה באמת הפתרון והיא אמרה "לא. זה היומן שלך ואני לא צריכה לקרוא אותו" אבל רציתי שהיא תקרא ואמרתי לה שאני מוכנה לתת לה לקרוא כל פעם אחרי שאני כותבת ולפני שאני מפרסמת ברשת והיא אמרה לי בקול הרגוע שלה "אני לא צריכה את זה. אמרת שאת לא חושפת עלי פרטים ואני סומכת עליך".

לקחתי את הכוס לשתות והיד שלי ממש רעדה. הייתי כל כך לא בסדר בכל זה והיא לקחה את זה כל כך רגוע וזה שיגע אותי. יש דברים שאני עושה ואפילו לא מרגישה שהם לא בסדר ואז היא כועסת ואני לא יודעת עוד מתי היא תכעס ומתי לא. היא אמרה "גם את סומכת עלי נכון?" ואמרתי לה "כן גבירתי" אבל הרגשתי שזה לא אותו דבר כי אני הרבה יותר צעירה ולא תמיד יודעת מה צריך לעשות והיא אף פעם לא טועה אז איך היא יכולה לסמוך עלי? היא אמרה "יופי. את צריכה להבין שכל מה שיש בינינו מבוסס על אמון גדול. את צריכה לסמוך עלי ואני סומכת עליך" ואני שאלתי "אבל את לא כועסת עלי?" כאילו רציתי שהיא תכעס והיא אמרה "לא. היומן הזה חשוב לך ואני רוצה שתכתבי אותו ותזכרי שאני סומכת עליך". באותו רגע כל כך הערצתי אותה שהייתי מוכנה ליד כולם ככה ברחוב לנשק לה את הרגליים ולצעוק "תודה גבירתי" שכולם ידעו שהיא גבירתי המושלמת אבל ברור שלא עשיתי את זה. רק אמרתי לה בשקט "תודה גבירתי" והיא נתנה לי טישו לנגב את הפנים ואמרה לי לאכול.
אחר כך שתינו קפה והיא שוב אמרה שהמכתב שכתבתי הוא מקסים ושהיא שמחה שנתתי לה אותו. היא הכניסה אותו לתיק שלה ושאלה שוב אם אני בסדר ואם נרגעתי. אמרתי לה שכן ושלא תדאג לי ונזכרתי שהיא אמרה שהיום אני אפנק אותה אבל כבר לא הייתי בטוחה שהיא רוצה באמת. שאלתי אותה אם הולכים עכשיו הביתה והיא צחקה ואמרה שיש לה עוד המון עבודה ושאני אלך ואחכה לה שם שהיא תבוא בערב. לפני שהלכנו שאלתי אותה אם אני יכולה לחבק אותה כי ממש הייתי צריכה את זה והיא אמרה "בטח חמודה בואי" וחיבקתי אותה חזק חזק והרגשתי את הנשימות שלה עלי.

בדרך אליה קניתי לה שוקולדים כאלה ארוזים בצורת לב ושמתי אותם על השולחן בכניסה. סידרתי את כל הבית ושטפתי כלים ולא היה לי מה לעשות עד הערב אז החלטתי בכל זאת לנקות את הבית. שאבתי אבק וטיטאתי ואחר כך גם ניקיתי אבק ושטפתי את הרצפה בכל הבית והרגשתי שאני ממש מתגעגעת לזה שאני מנקה ומסדרת פה ככה. עשיתי את הבית מושלם כמו שהיא אוהבת וחיכיתי שהיא תבוא וכל הזמן הסתכלתי על השעון.

כשהיא באה כל כך שמחתי ורצתי לחבק אותה חזק כאילו היא חזרה אלי אחרי שנים. היא ליטפה לי את הראש ואמרה "רק תני לי לשים את התיק..." ואני אמרתי "סליחה גבירתי" ובאמת הרגשתי שאולי הגזמתי. היא שמה את התיק ואז היא ראתה את הקופסה של השוקולד ושאלה מה זה ואני אמרתי לה שזה ממני וקניתי את זה בשבילה. היא אמרה שזה חמוד מצידי והחזירה את הקופסה לשולחן. חשבתי שהיא תאהב את זה אבל היא נראתה כאילו היא לא ממש רוצה את זה ורק מנסה להיות מנומסת. שאלתי אם היא רוצה קפה. היא אמרה שהיא כבר שתתה יותר מדי קפה היום ושהיא דווקא צריכה להירגע. היא התישבה על הספה בסלון ושאלה אותי איך היה היום ומה עשיתי ואני סיפרתי לה איך ניקיתי וסידרתי פה ואיך חיכיתי שהיא תבוא. היא פיזרה את השיער שלה וזרקה את הקוקיה על השולחן ואז היא נשענה אחורה על הספה ואני התישבתי על הרצפה לידה והתחלתי להוריד לה את הנעליים. היא לא אמרה כלום ואני המשכתי ואחרי שהורדתי את הנעליים והגרביים שלה התחלתי לעשות לה מסג' אבל היא אמרה "שימי את הנעליים במקום קודם" ואני אמרתי "כן גבירתי" ורצתי לשים את הנעליים שלה בחדר. חזרתי לסלון והתחלתי לעשות לה מסג' אבל אחרי כמה שניות היא אמרה "אני רוצה להתקלח קודם ולהיות רגועה" ואני רציתי לספר לה שלא איכפת לי שהרגליים שלה לא נקיות אבל היא קמה והלכה לאמבטיה. היא התקלחה הרבה זמן ובינתיים כל הזמן חשבתי שהיא בטח עוד כועסת עלי בגלל שהסתרתי ממנה את היומן וחשבתי שהיא בטח רוצה שאני אלך אבל לא רציתי לוותר. מזגתי לה יין בכוסית ושמתי את זה בסלון עם המאפרה והסיגריות שלה ועם השוקולד שקניתי שכשהיא תצא זה יהיה מוכן.

