חלום מתגשם

קמתי ביום שישי וישר נזכרתי ששוב זה סוף שבוע וזה יצא הרבה ימים שאני לא אראה את גבירתי אלא אם כן היא תגיד לי לבוא פתאום. רק המחשבה על זה שכל כך הרבה ימים עוברים בלעדיה שיגעה אותי ובמיוחד אחרי שהרגשתי כל היום כיפור הזה כמו בכלא שאני חייבת להיות בבית עם אמא שלי ועם סבתא שלי ואפילו להיות לבד ממש לא יכולתי כי אני לא מרגישה שם בבית.

כל הזמן רציתי כבר להתקשר אליה אבל אמרתי לעצמי שאולי אני אתן לזה עוד זמן כי העדפתי שהיא תתקשר ולא רציתי להפריע לה. שתיתי קפה וקראתי עיתון אבל לא יכולתי להפסיק להיות במתח ואז כשהטלפון שלי צילצל קפצתי משמחה ורצתי לחדר וסגרתי את הדלת עוד לפני שעניתי בכלל ורק אז ראיתי שזאת לא היא אלא חברה שלי. היא אמרה לי שהם יוצאים היום בערב והציעה לי לבוא ואמרה שיהיו אנשים ממש נחמדים ולא היה לי כוח לזה אבל מצד שני אולי כן רציתי קצת לצאת ולהתאוורר ושאלתי אותה מי יהיה והיא אמרה לי שמות ושחלק זה חברים שלה שאני לא מכירה. אמרתי לה שאני עוד לא יודעת ושאני עוד אגיד לה כי באמת קיויתי שגבירתי תבקש שאני אבוא למרות שידעתי שאין לזה הרבה סיכוי. חברה שלי המשיכה להציק ולשאול אם כבר תכננתי משהו לערב ועשיתי שטות ואמרתי לה שאני לא יודעת אם אני אהיה פנויה ואז היא התחילה לשאול אם יש לי דייט ועם מי הדייט כאילו אני מסתירה ממנה משהו וממש עשתה מזה סרט שכבר יש לי חבר ואני לא מספרת לה ושאני יותר מדי מיסתורית בזמן האחרון וניסיתי להרגיע אותה בלי להיות מגעילה אליה וזה היה ממש קשה אז בסוף אמרתי לה שאני אבוא איתם רק בשביל שהיא לא תמשיך עם הסיפור הזה וחשבתי שמקסימום אם אני אלך לגבירתי או סתם לא יתחשק לי אני פשוט לא אענה לטלפון שלה ואבריז.

הייתי כל כך עצבנית אחרי זה שלקח לי עוד כמה דקות לשכב ולהירגע. היא באמת יכולה להיות מציקה החברה הזאת למרות שתמיד הסתדרנו ואנחנו חברות טובות הרבה זמן. שוב חשבתי על זה שהשתניתי ואולי בגלל זה היא פתאום נראית לי מציקה כזאת וחשבתי אם גם אני הייתי פעם כזאת ואם היו אומרים עלי שאני מציקה וכל זה אבל באמת היה לי קשה להיזכר איך הייתי פעם אפילו שזה לא היה כל כך מזמן.

הייתי חייבת להירגע מזה אז הלכתי להתקלח ולקחתי את הטלפון איתי לשם אפילו שאמא שלי היתה בבית אבל היא לא ראתה שאני לוקחת אותו. התקלחתי וגם סתם ישבתי עם הזרם של המים על הפנים ועצמתי עיניים ככה וניסיתי לשכוח איפה אני ובכלל לשכוח מכל הדברים המרגיזים האלה עם ההרגשה שאני כלואה בבית וההצקות של אמא שלי ושל חברה שלי וזה שאני מתגעגעת כל כך לגבירתי ולא יכולה לעשות כלום. כל המקלחת היא לא התקשרה וכשיצאתי החוצה האצבעות שלי כבר היו ממש מקומטות מהמים. נכנסתי לחדר להתלבש וניסיתי לכתוב עוד קצת ולא הצלחתי להתרכז ואז החלטתי שזהו אני מתקשרת אליה עכשיו כי אחרת אני באמת משתגעת.

