גם כשקמתי בבוקר עוד לא נרגעתי מכל מה שקרה. מצד אחד התרגשתי כי סוף סוף אני אלך לגבירתי היום אחרי המון זמן שלא נפגשנו ומצד שני הרגשתי שכל הסיפור הזה סתם קילקל ועכשיו אני תקועה במצב לא נעים כזה עם הבחור ההוא ועם גבירתי וגם קצת עם חברה שלי שבטח התכוונה למשהו טוב אבל היא לא יודעת מה יצא פה.
חיכיתי שגבירתי תתקשר ורק קצת לפני הצהריים היא התקשרה ושאלה מה שלומי ואם ניפגש היום וזה היה לי מוזר שהיא שואלת כי תמיד היא פשוט אמרה לי לבוא ועכשיו היא כאילו לא היתה בטוחה ואמרתי לה שאני מאוד רוצה ושאלתי אם היא מרשה לי. היא אמרה שאם ככה אז היא תאסוף אותי עוד חצי שעה ושאלתי אם היא לא עובדת היום והיא אמרה שהיא החליטה לעבוד רק חצי יום ונלך יחד לעשות קניות.
התלבשתי והתכוננתי מהר כדי לא להתעכב כשהיא תגיע. היא אספה אותי וכשנכנסתי למכונית שלה התרגשתי לראות אותה. היא חייכה והיתה נחמדה ושאלה שוב איך עברו הימים האלה ואני אמרתי לה שהתגעגעתי אליה נורא ורציתי שאני אגלה שכל מה שקרה היה סתם חלום לא נעים והכל חוזר להיות כמו קודם. ואז היא שאלה אם התגעגעתי אליה או התגעגעתי להיות משרתת שלה וחשבתי על זה ואצלי זה אותו דבר וקשה לי להפריד אבל לא ידעתי מה להגיד לה ומה היא חושבת על זה. אמרתי לה שאני מאוד אוהבת לשרת אותה גם כשהיא לא בבית אבל שכשהיא איתי אני מרגישה את זה הרבה יותר והיא שתקה ואני התחלתי להסתבך עם התשובה שלי. היא לא אמרה לי מה היא חושבת על זה ורק אמרה פתאום להוציא מהתיק שלה את הרשימה של הקניות שהיא הכינה ועט ולהוסיף שם כמה דברים שהיא לא רשמה וחשבתי אם היא בכלל הקשיבה לי כשניסיתי לענות לה או שהיא רק חשבה מה להוסיף לרשימה.
הלכנו לסופר ועשינו קניות יחד וזה היה מוזר. לפעמים כשאני עושה לה קניות אני מדמיינת אותה לידי אומרת לי מה לקנות ולאן ללכת וזה מרגיע אותי אבל עכשיו זה דווקא היה יותר מלחיץ שהיא באמת איתי. קנינו די הרבה דברים ודווקא לא עשינו משלוח אלא סחבנו הכל למכונית ואחר כך גם סחבנו את כל השקיות למעלה וזה היה די קשה. סידרנו הכל בארונות ובמקרר וגבירתי הרתיחה קומקום ושאלתי אותה אם היא רוצה קפה. היא אמרה "כן" והלכה לסלון לעשן ואז אמרה לי שהיא רוצה שאני אנקה היום את הבית. הכנתי לה קפה והתחלתי לסדר ולנקות ובגלל שהיא ישבה בסלון התחלתי מהחדר שלה והכניסה ורק אחר כך כשרציתי לנקות את הסלון באתי לשם ולא היה לי נעים להגיד לה שאולי היא רוצה ללכת לחדר שלה בזמן שאני מנקה פה אז רק התחלתי לנקות את האבק מהדברים שם והיא ישבה שם והסתכלה עלי ונזהרתי כל הזמן לנקות טוב ולא לעשות טעויות ולהראות לה איך אני תמיד מנקה כשהיא לא פה. היא קמה והלכה לשירותים ואז חזרה ושאלה למה לא ניקיתי שם ואמרתי לה שאני מנקה שם תמיד בסוף אחרי שאני מנקה את כל הבית והיא אמרה "טוב..." והתישבה שוב בסלון ואני שאלתי אם היא רוצה שאני אנקה שם עכשיו אז היא אמרה שאני אעשה כמו שאני רגילה אבל אמרה לי שאני לא מנקה מתחת לוידאו ושאני צריכה להזיז אותו ממש ולנקות מתחת עם סמרטוט. כל הזמן הרגשתי שאני לא מצליחה להיות בסדר היום וכל הזמן היא לא מרוצה ממני ורציתי לבכות אבל לא רציתי שהיא תראה אותי בוכה ותחשוב שקשה לי כשאני אצלה.