היא יצאה מהמקלחת וכל הבית התמלא בריח נעים של השמפו שלה. היא לבשה רק תחתונים והתישבה שוב בסלון והסתכלה על מה שהכנתי ואז היא הדליקה טלויזיה. שאלתי אותה "גבירתי את כועסת עלי?". היא אמרה "מה פתאום למה שאני אכעס?" ואני אמרתי שבגלל הקטע עם היומן אני מרגישה שהיא כועסת. היא אמרה "חמודה אמרתי לך שאני סומכת עליך ומבחינתי זה כבר היסטוריה". ואז החלטתי שאני יותר לא מזכירה את זה כי זה סתם יכול להכעיס אותה ושאלתי אם יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילה. היא אמרה "מה עם הפינוק שדיברנו עליו?" ואני לא הבנתי למה היא מתכוונת אז שאלתי אותה. היא לקחה את היין ושתתה קצת ואז אמרה לי "נשאר לי קרם רגליים או שהוא נגמר כבר?". רצתי לאמבטיה והבאתי את הקרם ובאמת ראיתי שכבר לא נשאר הרבה. היא נשענה על הצד של הספה ושמה את הרגליים על הספה ואני ישבתי על הרצפה ועשיתי לה מסג' עם קרם. באמצע היא ביקשה מהשוקולד וזה כל כך שימח אותי כי עד עכשיו היא כאילו התעלמה מזה וכבר חשבתי שלא הייתי צריכה לקנות אותו. פתחתי את הקופסה והיגשתי לה והיא אמרה שזה מעולה. המשכתי לעשות לה מסג' ככה כמה דקות ואז היא אמרה לי לשטוף ידיים ולהביא קרם פנים.

ככה פינקתי אותה בקרמים וטיפלתי לה בשיער וזה היה מאוד מרגיע גם בשבילי כי הרגשתי כאילו אני חוזרת למקום שלי ולמה שאני צריכה לעשות כמו שחוזרים הביתה אחרי ביקור אצל אנשים ופתאום אפשר להירגע ולדעת שיש את הפינה שאוהבים והכל מוכר. חוץ מזה רציתי באמת שהיא תרגיש שאני עושה בשבילה כל מה שהיא רוצה כדי לפצות אותה כי גם אם היא אמרה שבשבילה זה היסטוריה והיא סומכת עלי ואפילו לא רוצה לקרוא את היומן עדיין הרגשתי שהייתי לא בסדר. הסתכלתי עליה איך היא רגועה ונהנית מהיין והשוקולד וכל כך אהבתי אותה והערצתי אותה שם ורציתי להישאר איתה ככה לנצח. ואז היא לחשה לי "משרתת..." ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה שהיא עייפה ושאני אעזור לה לקום וללכת למיטה. נתתי לה יד ועזרתי לה לקום והיא הלכה לאט לחדר שלה ונשכבה על המיטה. התכופפתי על הברכיים ונישקתי את הרגליים שלה ואמרתי לה "גבירתי אני יכולה לישון פה היום?" והיא חשבה רגע ואמרה "אני לא בטוחה שזה רעיון טוב חמודה" ואני בלי לחשוב שאלתי "למה?" למרות שזה לא היה לעניין אבל זה יצא לי מהלב כי כל כך רציתי להישאר קרובה אליה. היא אמרה שכבר מאוחר ואמא שלי מחכה לי בבית ואני המשכתי להתעקש ואמרתי שלא כל כך מאוחר ושאני יכולה להתקשר לאמא שלי. ואז גבירתי אמרה לי "תני לי לחשוב על זה. תסדרי בינתיים את הסלון ותתקלחי ואני אמרתי "כן גבירתי" והלכתי לעשות מה שהיא ביקשה. אחרי שהתקלחתי לבשתי את הבגדים שהבאתי וזאת היתה שוב הרגשה כזאת של בית. חזרתי לחדר שלה וקיויתי שהיא תסכים שאני אישן אצלה אבל ראיתי שהיא נרדמה. חיכיתי רגע שאולי היא תתעורר ותיראה אותי אבל זה לא קרה ולא רציתי להעיר אותה. לא ידעתי מה לעשות כי היא לא אמרה לי שאני יכולה לישון שם אבל מצד שני ללכת ככה בלי להגיד שלום גם נראה לי לא טוב.

התישבתי על הרצפה שם והמשכתי לחכות קצת ואפילו חשבתי לישון שם על הרצפה ככה כמו שאני. אחר כך קמתי והסתובבתי בבית ואז חזרתי לחדר שלה לראות אולי היא התעוררה אבל היא עדיין ישנה ואני הקשבתי לנשימות הרגועות שלה והתכופפתי על הברכיים ונישקתי את הרגליים שלה ואז הרגשתי את היד שלה על הראש שלי ככה משחקת לי בשיער כמו שאני אוהבת והיא לחשה "משרתת..." והלב שלי דפק ועניתי לה "כן גבירתי אני כאן" והיא המשיכה לשחק לי בשיער ואמרה לי "היית טובה היום" ואמרתי לה "תודה גבירתי" ורציתי לשאול שוב אם אני יכולה להישאר אבל היא אמרה "אני רוצה שתלכי הביתה. קחי מונית ונדבר מחר טוב?" ואני נישקתי לה שוב את הרגליים ואמרתי לה "כן גבירתי" ולפני שקמתי גם אמרתי לה תודה על זה שהיא נותנת לי להיות איתה ואז הלכתי וסגרתי את הדלת אחרי בשקט שהיא לא תתעורר.