היא ענתה והקול שלה למרות שאני כל הזמן מדמיינת אותו היה פתאום כזה ברור והבנתי כמה באמת התגעגעתי לשמוע אותו. ישר שאלתי אם אני מפריעה ואם זה בסדר שהתקשרתי והיא אמרה "בטח חמודה" ושאלה איך היה יום כיפור ואמרתי שהיה בסדר ושאלתי איך היה לה עם הצום והכל. היא אמרה שהצום עבר טוב ואפילו לא כאב לה הראש כמו שלפעמים קורה ושהיא אוהבת את השקט הזה פעם בשנה ואז היא שאלה שוב איך היה לי ומה עשיתי. סיפרתי לה שלא צמתי ואיך שהיינו אצל סבתא שלי וכל הזמן חשבתי על דברים וישנתי והרגשתי שאני רוצה שהיום הזה כבר יעבור והיא אמרה שזה טוב לחשוב ככה על עצמי ועל העבר ועל מה שמרגישים ובדיוק בשביל זה יש את היום הזה. היא שאלה אם כתבתי ביומן והרגשתי את העור שלי מצטמרר כשהיא הזכירה את זה. אמרתי לה שביום כיפור לא כתבתי אבל כתבתי כשחזרנו הביתה וגם היום קצת והיא אמרה שזה מקסים שאני כותבת איך אני מרגישה וכל מה שעובר עלי. שאלתי אותה אם היא רוצה לקרוא והיא שוב אמרה שלא ושאם היא תקרא אז גם הכתיבה שלי לא תהיה אותו דבר כבר ואת זה לא ממש הבנתי אבל היא אמרה את זה בצורה מאוד בטוחה אז לא התווכחתי.

לא התאפקתי ושאלתי אותה מתי ניפגש והיא אמרה "מתי את רוצה להיפגש?" וכבר חשבתי שהיא רוצה וישר אמרתי "עכשיו" והיא צחקה ככה ואמרה "לא לא" ופתאום הלב שלי נצבט ושאלתי אם היא לא רוצה שאני אבוא יותר והיא אמרה "משרתת..." ככה כמו שהיא תמיד אומרת לי וזה הקפיץ אותי אבל גם שימח אותי שהיא עוד קוראת לי ככה ואמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "ברור שאני רוצה. מאיפה באה לך המחשבה הזאת בכלל?" והרגשתי לא נעים ושאלתי שוב "היום?" אבל היא אמרה שניפגש ביום ראשון. אמרתי לה שאפשר להיפגש גם מחר והיא אמרה "את מתמקחת איתי ילדה?" ונבהלתי ואמרתי "לא גבירתי". ואז היתה קצת שתיקה כזאת לא נעימה ואמרתי לה "אני רק נורא מתגעגעת" והיא התנשפה ככה ואמרה "גם אני חמודה, אבל היום זה לא מתאים. את יוצאת היום?" וזה היה מדהים כאילו היא ידעה שחברה שלי הזמינה אותי לצאת ואמרתי לה "כן גבירתי" ואז תפסתי את עצמי ואמרתי "לא יודעת בעצם". היא שאלה למה אני לא יודעת ואמרתי לה שמצד אחד אני רוצה אבל מצד שני אני לא יודעת אם אני באמת רוצה ואז היא אמרה לי "אנחנו לא נפגשות היום. ואני יודעת שאת בעצם כן רוצה לצאת ולהתאוורר עם החברות שלך אז תצאי ותבלי" והיא צדקה כי באמת רציתי אז אמרתי "כן גבירתי" וככה זה נהיה כמו הוראה שלה שאני אצא.

השיחה הזאת הרגיעה אותי גם כי סוף סוף דיברנו וגם כי היא אמרה לי שהיא באמת רוצה שאני אמשיך להיות משרתת שלה וגם כי ידעתי שעכשיו אני יכולה לצאת בערב ובאמת הייתי צריכה את זה. אחרי הצהריים כתבתי עוד קצת וקראתי עיתון ובדקתי שוב שהתיק שלי מוכן רק ליתר ביטחון. בערב חשבתי מה ללבוש וכשהסתכלתי בארון ראיתי את השמלה שגבירתי קנתה לי וחייכתי ורציתי שוב למדוד אותה ולהיזכר באיך שהיא קנתה לי אותה ואמרה שאני יפה. לבשתי אותה ואז בדיוק אמא שלי נכנסה לחדר עם הכביסה הנקיה שלי וראתה אותי ככה ואמרה "אוי זה מקסים! את יוצאת היום?" ואמרתי לה שכן אבל אני סתם לבשתי את השמלה והיא שאלה למה אני לא אלבש אותה ליציאה וזה לא נראה לי מתאים אבל היא שוב אמרה כמה שהשמלה מחמיאה לי ושאני חייבת לצאת ככה. חשבתי שאולי גם גבירתי תשמח שאני לובשת את השמלה שלה ושהיא לא היתה רק לחג ועכשיו כל הזמן היא תהיה בארון אז באמת החלטתי לצאת ככה והסתכלתי שוב במראה ונזכרתי איך גבירתי עמדה מאחורי בחנות בפעם הראשונה שראיתי את השמלה עלי.