כשהתחלתי לטאטא את הסלון היא שאלה אם חשבתי על מה שדיברנו עליו בטלפון וידעתי למה היא התכוונה. אמרתי לה שזאת היתה טעות והייתי קצת שיכורה והיא שאלה אם דיברתי איתו מאז. אמרתי לה שלא והיא שאלה למה לדעתי זאת היתה טעות. הפסקתי לטאטא והתחלתי להגיד לה שהיא הכי חשובה לי בעולם ושאני יודעת שאני לא יכולה גם להמשיך להיות משרתת שלה וגם שיהיה לי חבר והתחילו לעלות לי דמעות בלי שליטה. היא אמרה לי "תמשיכי לנקות למה הפסקת?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והמשכתי לטאטא את הסלון. היא שאלה אם לא הייתי רוצה חבר ואמרתי לה שאני לא חושבת שאני רוצה עכשיו חבר וכמה שדיברתי על זה פתאום הרגשתי עוד יותר אשמה במה שקרה ונזכרתי איך כל זה קרה בעצם כשלבשתי את השמלה שהיא נתנה לי וכולם אמרו לי שהיא יפה עלי וזה היה ממש כמו הרגשה שאני בוגדת בה. היא שאלה שוב אם אני חושבת שיותר טוב לי להיות פה וכל המחשבה הקודמת עוד היתה לי בראש ואמרתי לה שזאת תהיה בגידה מצידי אם אני אלך להיות עכשיו איתו. בדיוק סיימתי לטאטא והיא אמרה לי ללכת להביא את הדלי והסמרטוט לשטוף פה ועדיין נשארה לשבת ואני חזרתי והתחלתי לשטוף וממש הזעתי גם בגלל שעבדתי קשה וגם בגלל כל המצב הזה וטיפה של זיעה נפלה על הרצפה ופחדתי שהיא תראה את זה ותגיד לי שאני רק מלכלכת ולא מנקה בכלל. היא שאלה למה אני חושבת שזאת תהיה בגידה וכל הזמן היא דיברה בקול כזה קר ורציני ואני נזהרתי מכל תשובה שלי והקול שלי רעד. אמרתי לה שלא התכוונתי שעכשיו בגלל שלא נפגשנו כמה ימים זה יגמר כי אני לא רוצה שזה יגמר ושסתם יצאתי ביום שישי וזה יצא ככה ולא תיכננתי את זה. ואז היא שוב שאלה "אמרת בגידה - למה זה בגידה?" והיה לי ממש קשה להגיד לה אבל סיפרתי לה על זה שיצאתי עם השמלה שהיא קנתה לי והיא אמרה שזאת השמלה שלי ואני יכולה ללבוש אותה מתי שאני רוצה ושזה לא נקרא בגידה. רציתי לבכות והיא שוב אמרה לי להמשיך לשטוף את הרצפה והרימה רגליים שאני אוכל לשטוף את הכל ואני הסתכלתי על הרגליים שלה וכל כך רציתי לחבק אותן ושנשכח מהכל אבל היא שוב אמרה לי להמשיך ולא לחלום. המשכתי לשטוף ואז נזכרתי איך רק בפעם האחרונה שהייתי פה עוד חשבתי איך זה יהיה להיות משרתת שלה ממש ולגור פה כל הזמן ואיך חשבתי שאני מוכנה לוותר על כל החיים הרגילים שלי בשביל זה והמחשבה על זה שוב ריגשה אותי ואני יודעת שאני רוצה את זה. אמרתי לה שאני רוצה להיות משרתת שלה ולא לוותר על זה והיא שאלה "את בטוחה?" ואמרתי לה "כן גבירתי". היא חיכתה רגע ואמרה שהיא לא יכולה להגיד לי מה לעשות במצב הזה וזאת החלטה שלי ושהיא לא רוצה שבגללה ידפקו לי החיים ואז לא התאפקתי והתחלתי לבכות ממש. אמרתי שאני יודעת ואני לא רוצה שהיא תחשוב שהיא הורסת לי את החיים ושאני אוהבת להיות פה ושמחה שאני משרתת שלה וזה חלום שהתגשם לי ואז היא שאלה "אז אם הכל כל כך טוב למה את בוכה?"
השתתקתי והיא אמרה לי לשבת ואני ישבתי על הריצפה ליד הספה וחשבתי שהיא תרגיע אותי אבל היא קמה ולקחה את המגב והתחילה לשטוף במקומי את הרצפה ואני צעקתי "לא... אני רוצה לשטוף" והיא אמרה "שבי ותרגעי שם" והרגשתי כאילו זה סיוט כזה שאני יושבת ולא יכולה לקום והיא שוטפת במקומי והכל נהרס לנו ולא יכולתי להתאפק ואמרתי לה "אני רוצה להיות המשרתת שלך לתמיד אני רוצה תמיד להיות פה!" והיא רק המשיכה לשטוף את הרצפה מהר וחזק ולא כמו שאני עושה בזהירות. בדיוק התחיל לרדת גשם די חזק והיא אמרה לי "רוצי תסגרי את כל החלונות בבית!" ועוד היה קשה לי לקום אבל היא ממש צעקה "קומי כבר!" ואני רצתי והסתובבתי בבית לסגור את החלונות ולא יכולתי להפסיק לבכות.
הגשם הפסיק מהר וכשחזרתי גבירתי כבר היתה עם הדלי והמגב בדרך חזרה לאמבטיה ורציתי לקחת את זה ממנה ולחזור לעבוד אבל לא ידעתי איך להגיד לה ופחדתי מאיך שהיא תגיב. היא נראתה ממש עצבנית עלי לא כמו קודם שהיא דיברה בשקט כזה אבל אני לא יודעת מה עשה לי הרגשה יותר גרועה כי לפעמים דווקא כשהיא צועקת עלי וכועסת אני פחות מפחדת כאילו זה מרגיע אותי אם היא אומרת לי בפירוש שאני לא טובה ועכשיו לא ידעתי מה היא חושבת על כל זה ורציתי לשאול אותה. היא רוקנה את המים מהדלי ושטפה את הסמרטוט ואני הרגשתי כמו אידיוטית שאני רק עומדת שם ומסתכלת עליה ובוכה ואז היא הסתובבה אלי ואמרה לי "את רוצה להיות משרתת שלי לתמיד?" ואני שמחתי ואמרתי "כן גבירתי" והיא שאלה "מה זה אומר בדיוק? מה זה לתמיד?" ואמרתי לה את כל מה שחשבתי שאני רוצה לגור פה ולא רק לבוא וללכת כל יום והיא נראתה מופתעת מזה ובגלל זה שניה אחרי שאמרתי את זה הצטערתי. היא אמרה "ואיזה חיים יהיו לך? לא יהיה לך חבר? לא יהיו לך חברות? כל החיים רק תשרתי אותי?" ואני אמרתי לה "כן גבירתי אני מרגישה ככה". היא ביקשה סיגריה והבאתי לה והיא התישבה על הקצה של האמבטיה וראיתי שגם היא מזיעה מהשטיפה והיא אמרה לי "אבל אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה לשעבד אותך" ואני ניסיתי לענות והיא סימנה לי לשתוק אז שתקתי והיא המשיכה להגיד שבגלל זה היה לה חשוב מהתחלה שיהיו לי ימים חופשיים ושאני אצא עם חברות ואהיה גם בבית וכל מה שקורה פה זה נהדר והיא מעריכה את מה שאני מרגישה אבל אנחנו צריכות לחשוב על הכל שוב ושאולי זאת היתה טעות שישנתי פה. ירדתי על הברכיים מולה ואמרתי לה שאני מצטערת ואני לא רוצה שזה יהיה ככה ושאני פשוט רוצה להיות משרתת שלה איך שהיא תקבע ואמרתי שוב שאני לא רוצה לצאת עם הבחור ההוא ואני יודעת את זה עכשיו. רציתי לנשק את הרגליים שלה ופתאום פחדתי להתקרב אליה ואז היא אמרה שוב "זאת ההחלטה שלך ורק שלך" ואני אמרתי לה "גבירתי בבקשה בואי נחזור להיות כמו קודם. כל הימים האלה חשבתי כמה אני רוצה לחזור לפה ולהיות איתך ואני מצטערת שיצאתי בכלל איתם ביום שישי כי זה הרס הכל" והיא אמרה "זה לא הרס כלום. יצאת כי היית צריכה לצאת. בדיוק על זה אני מדברת. את לא מבינה?" ואני הורדתי את הראש ואמרתי "כן גבירתי אני מבינה ואמרת שזאת החלטה שלי ואני רוצה להיות המשרתת שלך גבירתי".
היא איפרה את הסיגריה לתוך האמבטיה ואמרה לי שכדאי שאני אלך עכשיו ואז באמת נצמדתי לרגליים שלה ואמרתי לה שאני אוהבת אותה ולא רוצה ללכת ככה אבל היא אמרה "שתינו צריכות לחשוב ונדבר מחר" וליטפה לי את הראש שם ואז הקימה אותי ואמרה לי לשטוף פנים וגם שאני לא אדאג והיא תמשיך לנקות פה הכל ואמרה שוב שנדבר מחר. וככה הלכתי משם ולא יכולתי לחשוב על כלום חוץ מעל זה שאני רוצה שנהיה כמו פעם ולהמשיך להיות משרתת שלה ולשכוח מכל מה שהיה והיא צודקת שזאת ההחלטה שלי אבל אני החלטתי ועכשיו אולי זה מאוחר מדי כי פחדתי שהיא כבר לא רוצה.
לפני 19 שנים. 23 באוקטובר 2005 בשעה 8:52