חברה שלי אספה אותי וגם היא אמרה שהשמלה מדהימה וזה שוב גרם לי להרגיש טוב ואז היא התחילה לשאול איפה קניתי אותה וכמה היא עלתה ולא ידעתי אם אני רוצה להגיד לה אז אמרתי שקיבלתי אותה מתנה לחג והיא המשיכה לשאול ממי קיבלתי ואיפה קנו לי אותה והרגשתי ששוב אני מתחילה להתעצבן עליה עם כל השאלות האלה אז אמרתי לה שאמא שלי קנתה לי אותה בקניון וניסיתי להגיד את זה בצורה כזאת שהיא תבין שהשאלות האלה מעצבנות אז היא אמרה "טוב אל תדאגי אני לא הולכת לקנות שמלה כזאת רק בגלל שלך יש" והיא נשמעה קצת כאילו היא נעלבה.

ישבנו באיזה פאב ופגשנו שם את החברים שלה והאמת שרק אחת היכרתי שם שהיתה איתנו בתיכון וכל השאר היו חדשים. דיברנו ככה והם שאלו מה אני עושה אחרי הצבא ואמרתי רק שאני עובדת וניסיתי להעביר נושא ובאמת אחרי זה דיברנו על דברים אחרים ודווקא היה נחמד ודי מצחיק. שתיתי יין וכולם התפעלו כאילו אני באמת יותר מבוגרת מכולם ויש לי איזה סטייל כזה של לשתות יין למרות שלפני שהיכרתי את גבירתי בכלל לא אהבתי יין וגם אצלה לא קרה הרבה ששתיתי ובעיקר היא שתתה. אחרי זה חברה שלי נתנה לי לטעום מהבריזר שלה וזה באמת היה טעים ולפני שהבנתי מה קורה היא הזמינה גם לי אחד ובאמת קצת נהייתה לי סחרחורת אבל זה היה טוב כי היתה אווירה טובה והיתה כימיה עם האנשים וצחקנו הרבה.

מה שקרה זה שהיה שם אחד שלא היכרתי ובעצם רוב הזמן אני והוא דיברנו ואני לא יודעת איך זה קרה כי לא היכרתי אותו לפני זה ואולי זה האלכוהול אבל באמת הוא היה נחמד. כשיצאנו מהפאב קיבלתי סחרחורת קצת ופתאום ראיתי שהוא מחזיק אותי וככה עד האוטו של חברה שלי הוא הלך איתי מחובק וכשהגענו לאוטו הוא אמר לי "תשמעי את ממש מקסימה..." ושאל אם הוא יכול להתקשר אלי מחר ואני לא יודעת מה חשבתי ואמרתי לו "כן" בלי להבין אולי מה באמת קורה פה ואז הוא נתן לי נשיקה על הלחי ואמר לי תודה ופתאום ראיתי איך חברה שלי וגם השניה שהיתה איתנו בתיכון מסתכלות ומחייכות וגם בדרך חזרה הן אמרו לי שהוא נורא חמוד והתפעלו שהוא ביקש ממני להתקשר וחברה שלי אמרה שהוא נורא ביישן ובחיים לא עושה כאלה דברים.

רק בבית כששכבתי במיטה פתאום הבנתי שאולי הכל היה מתוכנן ושחברה שלי כאילו שידכה בינינו ולא הבנתי איך נתתי לזה לקרות וחשבתי מה יהיה מחר כשהוא יתקשר ומה אני אגיד לו ובעיקר הרגשתי כאילו אני בוגדת בגבירתי כי פתאום אני מבלה ונהנית כשהיא לא שם ולא קשורה ועכשיו הוא ירצה לצאת איתי ולא ידעתי מה לעשות. התחלתי להזיע והעפתי את השמיכה והתהפכתי וחשבתי שאני לא אצליח לישון בגלל זה אבל בסוף נרדמתי כי כל האלכוהול הזה עשה אותי עייפה.

קמתי ביום שבת עם כאב ראש מטורף ובקושי יצאתי מהמיטה. הכנתי קפה וישבתי קצת עם המחשב ואמא שלי באה ושאלה איך היה והקול שלה הכאיב לי עוד יותר כאילו כל מילה היא כמו פטיש שדופק לי בתוך הראש. אמרתי לה שהיה בסדר אבל שכואב לי הראש והיא חייכה ושאלה אם שתיתי ואמרתי "כן" ויצא לי עצבני כזה למרות שלא באמת התכוונתי אז היא אמרה "אני אתן לך לנוח. את רוצה כדור?" ואמרתי לה "כן בבקשה" והיא נתנה לי ובאמת עזבה אותי שאני אנוח וארגע.

לקח לי עוד זמן עד שהכאב ראש עבר ולא רציתי גם לאכול כי לא היה לי תאבון וכשעבר לי הכאב ישר נזכרתי שוב במה שהיה אתמול עם הבחור ההוא ואיך עכשיו הוא יתקשר ואני לא אדע איך להגיד לו שאני לא רוצה וחשבתי גם איך אני אספר על זה לגבירתי ושבטח היא תכעס. אחרי כמה זמן הוא באמת התקשר אבל לא עניתי לו וגם זה לא היה לי נעים אבל לא הייתי מסוגלת לענות. אחרי כמה דקות גם גבירתי התקשרה וידעתי שאני אצטרך לספר לה הכל ושהיא בטח תכעס אבל איתה לא יכולתי להתעלם ולא לענות לטלפון אז עניתי. היא שאלה איך היה אתמול ובהתחלה אמרתי שהיה בסדר בלי לספר כלום אבל היא התחילה לשאול איפה היינו ומי היה והייתי חייבת להגיד לה אז סיפרתי לה ששתיתי ושמישהו התחיל איתי ונתתי לו את הטלפון. היא שתקה ואני אמרתי שאני מצטערת ושזאת היתה טעות והיא שאלה למה טעות ואם הוא לא מוצא חן בעיני ולא ידעתי מה להגיד כי הוא באמת היה חמוד אבל לא רציתי שעכשיו דבר כזה יהרוס את כל מה שיש ביני לגבירתי. לא עניתי לה והיא שאלה שוב "הוא מוצא חן בעיניך?" ואני לא יכולה לשקר לה אז אמרתי "כן אבל אני לא יכולה עכשיו שיהיה לי חבר" והיא שאלה למה ואמרתי לה שבגלל שאני רוצה להיות משרתת שלה. חשבתי שהיא תשמח שאני אומרת לה את זה אבל היא אמרה "טוב..." כזה שאי אפשר להבין ממנו מה היא חושבת על זה ואמרתי לה שוב שזאת היתה טעות. היא שאלה אם דיברתי איתו היום ואמרתי לה שהוא התקשר ולא עניתי לו והיא אמרה "זאת ההחלטה שלך. את צריכה לעשות מה שאת מרגישה בלי לחשוב על אף אחד אחר, גם לא עלי. את לא תוכלי להתחמק ממנו לנצח. לא אני זאת שלוחצת עליך" ואני אמרתי לה תודה על זה והיא שוב אמרה לי לחשוב טוב מה הכי טוב בשבילי ושנדבר מחר.

כל השיחה הזאת צבטה לי נורא את הלב והרגשתי שאני משתגעת ולא יודעת מה להחליט וידעתי שגם אם הוא לא יתקשר אז חברה שלי תתקשר ותשאל והכל יתחיל מהתחלה. גם גבירתי אמרה שזאת החלטה שלי אבל היא נשמעה קצת מופתעת ואולי אפילו מאוכזבת ממני ולא רציתי שזה יהיה ככה ושהיא תחשוב שעכשיו בגלל שעברו כמה ימים שלא נפגשנו אני פתאום שוכחת אותה ומוצאת איזה חבר והכל נגמר כי באמת אני מתגעגעת אליה ואף אחד לא יוכל לגרום לי להרגיש מה שאני מרגישה כשאני איתה.

הוא לא התקשר בסוף ואני המשכתי להשתגע מהמחשבות על כל זה ואפילו שלא היה לי נעים מגבירתי הרגשתי שכל מה שאני רוצה זה לפגוש אותה מחר והיא תדע להרגיע אותי ואז אני באמת אדע גם להחליט מה הכי טוב בשבילי כמו שהיא אמרה.